ביום ראשון השבוע התכנסו ראשי סיעות הקואליציה לישיבה, כנהוג מפעם לפעם. בסיומה יצא יו"ר מפלגת עוצמה יהודית, השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר, בהצהרה שלפיה נרשמה תמיכה מקיר לקיר במהלך לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה.
"מודה לחבריי ראשי הקואליציה על ההסכמה הרחבה בעניין דרישתי לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה", מסר בן־גביר. "בפגישת ההמשך מחר אוודא כי ההחלטה על פתיחת התהליך תובא לישיבת הממשלה ביום ראשון הקרוב". אולם לאחר שישיבת ההמשך שתוכננה להתכנס למחרת נדחתה, יצר בן־גביר משבר קואליציוני, כשהוא וחברי סיעתו מצביעים נגד תקציב המדינה בקריאה הראשונה.
האם הממשלה אכן תנסה להדיח את היועצת, והאם היא בכלל מסוגלת לעשות זאת? התשובה לשאלה השנייה היא חיובית לכאורה, אבל רק לכאורה. ב־1 ביוני 1986, דקות ספורות לפני פתיחת ישיבת הממשלה, ביקשו ראש הממשלה דאז שמעון פרס מהמערך ושר המשפטים יצחק מודעי, איש הליכוד, מהיועץ המשפטי לממשלה פרופ' יצחק זמיר להיכנס לרגע ללשכתו של פרס. בתוך החדר הסגור הודיעו השניים לזמיר המופתע כי בדעתם להביא לאישור הממשלה באותו יום מינוי של יועץ משפטי חדש. הנימוק הרשמי היה שזמן־מה קודם לכן הודיע זמיר שבכוונתו להתפטר, אך לכולם היה ברור שזהו תירוץ בלבד, משום שזמיר הבהיר שהוא איננו מתכוון להתפטרות מיידית.
הרקע לאותו עימות בין ראש הממשלה ושר המשפטים ליועמ"ש היה פרשת קו 300, והתעקשותו של זמיר לנהל חקירת משטרה נגד אנשי השב"כ שנחשדו בהריגת מחבלים חיים לאחר שכבר נעצרו ולא היוו כל סכנה. במקומו של זמיר, שעמד על רגליו האחוריות ודרש למצות את ההליך הפלילי נגד המעורבים, מונה יוסף חריש, שופט מחוזי בדימוס, שלא היה מוכר בציבור הרחב ואף לא נחשב למשפטן בעל שיעור קומה מרשים. הפיטורים ההם נחשבו אומנם לצעד דרמטי, אך איש לא ערער באותה עת על זכותה של הממשלה למנות ולפטר יועץ משפטי כראות עיניה, בלי צורך להתייעץ עם איש, ותוך עשר דקות בלבד. השבוע, כאשר ראשי סיעות הקואליציה דנו בהצעה לפטר את היועמ"שית הנוכחית גלי בהרב־מיארה, כבר היה ברור לכול שמדובר במהלך מורכב הרבה יותר.
קו פרשת המים בהקשר הזה הוא פרשת בראון־חברון, שהתפוצצה בראשית שנת 1997. במסגרת אותה פרשה עלו טענות שלפיהן מונה עו"ד רוני בר־און, אז משפטן ירושלמי חבר ליכוד ואלמוני יחסית, ליועץ משפטי לממשלה כחלק מעסקה מושחתת שרקם הקבלן דודי אפל במטרה לסייע לידידו אריה דרעי בהתמודדות עם האישומים נגדו. על פי העסקה, ש"ס תתמוך בהסכם הנסיגה מחברון ובתמורה ימונה בר־און ליועמ"ש, מתוך הנחה שהוא יסכים לקדם עסקת טיעון מקילה עם דרעי. התיק נגד כל המעורבים נסגר מחוסר ראיות, אך בעקבות הפרשה עלה החשש שדרך מינוי היועצים המשפטים לממשלה עד כה, באמצעות סיכום בין ראש הממשלה לשר המשפטים וללא כל בקרה חיצונית, פותח פתח לשחיתות. לפיכך מונתה ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר, ועל בסיס המלצותיה התקבלה בשנת 2000 החלטת ממשלה ששינתה לחלוטין את תהליך המינוי.
