מדד הדמוקרטיה לשנת 2024 של המכון הישראלי לדמוקרטיה המתפרסם היום (ג') זו השנה ה-22, כולל השנה גם פרק מיוחד המוקדש לנושא הביטחון הלאומי וגופי הביטחון.
נוכח המלחמה והאירועים השוטפים, כדי לתקף את הממצאים, חזר צוות המדד ובדק באוקטובר מספר שאלות שנשאלו במסגרת עריכת סקרי המדד הרגילים בחודש מאי. צוות מדד הדמוקרטיה 2024, כלל את פרופ' תמר הרמן, ד"ר ליאור יוחנני, ירון קפלן ואינה אורלי ספוז'ניקוב.
מהסקר עולה כי מדרג האמון בכלל הציבור בגופי הביטחון הוא: צה"ל, המוסד, השב"כ ובמקום נמוך בהרבה – המשטרה. האמון בכל כוחות הביטחון בקרב היהודים גבוה בהרבה מאשר בקרב הערבים (שיעור נותני האמון: יהודים – 64.3%; ערבים – 26.8%, בחודש מאי 2024).
צה"ל זוכה לאמון הגבוה ביותר, שירד אמנם במהלך השנה (מ-79% בדצמבר 2023 ל-69% במאי), אך עלה שוב באוקטובר ל-77%. המוסד והשב"כ זוכים לאמון גבוה (בהתאמה בכלל הציבור: מוסד – 63%, שב"כ – 59%). אך יש לציין כי רבים מהמרואיינים דיווחו כי אינם מכירים ממש את פעילותם של גופים אלו. בנוגע למשטרה – אחרי קפיצה באמון במשטרה אחרי אירועי ה-7 באוקטובר (55% בדצמבר 2023), צלל בה האמון בכלל הציבור ועמד השנה על 41% במאי ו-37% באוקטובר.
האם המוסדות הביטחוניים ניטרליים פוליטית? רוב לא גדול מהיהודים (55%) סבורים כי צה"ל ניטרלי מבחינה פוליטית לעומת פחות משליש (30%) מהערבים. התפלגות התשובות בקרב היהודים לגבי המוסד (54%) וצה"ל (55%) כמעט זהות וכך גם בקרב הערבים בנוגע לשני המוסדות. כמחצית מהיהודים (50%) מעריכים כי אין לשב"כ אג'נדה פוליטית לעומת שוב מיעוט בלבד (29%) מהערבים. במשטרה הנתון נמוך הרבה יותר. פחות משליש, הן מהיהודים (29.5%) והן מהערבים (28%), סבורים שהמשטרה ניטרלית פוליטית.
בקרב יהודים יש כיום כמעט קונצנזוס (87%) כי צה"ל מספק ביטחון והגנה לתושבי המדינה. בקרב הערבים רק מיעוט (37%) סבור כך. הציבור היהודי נותן לצה"ל את הציון הממוצע הגבוה ביותר על התנהלותו המוסרית בעת לחימה – 4.43 (על סולם בין 1 ל-5), את הציון השני בגובהו על כושר הלחימה – 4.35, השלישי על התנהלות לפי הוראות ונהלים – כלומר משמעת – 3.94, והנמוך ביותר לתפקודו בתחום המודיעין המסכל – 3.45.
שלא במפתיע, ובדומה לעבר, הציבור הערבי מעניק לצה"ל ציונים נמוכים מאשר היהודים. את הציון הגבוה ביותר מקבל בציבור זה של כושר הלחימה של הצבא (2.79), אחריו תפקודו בתחום המודיעין המסכל (2.71), במקום השלישי – התנהלות לפי הוראות ונהלים (2.63), ולבסוף התנהלות מוסרית בשעת לחימה (2.24).
כושר ההרתעה: בעוד שבמדידת מאי רק כרבע מכלל המדגם העריכו את כושר ההרתעה של צה"ל כדי טוב או טוב מאוד, באוקטובר הרוב (59%) העריכו זאת כך.
