במהלך מתקפת השבעה באוקטובר, רוב המוזיאונים בארץ ביצעו מיד את הפעולה הראשונה הנהוגה במצבי חירום קיצוניים והורידו את אוצרות האומנות אל המחסנים הבטוחים. ביום הטבח, הוזעק צוות חירום מיוחד אל המוזיאון לאומנות בתל אביב, המציג את יצירותיהם של גדולי האומנים בהיסטוריה, בניהם פאבלו פיקאסו ורנה מרניט. צוות החירום לא המתין ומייד הוריד היצירות אל הכספות המאובטחות.
עכשיו, שנה וחודשיים אחרי שפרצה המלחמה, מעלה המוזיאון את היצירות אל הגלריה ופותח את התערוכה שוב לציבור הרחב באירוע חגיגי שיתקיים היום (שלישי) ברחבת המוזיאון, שכזכור הכניסה אליו נעשית דרך הכיכר שבשנה האחרונה הפכה לכיכר החטופים.
"אנו בוחנים ומגדירים מחדש את תפקידי המוזיאון והמחויבות שלו לקהילה ולציבור הרחב", מספרת טניה כהן – עוזיאלי, מנכ"לית המוזיאון, "הכניסה למוזיאון דרך כיכר החטופים, יצרה חיבור ישיר בין החוץ והפנים. הלב וליבת זהותו של המוזיאון הם האוספים, והמחשבות שליוו את הורדת היצירות מלמעלה למטה עם פרוץ המלחמה, מבלי לדעת מתי ישובו לתצוגה, היו קשות מנשוא ועוררו שאלות על תפקידה של האמנות בזמנים כאלו".
"עם עלייתן של יצירות המופת בחזרה מהמרתפים לאולמות המוזיאון, אנחנו מזמינים את הקהל הרחב לשוב להתרגש ולהתבונן בהן יחד איתנו. אני מאמינה כי בכוחה של אמנות לספק נחמה ומזור, לרומם רוח ולעורר השראה גם בעתות שבר ומשבר".
גם נועה רוזנברג אוצרת במוזיאון אמרה, "בימים האחרונים צוות המוזיאון מעלה בהתרגשות ובזהירות, אחת אחר השנייה את העבודות לגלריות. התרגשנו במיוחד מחזרתה של היצירה של גוסטב קלימט, דיוקן פרדריקה מריה בר, 1916, שצוירה בזמן מלחמת העולם הראשונה ומתארת אשת חברה וינאית עומדת זקופה, קלימט בוחר לה רקע של מלחמה אחרת, רחוקה. המחשבה על כך שרוב הציירים בגלריות המודרניות חוו ועברו את המלחמות הגדולות של המאה העשרים והמשיכו ליצור במהלכן ואחריהן, מספקת אמירה חד משמעית בנוגע לכוחה, חשיבותה וחובתה של האמנות להתקיים בכל מצב, גם אם נדמה לרגע שהאור כבה והיא נעלמת, בסוף היא תמיד תשוב".