על פי ההחלטה, בחירת היועץ המשפטי לממשלה נעשית באמצעות ועדה ציבורית ובה חמישה חברים. בראשה עומד שופט בית המשפט העליון בדימוס, הממונה על ידי נשיא בית המשפט העליון המכהן (בעקבות תיקון החלטת הממשלה בשנת 2007, מינויו נעשה בהסכמת שר המשפטים), ומלבדו מכהנים בה שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לממשלה לשעבר שממנה הממשלה; חבר כנסת שבוחרת ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת; עורך דין הנבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין; ואיש אקדמיה המיומן בתחומי המשפט הציבורי ובדיני עונשין, הנבחר בידי הדיקנים של הפקולטות למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה. היו"ר ושני החברים האחרונים נבחרים לתקופה של ארבע שנים, ואילו נציגי הממשלה והכנסת מתחלפים כאשר מתחלפת ממשלה או כנסת.
עוד נקבע שהוועדה הציבורית תציג לפני הממשלה שלושה מועמדים, שכל אחד מהם זכה לתמיכה של לפחות ארבעה מבין חמשת החברים בוועדה. שר המשפטים רשאי לבחור את מועמדותו של מי מבין השלושה הוא מציג לממשלה, וזו צריכה לאשר או לדחות את המועמד.
החלטת הממשלה שהתקבלה בשנת 2000 לא עסקה רק במינוי יועץ משפטי לממשלה, אלא קבעה גם מתי וכיצד ניתן להדיח יועמ"ש. על פי ההחלטה, ישנן רק ארבע סיבות שבגללן יכולה הממשלה לפתוח בהליך להדחת היועץ: קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל; היועץ המשפטי עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו; היועץ המשפטי אינו כשיר עוד לבצע את תפקידיו; מתנהלת חקירה פלילית נגד היועץ המשפטי או הוגש נגדו כתב אישום.
כאשר הממשלה מעוניינת להדיח יועץ משפטי, עליה לפנות לוועדה הממנה ולהיוועץ בה. הפנייה צריכה להיעשות על ידי שר המשפטים, בכתב, ולפרט את הסיבות שבגללן מעוניינת הממשלה להדיח את היועץ. לאחר שהוועדה פוגשת גם את היועץ ומאזינה לטענותיו, היא מעבירה לממשלה את מסקנותיה בכתב. גם הממשלה צריכה לשמוע את היועץ, במליאתה או בוועדת שרים שמונתה לשם כך, ורק לאחר מכן היא רשאית להחליט על סיום כהונתו של היועץ לפני תום הקדנציה בת שש השנים שקצובה לכהונתו.
"על רקע הרפורמה המשפטית ומשפט נתניהו, הנטייה המתבקשת של השופטים תהיה לעצור את תהליך ההדחה. רק 'חותמת כשרות' של מישהו משלהם כדוגמת גרוניס, עשויה לשנות את דעתם"
בראש הוועדה הציבורית שאוישה בשנת 2022 לקראת בחירת היועמ"שית בהרב־מיארה, עמד נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אשר גרוניס. יתר חבריה היו: נציג הממשלה שר המשפטים לשעבר דן מרידור, נציג הכנסת ח"כ צבי האוזר, נציגת לשכת עורכי הדין עו"ד תמי אולמן, ורקטור המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת־גן פרופ' רון שפירא. כהונתם של מרידור והאוזר בוועדה פקעה עם חילופי הכנסת והממשלה, אך כהונת השופט גרוניס, עו"ד אולמן ופרופ' שפירא עודנה בתוקף. כעת, אם תרצה הממשלה להתניע תהליך של הדחה, יהיה עליה להשלים תחילה את איוש הוועדה מחדש, באמצעות בחירת נציגים מטעם הממשלה ומטעם ועדת החוקה. רק לאחר מכן יוכל שר המשפטים יריב לוין לפנות לוועדה ולבקש את עצתה בשאלת הדחת היועצת המשפטית.
יחסי הכוחות
ההערכה במערכת הפוליטית היא שהמפתח להדחת היועצת המשפטית לממשלה נמצא בידיו של יו"ר הוועדה הציבורית, השופט גרוניס. "כדי להעריך את סיכויי המהלך להצליח צריך קודם כול להבין את יחסי הכוחות בתוך הוועדה, ולזכור כל הזמן שהסוגיה תגיע בוודאות לשולחנו של בג"ץ", מסביר גורם פוליטי ששוחחנו עימו. "סביר להניח שהנציג שתמנה הממשלה, וחבר הכנסת שתמנה ועדת החוקה, ייבחרו על פי נכונותם לשתף פעולה עם מהלך ההדחה, כך ששני קולות לטובת ההדחה מובטחים למעשה. מנגד, נציגת הלשכה עו"ד תמי אולמן ללא ספק תתנגד להדחה. אולמן היא חלק ממחנה הרוב בלשכה, שכבר למעלה משנתיים פועל לסכל את מהלכיו של שר המשפטים יריב לוין, ואין שום סיבה להניח שהיא תשתף פעולה עם הדחת היועצת המשפטית לממשלה".
