הפרטים על מקרה הרצח הכפול ב־1987 היו מעורפלים והובילו למבוי סתום. זוג צעיר שיצא לטיול בעיר סיאטל שבמדינת וושינגטון, ונתקל ברוצח. האיש אנס את טניה ואן־קוילנבורג ואחר כך ירה בה למוות. ג'יי קוק הוכה והומת בחניקה. הרוצח הותיר ברכב זוג כפפות־ניילון, מחווה שאחד החוקרים פירש כהתגרות: לעולם לא תתפסו אותי.
זה היה נכון במשך יותר משלושה עשורים. חוקרים עבדו אלפי שעות, מנסים לאתר קצות־חוט ולראיין חשודים, אך ללא תוצאות. אבל אז, באפריל האחרון, שחקנית מחזות־זמר לשעבר, ללא כל ניסיון בתחום אכיפת החוק, נטלה על עצמה את החקירה. סיסי מור והצוות שלה פיצחו את התעלומה תוך שלושה ימים.
מור בדקה את ה־DNA של הרוצח באתר גנאלוגיה כדי למצוא את קרובי משפחתו, ומשם בנתה אילן יוחסין שהוביל אל החשוד: ויליאם ארל טלבוט. בחודש מאי הוגש כתב אישום נגד נהג המשאית.
מאז השתמשו בשיטה הזו גם לגילוי זהותו של ה'רוצח מגולדן־סטייט', רוצח סדרתי מפורסם שפעל בקליפורניה בשנות השבעים, הגנטיקה הגנאלוגית הובילה לגל של פריצות דרך במקרים הקשים ביותר לפיצוח, והוכיחה את הפוטנציאל שלה ככלי מהפכני בשימוש המשטרה.
בחודש יולי הכריזה משטרת אינדיאנה שצוותה של מור, היושב במעבדות 'פאראבון ננולאבס' בווירג'יניה, סייע בזיהוי אדם החשוד בתקיפה מינית ורצח של אפריל טינסלי בת השמונה בשנת 1988. הרוצח שיגר הודעות מצמררות לילדות קטנות במהלך השנים, והדביק כאלה על אופניהן של אחרות.
'פאראבון', השחקנית הגדולה ביותר עד כה בתחום המתפתח, אף סייעה לרשויות בזיהוים של תקליטן מפנסילבניה שהואשם ברצח מורה בבית ספר ב־1992, של החשוד המרכזי ברצח מתווך נדל"ן בטקסס ב־1981, ושל אדם בוושינגטון שבהמשך הוגש נגדו כתב אישום בגין אונס ורצח נערה בת 12 ב־1986. צוות נוסף עובד עם חוקרים בקליפורניה בניסיון לזהות את 'רוצח הזודיאק' (רוצח סדרתי מפורסם שפעל בשנות השישים והשבעים, ונהג לשלוח למערכות העיתונים מכתבים מוצפנים).
עמותה אחרת, DNA Doe Project, חשפה את זהותו של אדם שהשתמש בזהותו של ילד קטן כשהתאבד, אישה שנרצחה באוהיו ב־1981 ושני קורבנות נוספים. המטרה היא לזהות את 40 אלף הקורבנות הלא־מזוהים בכל רחבי ארה"ב.
ההתפתחויות הללו מרשימות יותר כאשר מבינים שהן לא היו מיזם של ה־FBI או של מומחים פורנזיים. מדובר ברשת רופפת של מדענים אזרחיים, גנאלוגים כמו מור ואפוטרופוס מקצועי מפלורידה, שהגו את הרעיון של מאגר מידע גנטי ציבורי למטרות מחקר.
אך השימוש המקורי בגנאלוגיה לטובת המאבק בפשע מעלה גם שורה של בעיות: האם ייתכן שהשיטה תזהה את האדם הלא נכון? מי יוודא שהמשטרה תשתמש במידע גנטי באופן אחראי? האם הרשויות יכולות לסמוך על מאגר גנטי שניתן לפרוץ אליו? "אין לנו תקדים למשהו כזה", אומרת דבי קנת, עמיתת מחקר במחלקת גנטיקה, אבולוציה וסביבתנות ביוניברסיטי קולג' בלונדון. "פעמים רבות, האנשים שעוסקים בעניין הם מתנדבים".
להגיע לצומת
המצוד אחר רוצחם של ואן־קוילנבורג וקוק החל ביום שישי בלילה, עם המקבילה הגנטית של חיפוש בגוגל. אנשיה של מור נטלו פרופיל של ה־DNA של הרוצח, שנלקח מזירת האירוע וסופק להם על ידי הרשויות, והעלו אותו לאתר GEDmatch, מעין מסלקה גנטית המאפשרת למשתמשים למצוא קרובי משפחה על ידי השוואת ה־DNA שלהם ליותר ממיליון אחרים.
