ליאון דה־טויט שואף אל ריאותיו את משב הרוח של שלהי הקיץ, המגיע משטחי מרעה לא הרחק ממוסקבה. "הריח בדיוק כמו בבית", אומר הדרום־אפריקני בן ה־72. אלה בדיוק המילים שפוליטיקאי רוסי אחד מקווה לשמוע. הוא מוביל מעין מתקפת קסם מול דרום אפריקה, עם מטרה מובהקת: לפתות לבנים מדרום־אפריקה לנסוע למרחק של 13 אלף קילומטרים ולהגיע לרוסיה הכפרית.
אמצעי הפיתוי הם שטחים חקלאיים בשפע, ביטחון יחסי, ומדינה שמחזיקה בערכים נוצריים מסורתיים. מה שלא נאמר במפורש – אך מובן בבירור – הוא האופן שבו התוכנית הזאת מתאימה בדיוק לפוליטיקת הזהויות של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. המערב רואה בפוטין יריב אסטרטגי וצבאי, אך בתוך רוסיה, התמיכה בו נובעת במידה רבה מהרעיון של רוסיה כמגינה על סדר לבן, נוצרי וותיק – ודחיית "מה שמכונה סובלנות, חוסר מגדר ועקרות", כלשונו של פוטין ב־2013.
התבטאויות כאלה סייעו לחזק את מעמדו של פוטין בקרב פופוליסטים ותנועות פוליטיות לאומניות במערב. בתוך רוסיה, הן הגבירו את המאמצים של גורמים פוליטיים כמו ולדימיר פולובוירנקו, פקיד ממשלתי במחוז סטברופול שבדרום רוסיה. פולובוירנקו הוא האדם המוביל בארגון טיולים לרוסיה בעבור לבנים מדרום־אפריקה ששוקלים הגירה.
המיזם הזה קשור לכמה בעיות בוערות, בשני הצדדים של המתרס. ברוסיה אלה התמעטות האוכלוסייה והחשש מהשפעת האסלאם בגבולות; לכך מצטרפים החששות של החקלאים הלבנים בדרום־אפריקה, כאשר המדינה דנה באפשרות של חלוקה מחדש של קרקעות, כדי לתקן את חוסר האיזון שיצרה הגזענות בתקופת האפרטהייד.
פולובוירנקו טוען שהוא מממן את הנסיעות של הדרום־אפריקנים מחסכונותיו, אך קרוב לוודאי שפעילות כזו איננה מתבצעת ללא ברכתו של הקרמלין. על פי דו"ח מהשנה שעברה של מכון המחקר 'פיו', כעשרת אלפים דרום־אפריקנים חיים ברוסיה. באפריל שעבר, המדינה ביטלה את הצורך בוויזת תיירות לדרום־אפריקנים. "אני רוצה שהם ידעו שרוסיה יכולה להיות מדינת־האם שלהם", אמר פולובוירנקו.
לאון דו־טויט, מטיף מיסיונרי, שוקל את ההצעה. הוא ובנו יוהנס, בן 39 וכומר לשעבר, באו לרוסיה לבדיקה. הלבנים בדרום־אפריקה עדיין מחזיקים בבעלות על רוב הקרקעות במדינה, אף שהם מהווים פחות מ־10 אחוזים מהאוכלוסייה, המונה 56 מיליון. דו־טויט מייצג חלק מהחקלאים הלבנים בדרום אפריקה, החוששים שהשיח הפוליטי שם – בנושא הבעלות על קרקעות ובעניינים אחרים – הולך ומחריף נגדם. בערפל של אחר־הצהריים, בני משפחת דו־טויט הובלו דרך אחו עשיר באספסת. דו־טויט התכופף כדי לקטוף ענף, והחל ללעוס את עליו. מארחיו הרוסים היססו מעט לפני שהחלו למחוא כפיים בהתלהבות, בתגובה למחווה של דו־טויט המבוגר.
פולובוירנקו הוביל את המבקרים במשך כמה ימים במרחבי השטח הכפרי הרוסי, והכיר להם את החקלאים המקומיים ואת האדמה הפורייה. "אנחנו מבינים שעל ממשלתנו להקשיב לרצון רוב העם", אמר יוהנס, בשעה שנופים של שדות חיטה ומקשות אבטיחים ניבטו מבעד לחלון המכונית. "אך אנו לא רוצים שילדינו יסבלו מתוצאותיה של התהפכות הקערה".