לדבריו, "סימן השאלה הוא מה יעשו יו"ר הוועדה השופט גרוניס וחבר הוועדה פרופ' רון שפירא. בהצבעה שהייתה בוועדת האיתור בשנת 2022, ערב בחירת היועצת המשפטית הנוכחית, פרופ' שפירא תמך במינוי גלי בהרב־מיארה, ואילו השופט גרוניס התנגד. על פי הדיווחים שיצאו אז מהוועדה, גרוניס טען שזה 'כמו למנות תת־אלוף לרמטכ"ל', משום שכישוריה של בהרב־מיארה וניסיונה המקצועי אינם תואמים את דרישות התפקיד. ואולם יש פער גדול בין השאלה אם למנות את בהרב־מיארה מלכתחילה, ובין להעביר אותה מכהונתה באמצע התפקיד. מדובר בצעד חריג מאוד, שבסיטואציה הנוכחית עלול להיות בעייתי במיוחד.
"צריך לזכור שאנחנו נמצאים באחד הרגעים הכי רגישים של משפט נתניהו, עדות ראש הממשלה. היועצת המשפטית לממשלה היא התובעת הכללית במדינת ישראל, ואף שהיא איננה מנהלת את משפט נתניהו ברמה היומיומית, בידיה מופקדת האחריות הכוללת לניהול ההליך. הדחת התובעת הכללית בעיצומו של משפט רגיש כל־כך היא מהלך בעייתי מאוד, שספק רב מאוד אם השופט גרוניס יהיה מוכן לעמוד מאחוריו, גם אם הוא איננו מעריך את כישוריה.
"בכל מה שנוגע לפרופ' שפירא התמונה קצת שונה", ממשיך הגורם. "שפירא אומנם תמך במינוי בהרב־מיארה, אך ככל הנראה עשה זאת כחלק מאמונתו שלפיה מי שצריך לקבוע את זהות היועץ המשפטי לממשלה הם ראש הממשלה ושר המשפטים. ראש הממשלה באותה תקופה נפתלי בנט, ושר המשפטים גדעון סער, הבהירו שבהרב־מיארה היא המועמדת המועדפת עליהם, ושפירא לא סבר שיש מקום לעמוד בדרכם, אף שגם הוא לא חשב שהיא המתאימה ביותר מבין המועמדים. על פי אותו היגיון, יש סיכוי לא מבוטל ששרי הממשלה יצליחו לשכנע אותו כעת לתמוך במהלך להדחת היועצת. אף ששפירא נבחר לחבר בוועדה על ידי דיקני בתי הספר למשפטים, קבוצה שמרבית חבריה הם אנשי שמאל המתנגדים לממשלה הנוכחית ומהלכיה, הוא עצמו ידוע כאיש ימין. שפירא אף הביע תמיכה פומבית בחלקים מסוימים של הרפורמה המשפטית, אם כי לא בכולם".
ככל שהתיאור הזה נכון, השגת רוב בוועדה להדחת בהרב־מיארה עשויה אפוא להיות בהישג יד, אם וכאשר פרופ' שפירא יצטרף לעמדת נציג הממשלה ונציג ועדת החוקה. ואולם הרוב הזה עדיין לא יאפשר לממשלה להעביר את ההדחה בבג"ץ, מסביר הגורם, ועומד על קביעתו שהמפתח מצוי בידיו של גרוניס. "זה לא סוד ששופטי בג"ץ חשדניים מאוד כלפי הממשלה הנוכחית. לא כולם חשדניים באותה מידה, אבל רובם הגדול לא נותנים אמון בשרי הממשלה ובטוהר כוונותיהם, בטח לא בטוהר כוונותיו של שר המשפטים יריב לוין. על רקע הרפורמה המשפטית ומשפט נתניהו, הנטייה המתבקשת של השופטים תהיה לעצור את תהליך ההדחה. רק 'חותמת כשרות' של מישהו משלהם, כדוגמת הנשיא בדימוס גרוניס, עשויה להביא את השופטים לדחות את שלל העתירות שללא צל של ספק יוגשו דקות לאחר קבלת ההחלטה על ההדחה, אם לא קודם לכן. זו הסיבה שכל הביצים מונחות בסל של גרוניס. הבעיה היא שבניגוד לשופטים אחרים בדימוס, גרוניס ממעט להתבטא בפומבי, וקשה מאוד לדעת מה תהיה דעתו בזמן אמת".