הניתוח שמאפשר GEDmatch הוא בכמה רמות מעל טכנולוגיית ה־DNA המסורתית, שבה משתמשים ברשויות אכיפת החוק מאז שנות השמונים. כדי לחפש התאמה במאגר ה־DNA של המדינה או במערכת של האף־בי־איי, המכילה 17.3 מיליון פרופילים שונים, המעבדות המשטרתיות נוטלות דגימה המכילה עד 20 קטעים קצרים בלבד של הקוד הגנטי השייך למבצע העבירה. ב־GEDmatch, לעומת זאת, כל פרופיל DNA מכיל כ־600 אלף קטעים, המאפשרים לגנאלוגים גנטיים למצוא התאמה אבל גם לקבוע כמה קרבת דם יש בין פרופילים.
GEDmatch פלט את המידע הרלוונטי בשעות הבוקר של יום שבת, לאחר כשמונה שעות של ניתוח מידע: נראה היה שהרוצח חלק DNA עם שני אנשים, באופן שאִפשר לקבוע שהם לפחות בני דודים שניים שלו. מור התלהבה. היא ידעה שקרובי המשפחה הגיעו מענפי משפחה שונים, מכיוון שלא הייתה ביניהם התאמה גנטית. המפתח, הבינה, יהיה למצוא היכן הקווים הגנטיים מתאחדים. היא התחקתה בעקבות שניהם עד שהגיעה להורי סביהם, ואז החלה ליצור אילן יוחסין שנע קדימה לאורך הזמן. מור סרקה רשומות מפקד, אישורי נישואין ופטירה, ארכיוני עיתונים, רשתות חברתיות ומקורות אחרים כדי למצוא צאצאים.
ואז היא נתקלה בכתבת־הספד בעיתון, שגרמה לה לעצור. באותה כתבה הוזכר אדם שהשתייך לאחד הענפים באילן היוחסין, והוזכרה בו אימו של טלבוט ששם משפחתה היה שייך לענף האחר. מור מצאה את הגזע שבו התאחדו הענפים. "זה היה רגע של אאוריקה", אמרה מור. "אלו שני בני אדם שאין ביניהם קשר משפחתי ושחלקו כמות DNA משמעותית עם החשוד, ואז אנחנו מגלים נישואין בין שתי המשפחות". משם הדרך הייתה קצרה לאתר את טלבוט עצמו, שהתגורר באותו זמן ליד זירת האירוע.
רוב החקירות אינן כה פשוטות או ישירות. במקרים מסוימים, החיפוש רק מצמצם את החקירה לכמה חשודים שונים, לשמות משפחה אפשריים, או אפילו למדינה שממנה באה בעבר משפחתו של החשוד. במקרים אחרים, GEDmatch יאתר קרובי משפחה רחוקים כל־כך שקשה להגיע מהם לחשוד פוטנציאלי, או שהמאמצים להרכבת אילן יוחסין מגיעים למבוי סתום. מעבדות 'פאראבון', שרשויות החוק בכל ארה"ב נעזרות בהן, מבצעות בדיקה ראשונית תמורת 1,500 דולר, ואז דורשות 3,500 דולר לעבודת הגנאלוגיה הגנטית, הנמשכת 45 ימים.
עד אותו יום שני, מור כבר העבירה את שמו של טלבוט לרשויות. משטרת וושינגטון אספה חומר גנטי מכוס שבה השתמש, וביצעה בדיקת DNA. לאחר שנמצאה התאמה עם ה־DNA מזירת האירוע, טלבוט נעצר ב־17 במאי.
ג'ון ואן־קוילנבורג אמר שגנאלוגיה גנטית היא "קרן של תקווה" למשפחות כמו שלו. הוא כבר השלים עם העובדה המטרידה שהרוצח של אחותו לא ייתפס לעולם, והיה המום מהמהירות שבה הגנאלוגיה הגנטית הובילה למעצר. "פתאום מצאו את האדם האחראי למעשה", אמר.
נערת עור הצבי
הגנאלוגיה הגנטית החלה בסביבות שנת 2000, כאשר חברה בשם FamilyTreeDNA החלה להציע בדיקות DNA, שהעניקו כלי עבודה חדש למתעניינים בחקר שורשיהם. אך בדיקות אלה אפשרו למשתמשים לראות פיסות קטנות מקווי היוחסין שלהם. ואז, בשנת 2009, החלו להציע באתר '23 ואני' בדיקת DNA אוטוזומלית (כרומוזום שמצוי באופן שווה לגברים ולנשים), שאפשרה למשתמשים בה למצוא קרובי משפחה דרך אילן יוחסין.
