מאז שפרצה מלחמת חרבות ברזל, כשממשלת א-סיסי הפכה למתווכת האולטימטיבית בין ישראל לחמאס, נדמה כי ארה"ב ומצרים הידקו את יחסיהם הביטחוניים והדיפלומטיים. קהיר הפכה לבעלת ברית קרובה של וושינגטון, וזאת למרות שבעבר הממשל האמריקני גינה בתוקף את המדיניות המצרית בנוגע לסוגיות הומניטריות קריטיות כמו זכויות האדם.
השבוע, ארה"ב הודיעה כי הושג הסכם על מכירת ציוד צבאי למצרים בשווי של יותר מ-5 מיליארד דולר. עסקת ענק שכוללת ציוד שנועד לתחזוקה ושדרוג של 555 טנקים מסוג אברהמס M1A1 (בשווי של 4.69 מיליארד דולר), 2,138 טילי קרקע-אוויר מסוג הלפייר (בשווי 630 מיליון דולר) ותחמושת מונחית ומדויקת ששוויה מוערך ב-30 מיליון דולר.
שאלה קריטית מעסיקה מאז את המזרח התיכון כולו: מדוע מצרים זקוקה לכל כך הרבה נשק? לקראת איזו מלחמה בדיוק היא נערכת? "מדובר באירוע חריג, אבל לא חדש", מבקש להדגיש בפתח דבריו ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר וראש תוכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ועמית בכיר ב-Middle East Institute שבוושינגטון, בריאיון למקור ראשון.
"התופעה הזאת של התעצמות הצבא המצרי צריכה בהחלט להדאיג את ישראל", ממשיך החוקר הבכיר. "בשנים האחרונות ישראל הסיתה את מבטה מהמגמה הזאת הזו ולא יחסה לה, לפחות באופן פומבי, את הקשב הראוי. כפי שאמר השבוע השגריר לשעבר בקהיר, דוד גוברין, אין ספק שמצרים הפרה את הנספח הצבאי בחוזה השלום".
ובכן, בריאיון שפורסם ב'ווינט' השבוע, השגריר היוצא טען כי מצרים הכניסה מספר גדול יותר של כוחות לסיני מאשר נקבע בנספח, ומעבר למה שישראל הסכימה לתת. וזה לא הכול. "מצרים מתעצמת צבאית וישראל חייבת להתייחס ליכולות שהיא בונה", אמר גוברין. "כמו שלמדנו בשבעה באוקטובר, אי אפשר להסתמך על פרשנות הכוונות והאינטרסים שלה, שיכולים להשתנות בקלות עם חילופי משטר".
ד"ר גוז'נסקי מאשר את הטענה. "אני חושב שישראל טועה בכך שהיא לא נדרשת לסוגיה", הוא מוסיף. "במה שמצרים עושה, יש הפרה של ממש של ההבנות של הנספח הביטחוני בין שתי המדינות". מגמה, כאמור, שמעוררת דאגה גם אם מדובר במדינה שישראל מנהלת איתה יחסי שלום מזה ארבעה עשורים.
למעשה, מאז 1979 ועד היום, הסכם השלום שנחתם על ידי נשיא מצרים אנואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר על מדשאות הבית הלבן, אף פעם לא הראה סימני האטה. "במזרח התיכון אין לדעת מה יהיה, אבל אין ספק שהשלום עם מצרים הוא נכס גדול למדינת ישראל – צריך לשמור עליו", מציין ד"ר יואל גוז'נסקי.
"ישראל לא רוצה להתמודד עם עוד מדינה", מסביר החוקר הבכיר. "מספיק לה עם איומים שכבר קיימים מסביבה. היא לא צריכה ולא רוצה עוד, לכן היא נסמכת על השלום שמגובה על ידי ביטחונות גם מארה"ב – השושבינה של ההסכם הזה". כן, אותה ארצות הברית שבשנה האחרונה התקרבה באופן חסר תקדים למצרים והפכה אותה לבעלת ברית של ממש.
"צריך להטיל ספק בהסדרים הקיימים בין ישראל למצרים", אומר ד"ר יואל גוז'נסקי ומיד מבקש להבהיר: "יש ביטחונות רבים שמגבים ונותנים תוקף להסכם השלום הקיים. השאלה היא אם הביטחונות האלה לא נשחקים – זה מה שממשלת ישראל צריכה לבדוק". ובכל זאת, שאלה אחת נותרה עדיין ללא תשובה: למה הצבא המצרי זקוק לכמויות כה גדולות של נשק? לקראת איזו מלחמה הוא נערך?
"אני מאוד מקווה שישראל אינה איום הייחוס של מצרים", משיב החוקר הבכיר. "בקרב המומחים למצרים, יש הערכה שהנשק הזה נועד לבסס צבא מצרי חזק, שתורם ליציבות המדינה. מה שנקרא, Deep State". במילים אחרות, הנשק המדובר לא נועד בהכרח לטיפול באיום מסוים, אלא לטובת שמירת המעמד. כן, לשם הסטטוס. ככל הנראה, גם המצרים רוצים להגיד "יש לנו צבא חזק".
"למרות שלמצרים אין אויבות , יש מספר איומים שהיא לוקחת על עצמה", טוען ד"ר גוז'נסקי. "יש אי יציבות בלוב, האתיופים מסוכסכים על הגישה שלהם למקורות המים, טורקיה מתעצמת בים התיכון – יכול להיות שמראייה ישראלית באמת קשה להבין זאת, אבל בעיניים מצריות ייתכן בהחלט שהם צריכים את הנשק האמריקני על מנת לשמור על מעמדם". כן, במזרח התיכון שמשתנה לנו מול העיניים, בהחלט ראוי לפקוח עין. לכל הפחות, למגמה המדאיגה הזאת.