ראש בקיר
בקואליציה, מנגד, נחושים לצאת למהלך בקרוב, למרות החשש שבסופו של דבר שופטי בג"ץ ימנעו בכל מקרה את ההדחה. "אי אפשר לנהל הכול לפי בג"ץ", אומר לנו השבוע בכיר בקואליציה. "צריך לעשות מה שאנחנו חושבים שנכון, ולנסות לדאוג שזה גם יעבור את בג"ץ, אבל בשום פנים ואופן אסור להרים ידיים מראש. זו הסיבה ששר המשפטים יריב לוין ביקש שנעבוד באופן מסודר ונעביר החלטה מנומקת בממשלה להתניע את המהלך, אחרי שנערוך דיון מפורט שבו יעלו כל הסיבות למהלך ההדחה".
על פי החלטת הממשלה משנת 2000, ישנן כזכור ארבע סיבות המאפשרות להדיח יועץ משפטי לממשלה. הסיבה היחידה הרלוונטית במקרה הנוכחי היא "חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל". בממשלה משוכנעים שביכולתם להוכיח שמדובר ביועצת לעומתית באופן שחורג מכל נורמה, עד כדי חוסר יכולת להמשיך ולקיים איתה "שיתוף פעולה יעיל". לדברי הבכיר, "קיימת הסכמה רחבה על קידום המהלך, כמו שאכן הוחלט בישיבת ראשי סיעות הקואליציה ביום ראשון, והנושא יובא לדיון בממשלה ממש בקרוב".
בכיר בקואליציה: "בן־גביר יצר פייק משבר לצרכים פוליטיים. אם הדרישה שלו להביא את נושא פיטורי היועמ"שית בתמורה לתמיכתו בתקציב הייתה מתקבלת, הוא היה מחסל כל סיכוי לפיטורי היועצת"
למרות כל זאת, במפלגת עוצמה יהודית האשימו השבוע את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בטרפוד המהלך להדחת היועצת. ביום שני, לאחר שהצביע נגד תקציב המדינה, פרסם השר בן־גביר הודעה שלפיה "המשחק של סמוטריץ' מתגלה הערב. איש שמדבר ימין מחוץ לחדר, אבל בפועל מציל את היועמ"שית מפיטורים, עוצר את הרפורמה המשפטית, ומציל את הרשות הפלסטינית מקריסה כלכלית. נבחרנו כדי לשלוט. אין טעם להעביר תקציב מדינה מבלי לפטר את היועמ"שית".
"אני באמת לא מבין מה הוא רוצה", אומר הבכיר בקואליציה. "רק יממה קודם לכן הוא יצא בהכרזה חגיגית שלפיה כל ראשי הקואליציה תומכים במהלך להדחת היועצת. זה נכון, וגם בן־גביר יודע את זה. המשבר שהוא יצר היה פייק משבר, לצרכים פוליטיים, אולי בניסיון לגרום לכך שהמהלך לפיטורי היועצת יהיה רשום דווקא על שמו. אלא שזו איוולת גמורה. נס שראש הממשלה ושר האוצר לא הסכימו לשתף פעולה עם ההצגה שלו, ו'להסכים' איתו על תאריך להבאת נושא פיטורי היועמ"שית לממשלה בתמורה לתמיכת המפלגה שלו בתקציב. אם הדבר היה נעשה, הוא היה מחסל כל סיכוי לפיטורי היועצת.
"נכון שלא צריך להתרגש מבג"ץ, אבל גם אין סיבה ללכת ראש בקיר. רגע לפני הצבעה על תקציב יש בכנסת טקס קבוע שבו אחד מחברי הכנסת של האופוזיציה ניגש למיקרופון, הפעם זה היה גלעד קריב, ושואל את שר האוצר האם נעשו איזשהם הסכמים, בכתב או בעל פה, על מנת להעביר את התקציב. השאלה מתבססת על סעיף מפורש בחוק שמחייב לדווח לכנסת על הסכמים כאלה. עכשיו תאר לך ששר האוצר היה נאלץ לעלות על הבמה ולהודיע שאכן נעשה הסכם על פיטורי היועמ"שית בתמורה לאישור התקציב. כל בר־דעת היה מבין שבאותו רגע ממש הייתה ניתנת לבג"ץ המתנה שהשופטים רק חיכו לה. 'הוכחה' לכך שפיטורי היועצת אינם מהלך ענייני, אלא חלק מדיל פוליטי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברת תקציב. ברוך ה' שבסופו של דבר זה לא קרה. המהלך בכל מקרה יצא לדרך בזמן הקרוב ממש, בצורה מסודרת, ובלי אולטימטומים ואיומים מיותרים ומזיקים".