מור זיהתה את הפוטנציאל, ועזבה את קריירת המשחק. היא ביצעה בדיקות אצל ארבעים מבני משפחתה, והחלה לכתוב בלוג בנושא. לא היה לה תואר מדעי, אך היו לה קוראים בהרווארד, בסטנפורד ובאוניברסיטאות אחרות. היא ואחרים החלו את עיסוקם בנושא מתוך ניסיון למצוא אבות רחוקים בעזרת גנאלוגיה גנטית, אך מהר מאוד החלה לקבל ממאומצים בקשות למצוא את הוריהם הביולוגיים.
זה היה פאזל מרתק. מור שמעה על 'מלאכי חיפוש' שמסייעים למאומצים דרך חיפושים ברשומות ממשלתיות. היא הבינה שתוכל לחבר את הגישה הגנטית שלה לעבודת הבילוש שלהם. היא שיפרה את השיטות שלה, והחלה לעזור למאומצים להתחבר למשפחותיהם הביולוגיות.
עבודתה של מור תפסה את תשומת ליבו של פרופ' הנרי לואיס גייטס מאוניברסיטת הרווארד, והוא צירף אותה לתוכנית הטלוויזיה שלו, "למצוא את השורשים שלך". בשנים שלאחר מכן, עבודתה של מור עוררה עניין בקרב חוקרים ומומחים פורנזיים, ואלה החלו לתהות על שימוש בתחום כדי לעזור לרשויות החוק. "הטכניקות הללו היו היסוד של מה שאנחנו עושים היום", אמרה מור.
ואז, בשנה שעברה, הגנאלוגית הגנטית קולין פיצפטריק יצאה במסע לסיפוק תשובות למשפחות שיקיריהן נעדרים. יחד עם שותפתה מרגרט פרס היא ייסדה את DNA Doe Project, קבוצת גנאלוגים המתנדבים לספק שמות לגופות לא מזוהות.
אחת מהן הייתה אישה עם צמות אדומות שנמצאה מתה בבור באוהיו, ב־1981. היא הוכתה ונרצחה בחניקה, אך על גופתה לא נמצא דבר שירמוז על זהותה. המשטרה פרסמה איורים, אולם איש לא הצליח לזהותה. היא כונתה מאז "נערת עור הצבי" – על פי הז'קט הייחודי שלבשה. על מצבת קברה נכתב פשוט "ג'יין דו", הכינוי לאלמונית. חקירת האירוע הגיעה למבוי סתום, ועשרות שנים חלפו.
המפנה התרחש כאשר אנתרופולוג פורנזי שהיה מסופח לתיק ביקש את עזרת DNA Doe Project. הם הזינו את הפרופיל הגנטי של האישה ל־GEDmatch, והמתינו לתוצאות. ואז נמצאה התאמה בדמותו של בן־דוד שני. המציאה הסעירה את הצוות. "עבור גנאלוג, זה כמעט כמו ללחוץ את ידיו של האדם עצמו", אמרה פיצפטריק. היא ופרס גילו שאותו אדם העלה אילן יוחסין לאתר 'אנססטרי'.
בעוד הן בודקות את הנתונים באתר, פרס גילתה משהו מדהים. "לא תאמיני מה מצאתי", אמרה לפיצפטריק, והצביעה על עמוד של קרובת משפחה מארקנסו בשם מרשה קינג. צוין בו כי שנת לידתה הייתה 1959, אך תחת שנת פטירתה נכתב: "נעדרת – ככל הנראה נרצחה". אחרי כמעט ארבעים שנה, ל"נערת עור הצבי" שוב היה שם.
הדרך מתיקים כמו של קינג לפתרון פשעים בעזרת גנאלוגיה גנטית הייתה קצרה, אך פיצפטריק ומור היססו. הרעיון לסייע לרשויות אכיפת החוק לסרוק מאגר DNA ללא ידיעת המשתמשים, גרם להן אי־נוחות. אך בזמן שהן התמודדו עם חששותיהן, התרחש בקליפורניה מאמץ לעשות בדיוק את זה. חוקר שעמד לפרוש לפנסיה חשב שגנאלוגיה גנטית תספק לו הזדמנות אחרונה לפיצוח התיק הגדול ביותר שאף פעם לא הצליח לסגור: הרוצח מגולדן־סטייט.
פול הולס עבד בשיתוף פעולה עם גנאלוג שהעדיף להישאר בעילום שם, ויחד הם העלו את פרופיל ה־DNA של הרוצח ל־GEDmatch לקראת סוף 2017. לאתרי גנאלוגיה כמו 'אנססטרי' ו'23 ואני' היו הרבה יותר פרופילים, אבל בניגוד אליהם, ל־GEDmatch לא הייתה מדיניות נגד חיפושים של רשויות אכיפת החוק. צוותו של הולס מצא קרובי משפחה רחוקים. הללו אפשרו להם לבנות אילן יוחסין, שבסופו של דבר הוביל לזיהויו ומעצרו של ג'וזף ג'יימס דיאנג'לו, פנסיונר שחי בשקט בפאתי העיר סקרמנטו. הוא הואשם ב־12 מעשי רצח.