כלל הציבור חצוי בין מי שחושבים שהמשטרה מספקת ביטחון והגנה לאזרחי ישראל לבין אלו שאינם סבורים כך (בהתאמה, 49% ו-50%). בקרב היהודים, 53% סבורים שהמשטרה מספקת ביטחון והגנה ובקרב הערבים רק 30% חושבים כך. גם ביתר התחומים שנמדדו הציונים הממוצעים נמוכים משמעותית בקרב הערבים בהשוואה ליהודים.
בקרב היהודים 41% מעידים על תחושת ביטחון אישי נמוכה, ורק כרבע על תחושת ביטחון גבוהה. לעומת זאת, בקרב הערבים הרוב, כשני שלישים (64%), מעידים על תחושת ביטחון אישי נמוכה, ורק מיעוט קטן (13.5%) על תחושת ביטחון גבוהה. בשמאל ובמרכז (מדגם יהודים) שיעור המעידים על תחושת ביטחון גבוהה נמוך משמעותית מאשר בימין (12%, 18%, 32%, בהתאמה).
היכן בטוח יותר ליהודים לחיות? למרות שרק רבע מהמרואיינים היהודים העידו על תחושת ביטחון אישי גבוהה, יותר מ-70% מהם, הן במאי והן באוקטובר, טענו שליהודים בטוח יותר לחיות בישראל מאשר במקום אחר.
גורמים לדאגה לביטחון הפיזי: בעיני היהודים, הטרור הוא המדאיג ביותר (86%) ואחריו מלחמה כוללת רב-זירתית (82%) ומתקפה צבאית על ישראל (80%). בעיני הערבים, לעומת זאת, פשע ותפוצה רחבה של נשק בידי אזרחים הם המדאיגים ביותר (93% כל אחד) ואחריהם טרור (84%).
יישובים אזרחיים סמוך לגבול: 62% מהיהודים חושבים שיש יתרונות ביטחוניים ליישובים אזרחיים בסמוך לגבולות, לעומת 38% בלבד מהערבים. מפילוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים), עולה כי בשמאל יש שוויון בין שיעור הסבורים שיש ערך ביטחוני ביישובים סמוך לגבול לבין מי שסבורים שאין בהם ערך, במרכז רוב קטן (52%) חושבים כי יש בהם ערך, ואילו בימין – רוב גדול סבורים כך (70.5%).
פרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון, מציינת כי "למרות 'רעידת האדמה' של אירועי 7 באוקטובר, האמון בצה"ל ובשאר מוסדות הביטחון (שב"כ, מוסד) הוא גבוה למדי (למעט האמון במשטרה), במיוחד בהשוואה לאמון הירוד במוסדות מדינה אחרים ובמיוחד בגופים הפוליטיים. הערכת התפקוד של צה"ל בתחומים השונים היא מרשימה בהתחשב בנסיבות הזמן".
"עם זאת", אומרת הרמן, "רעידת האדמה הזו לא חלפה בלי להותיר עקבות: רמת הביטחון האישי של אזרחי ישראל היא נמוכה יחסית, בציבור היהודי ועוד יותר מכך בציבור הערבי. לא מעטים אפילו מפקפקים כיום בהיגיון של התיישבות אזרחית בסמוך לגבולות, מה שהיה ערך יסוד של הציונות החלוצית בשעתה. החמור מכול: הוויכוח הפוליטי – שבעבר כוחות הביטחון היו חסינים ממנו – חדר עמוק לשיח אודותיהם, עד כדי כך ששיעורים לא מבוטלים בציבור היהודי, ועוד יותר מכך בציבור הערבי, סבורים שגופי הביטחון הם בעלי אג'נדה פוליטית ספציפית, מה שעומד בניגוד ברור לתפיסתם בציבור (והעצמית) בעבר כגופים ממלכתיים, כלומר נטולי העדפות פוליטיות".