השיבה לאירופה
מצוקתם לכאורה של הדרום־אפריקנים הלבנים – המעסיקה זה זמן תנועות ימין עולמיות – תפסה גם את תשומת ליבו של הנשיא טראמפ. לאחר שצפה בדיווח על הנושא ב'פוקס ניוז', הוא ביקש בחודש שעבר ממזכיר המדינה מייק פומפאו לבחון את ה"הרג בקנה מידה גדול" של חקלאים לבנים, ואת סוגיית הפקעת האדמות. זה היה הציוץ הראשון של הנשיא, לפחות מאז כניסתו לתפקיד, שהכיל את המילה "אפריקה". ממשלת דרום־אפריקה גינתה את דבריו של טראמפ.
הקרמלין, שנהנה מקשרים קרובים עם ממשלת דרום־אפריקה, לאחר שנים של תמיכה במפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני במהלך המלחמה הקרה, עדיין לא פרסם תגובה רשמית להצעות החלוקה מחדש של הקרקעות. אך לדרום־אפריקנים הלבנים ניתן זמן אוויר בטלוויזיה הממלכתית של רוסיה.
"התקשורת העולמית הפיצה ייצוג מעוות של הצהרת הכוונות הרשמית של הקונגרס הלאומי האפריקני בנוגע להפקעה", אמר וונדיל סיהלובו, חוקר בכיר במכון לעסקים חקלאיים בדרום־אפריקה, בהתייחסו להצעות חלוקה מחדש של הקרקע. "אך חסרה לנו גם תקשורת ברורה מצד קובעי המדיניות, וכך נוצרים עוד פחדים ומידע שגוי".
עד כה לא פורסמו נתונים רשמיים על מספר הדרום־אפריקנים שהיגרו לרוסיה או שוקלים לעשות זאת, אך פולובוירנקו הוא קול מרכזי במאמצי השכנוע. הוא זכה לתשומת לב מוקדם יותר השנה, כאשר סייע למשפחה גרמנית בת 11 נפשות, שזועזעה מהחינוך המיני בבתי ספר מערביים, להשתקע ברוסיה.
במחלבת 'מולדת' שהוא מנהל בקוסיאקובו, כ־60 קילומטרים מדרום־מזרח למוסקבה, אמר מיכאיל ברנוב לאב והבן דו־טויט: "בדבר אחד אתם יכולים להיות בטוחים – כאן לא תמצאו ליברליזם, אלא ערכי משפחה". דגש כזה עשוי להיות מקור משיכה בעבור קבוצה של דרום־אפריקנים לבנים המכנים עצמם Boers, "חקלאי" בהולנדית. הם צאצאי המתיישבים ההולנדים שהגיעו לדרום־אפריקה במאה ה־17, וזהותם מושרשת בכנסייה ההולנדית הרפורמית, בשפת האפריקאנס ובהיסטוריה משותפת של חלוציות. דו־טויט האב נזכר במסעו הראשון לרוסיה בשנת 2006, כשביקר בכנסייה בסנט־פטרבורג. "הסתכלתי על האנשים שהם כה קרובים לי, ובכיתי".
גם הזוג הצעיר אנדרו ואיימי האריס עקרו מדרום אפריקה לפני כשנתיים וקבעו את מושבם במוסקבה. מבחינת החקלאי הדרום־אפריקני אדי שלבוש, תחייתה מחדש של הדת תחת פוטין הייתה גורם מכריע בהחלטת משפחתו להגר. "חזרתם של הערכים הנוצריים היא מוטיבציה גדולה בשבילנו", אמר שלבוש בחוות הבקר הדרום־אפריקנית שלו. "חשבנו שהאומה הרוסית תהיה סימפטית כלפינו". באוקטובר יארזו אדי בן ה־29, אשתו ושני ילדיהם את חפציהם ויעברו למוסקבה, שם ילַמד שלבוש אנגלית. לאחר ששב מביקורו הראשון ברוסיה, ביולי, דיבר שלבוש עם משפחות חקלאיות אחרות בפרובינציית פרי־סטייט שבה הוא מתגורר. הוא מעריך שכ־25 משפחות שוקלות כעת ברצינות להגר לרוסיה.
"ברוסיה נהניתי מהחופש לנסוע לכל מקום שרציתי, בין השדות ולתוך היערות", אמר יאן גלדנהוי בן ה־60, שעד לא מזמן התגורר ברוסיה וגידל חיטה, חמניות וסויה. הוא חזר לדרום־אפריקה כדי לראות את משפחתו, וכעת הוא מתלבט אם לשוב. אם רפורמת הקרקעות תצא לפועל, יאן יחזור במהרה לשדותיו ברוסיה. 
תרגום: אלחנן שפייזר
