נשיא סוריה המודח, בשאר אל-אסד, אמר היום (ב') שהוא פונה לרוסיה מבסיס חמימים בסוריה בערב ה-8 בדצמבר, כשהוא תחת התקפות מל"טים, לאחר שעזב את דמשק באותו בוקר כאשר לוחמי המורדים התקרבו.
ההצהרה, שפורסמה בערוץ טלגרם של נשיאות סוריה ומתוארכת ל-16 בדצמבר ממוסקבה, הייתה הראשונה של אסד בפומבי מאז שמשטרו הופל לפני יותר משבוע במתקפה של המורדים.
אסד בהודעה ראשונה מטעמו ממוסקבה אחרי הנפילה מנסה להתגונן: נשארתי בסוריה עד לרגע האחרון. התפניתי ממנה לבקשת רוסיה. בשום שלב של האירועים לא הוצע לי לפרוש או לקבל מקלט מדיני בארץ אחרת. הברירה הייתה אחת – הגנה מפני מתקפת הטרור pic.twitter.com/YxbUKAAP9I
— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) December 16, 2024
"כשהטרור התפשט ברחבי סוריה והגיע בסופו של דבר לדמשק בערב שבת ה-7 בדצמבר 2024", אמר אסד, "התעוררו שאלות לגבי גורלו של הנשיא ומיקומו. זה התרחש בתוך מבול של מידע מוטעה ונרטיבים רחוקים מהאמת, שמטרתם לעצב מחדש את הטרור הבינלאומי כמהפכה לשחרור סוריה.
"בצומת כה קריטי בתולדות האומה, שבו האמת חייבת להיות בעדיפות עליונה, חיוני לטפל בעיוותים הללו. למרבה הצער, הנסיבות הרווחות באותה עת, כולל הפסקת תקשורת מוחלטת מסיבות ביטחוניות, עיכבו את פרסום הצהרה זו. זה לא מחליף תיאור מפורט של האירועים שהתרחשו, שיינתן כאשר ההזדמנות תאפשר.
"ראשית, יציאתי מסוריה לא הייתה מתוכננת וגם לא התרחשה בשעות האחרונות של הקרבות, כפי שטענו. להיפך, נשארתי בדמשק, מילאתי את תפקידי עד השעות המוקדמות של יום ראשון ה-8 בדצמבר 2024. כשכוחות הטרור חדרו לדמשק, עברתי ללטקיה בתיאום עם בעלי בריתנו הרוסים כדי לפקח על פעולות הלחימה. עם ההגעה לבסיס חמימים באותו בוקר התברר כי כוחותינו נסוגו לחלוטין מכל קווי הקרב וכי עמדות הצבא האחרונות נפלו. ככל שמצב השטח באזור המשיך להידרדר, הבסיס הצבאי הרוסי עצמו ספג מתקפה מועצמת על ידי תקיפות מל"טים. ללא כל אמצעי בר קיימא לעזוב את הבסיס, ביקשה מוסקבה שמפקדת הבסיס תארגן פינוי מיידי לרוסיה בערב יום ראשון ה-8 בדצמבר. זה התרחש יום לאחר נפילת דמשק, בעקבות קריסת העמדות הצבאיות הסופיות והשיתוק שנגרם כתוצאה מכך של כל מוסדות המדינה שנותרו.
"בשום שלב במהלך האירועים האלה לא שקלתי לפרוש או לחפש מקלט, וגם הצעה כזו לא הועלתה על ידי איש או מפלגה. דרך הפעולה היחידה הייתה להמשיך בלחימה נגד מתקפת הטרור.
"אני חוזר ואומר שמי שסירב כבר מהיום הראשון של המלחמה להחליף את הצלת אומתו למען רווח אישי, או להתפשר על עמו בתמורה להצעות ופיתויים רבים, הוא אותו אדם שעמד לצד קצינים וחיילים – לוחמי הצבא בחזית, מטרים ספורים ממחבלים בשדות הקרב המסוכנים והאינטנסיביים ביותר . הוא אותו אדם שבשנים האפלות ביותר של המלחמה לא עזב אלא נשאר עם משפחתו לצד בני עמו, תוך התעמתות עם הטרור בהפצצות והאיומים החוזרים ונשנים של פלישות טרור לבירה במשך ארבע עשרה שנות מלחמה. יתר על כן, מי שמעולם לא נטש את ההתנגדות בפלסטין ובלבנון, ולא בגד בבעלי בריתו שעמדו לצידו, לא יכול להיות אותו אדם שיעזוב את עמו או יבגוד בצבא ובאומה שאליהם הוא שייך.
"מעולם לא חיפשתי תפקידים למען רווח אישי, אבל תמיד החשבתי את עצמי כאפוטרופוס של פרויקט לאומי, הנתמך באמונת העם הסורי, שהאמין בחזונו. נשאתי שכנוע בלתי מעורער ברצונם וביכולתם להגן על המדינה, להגן על מוסדותיה ולקיים את בחירותיהם עד הרגע האחרון.
"כאשר המדינה נופלת בידי הטרור והיכולת לתרום תרומה משמעותית אובדת, כל עמדה הופכת לחסרת תכלית, מה שהופך את עיסוקה לחסר משמעות. זה לא מפחית, בשום אופן, את תחושת השייכות העמוקה שלי לסוריה ולאנשיה – קשר שנשאר בלתי מעורער מכל עמדה או נסיבות. מדובר בשייכות מלאה בתקווה שסוריה תהיה שוב חופשית ועצמאית"..