קרטיס רוג'רס, אפוטרופוס מקצועי מפלורידה וממקימי GEDmatch, אמר שהוא הופתע מאוד לשמוע שהאתר מילא תפקיד מרכזי בזיהויו של אחד הרוצחים הסדרתיים המזעזעים ביותר בארה"ב, וכי הוא הופך עכשיו למשאב מרכזי בעבור רשויות אכיפת החוק. האתר, הוקם ב־2010, כתחביב אישי עבור רוג'רס ואחרים. אין לו צוות במשרה מלאה, והוא מעוצב בפשטות כמו דף מתקופת ראשית האינטרנט. "אם פיתחנו כלים והתברר שהם טובים, רצינו לחלוק אותם", הסביר רוג'רס, וסיפר שבתחילה הגיעו לאתר רק מתעניינים בגנאלוגיה, אולם מספר הפרופילים מוכפל מאז בכל שנה.
מנסחים כללים
השימוש שעשו הולס וצוותו באתר, הפך את חששותיה האישיים של מור מהשימוש בגנאלוגיה גנטית כדי לפתור פשעים לנושא המחולל סערה ציבורית. היו שטענו כי GEDmatch לא הזהיר את משתמשיו כי הרשויות עשויות להשתמש במידע. פעילים למען פרטיות ראו במקרה אות אזהרה מפני הסכנות שבפרסום מידע אישי רגיש ברשת.
רוג'רס אמר שלא היה לו מושג שהולס וצוותו השתמשו באתר, אך לאחר התחבטות ממושכת הגיע למסקנה שהוא תומך בשימוש מהסוג הזה. לאחרונה הוא אף עדכן את מדיניות הפרטיות של GEDmatch והבהיר במפורש כי המשטרה עשויה להשתמש באתר, וכך הבטיח שהגנאלוגיה הגנטית תמשיך להיות כלי עבודה של רשויות האכיפה בשעת הצורך. רוג'רס נרגש כאשר בתו של אדם החשוד כרוצח סדרתי ביקשה שיכללו את פרופיל ה־DNA שלה באתר, כדי לסייע למשטרה לסגור תיקים. מור ופיצפטריק אומרות שכעת הן מרגישות בנוח לעבוד עם רשויות אכיפת החוק, שכן הפרסום סביב תיק 'הרוצח מגולדן־סטייט' הבהיר למשתמשים ב־ GEDmatch כי המשטרה עשויה להשתמש במאגר המידע.
בחודש מאי הכריזה מור על שותפותה עם 'פאראבון ננולאבס'. סטיב ארמנטראוט, מנכ"ל החברה, אמר שעתיד הגנאלוגיה הגנטית הוא היכולת להשתמש בה גם בתחילת חקירה, ולא רק בתיקים לא פתורים. במקרים מסוימים כבר ננקט הצעד הזה. הבלש כריס פלנגן ממחלקת התיקים הלא־פתורים במשטרת מחוז פיירפקס, וירג'ניה, אמר שההמצאה עשויה להיות שימושית במיוחד עבור המשטרה. "אם היית יכול לצמצם את מאגר החשודים היה אפשר למקד משאבים ולזרז את החקירה באופן משמעותי".
האימוץ המהיר של גנאלוגיה גנטית בידי רשויות אכיפת החוק, גורם לאחרים דאגה. קנת, עמיתת המחקר מיוניברסיטי קולג' בלונדון, טוענת שאין פיקוח על הדרכים שבהן המשטרה משתמשת ב־GEDmatch, בניגוד למאגרי מידע ששייכים לרשויות אכיפת החוק. בנוסף, אין הנחיות לגנאלוגים הגנטיים שמבצעים את החיפושים, ואין מישהו שיכול לוודא שהם באמת מוסמכים.
"כבר היו מקרים בקהילת האימוץ שבהם אנשים התאחדו עם המשפחה הלא־נכונה בעקבות ניתוח שגוי של המידע", אמרה קנת. "אם זה קרה בחקירת אימוץ זה יכול לקרות גם בחקירת פשע, עם תוצאות חמורות בהרבה".
מור, מנגד, אומרת שמעולם לא הגיעה להתאמה שגויה, אך שותפה לחלק מחששותיה של קנת. היא עובדת כעת על הנחיות כלליות עבור גנאלוגים גנטיים, ומציינת שעבודתם היא רק כלי. כל זיהוי עובר אישור דרך בדיקת DNA משטרתית, לפני שמתבצע מעצר. "אנשים יצטרכו לחשוב פעמיים לפני שהם מבצעים פשעים כאלו, מכיוון שנעשה הרבה יותר קל לזהות אותם", משוכנעת מור.
תרגום: אלחנן שפייזר
