בליל חנוכה, כשברחבי הארץ מאות אלפי חנוכיות מאירות את החלונות, בקריית שמונה הן בולטות בחסרונן. העיר, שבימים כתיקונם מונה כ-23 אלף תושבים, נראית בימים אלו כמעט כמו עיר רפאים. גם לאחר הפסקת האש, רק מתי מעט מתושביה נותרו בה או חזרו אליה.
הרחובות השוממים והחנויות המוגפות מספרים את סיפורה של עיר שפונתה בעקבות המלחמה. במקום קולות השמחה והילדים שבדרך כלל ממלאים את המתנ"סים בפעילויות החג, השנה שורר כאן שקט מעיק.
"זו מציאות שלא הכרנו מעולם", אומר אלעד קוז'יקרו, מנהל רשת המתנ"סים של העיר ומי שניהל את מערך פינוי התושבים. "קריית שמונה היא יישוב שלא הייתה לו תוכנית פינוי, לא בגלל שלא היינו ערוכים, אלא בגלל שזו הייתה המדיניות והתפיסה של המדינה, שקריית שמונה לא תפונה לעולם. כעיר הממוקלטת ביותר במדינה, עם 431 מקלטים שבנויים מתחת לאדמה, התכנון היה לשהות במקלטים בעת מלחמה, בזמן שאנחנו, כרשות וכמערך החירום של העיר, נצטרך לטפל בתושבים תחת אש".
הטבח ב-7 באוקטובר ערער את התפיסה הזו לחלוטין. החשש מתרחיש דומה בצפון הוביל לפינוי מהיר של יישובי קו העימות, ולבסוף גם של תושבי קריית שמונה, שהייתה היישוב האחרון שפונה, ב-20 באוקטובר 2023. "כ-50-40 אחוזים מהתושבים עזבו את העיר עוד לפני הפינוי הרשמי, מחשש שתרחיש הפשיטה עומד להתרחש בצפון, וזאת בזמן שכבר היינו תחת אש מה-8 באוקטובר", מספר קוז'יקרו.
"הפינוי של קריית שמונה התעכב, ופינו אותנו רק אחרי שפינו את כולם, את תושבי העוטף ואת יישובי קו 2-0 ק"מ. בהתחלה דיברו על פינוי שלנו למגורים בבתי ספר ומתנ"סים. התנגדנו נחרצות ואמרנו שנישאר בעיר ולא נלך למקלטים ציבוריים. בפועל, לקחנו פיקוד על האירוע, והמשרד שלי הפך לחמ"ל הפינוי של העיר. יצרנו קשר עם בתי מלון בשיתוף משרד התיירות, וחיפשנו כל פתרון אפשרי כדי שבתי המלון יקלטו את התושבים. היה כאן כאוס עצום ועברנו חמישה ימים ללא שינה, אבל הצלחנו לפנות את כל מי שרצה להתפנות – 21,000 תושבים".
בשל העיכוב בפינוי, בתי המלון כבר היו בתפוסה מלאה ותושבי קריית שמונה נאלצו להתפזר ל-184 מלונות בכל רחבי הארץ, מקריית שמונה עצמה ועד אילת. "כ-1,500 תושבים נשארו בעיר, והאחרים התפזרו מיסוד המעלה ועד אילת. כיום תושבי העיר מתגוררים בלמעלה מ-500 יישובים ו-316 בתי מלון, כש-35% עדיין בבתי המלון ו-65% בדיור עצמאי. בערך בכל יישוב שני בישראל יש לפחות תושב אחד מקריית שמונה".
"כדי לשמור על הקהילתיות למרות הפיזור העצום", מסביר קוז'יקרו, "הפעלנו את המודל הקהילתי שפיתחנו בשגרה, שבו כל שכונה מתנהלת כמו יישוב קהילתי או קיבוץ. חילקנו את המדינה לשישה אזורי פינוי, כשבכל אזור מינינו מנהל שתחתיו פועלים מנהלי קהילה, רווחה, חינוך ולוגיסטיקה. יצרנו רשת של רשויות קטנות בתוך הרשויות הקולטות. בסיוע הפדרציות והקרנות, ובהן שותפות קואסט טו קואסט ונקובר שפועלת תחת מגבית קנדה, קלטנו עשרות רכזי קהילה. כל אחד מהם אחראי על 4-8 בתי מלון, ובהמשך גם על תושבים שעברו לדיור עצמאי".
המודל המבוזר הזה כבר הניב למעלה מ-1,000 יוזמות קהילתיות, בהן אירועי הוקרה לכיתות הכוננות של הגליל, טיולים משותפים שמפגישים חברים שהתרחקו, קבוצות סריגה וגינות קהילתיות מקומיות. אולם האתגר האמיתי עוד לפנינו – החזרת התושבים הביתה.
"החזרה מורכבת פי כמה מהפינוי", אומר קוז'יקרו. "מערכת החינוך עדיין לא ערוכה לקלוט תלמידים. איבדנו 76 מורים מתוך 643, שחתמו חוזים במקומות אחרים – 11% מסגל ההוראה. בפריפריה, כשמורה לפיזיקה עוזב, אין מגמת פיזיקה, זה לא כמו במרכז שאפשר למצוא מחליפים בקלות".
והאתגרים נערמים: "יש עלייה של למעלה מ-23 אחוזים בתמותה הטבעית. נכדים שנמצאים עם הסבא 24/7 בגלל הפינוי, פתאום מאבדים אותם – זה משבר רגשי עצום. בתחום התעסוקה, למעלה מ-50 אחוזים מהחברות והמפעלים העתיקו את פעילותם מחוץ לעיר במהלך המלחמה. המשמעות היא שלאלפי תושבים אין לאן לחזור מבחינת תעסוקה. ומעל הכול מרחפת תחושת חוסר הביטחון – חיזבאללה נמצא בגבול, וכבר מדברים על חזרתם לכפרי דרום לבנון".
גם מצבה הפיזי של העיר מדאיג: בתים ניזוקו, מכשירי חשמל רבים התקלקלו בעקבות הפסקות חשמל תכופות, וצמחייה פראית השתלטה על מבנים נטושים. תושבים רבים יצטרכו להשליך ריהוט וציוד שניזוק בתקופת ההיעדרות. החשש הגדול ביותר הוא מהצעירים שהשתקעו במרכז הארץ – ללא התחייבויות משפחתיות ועם הזדמנויות תעסוקה חדשות, יהיה קשה במיוחד להחזיר אותם.
תצליחו להחזיר את התושבים לעיר או שקריית שמונה זקוקה לנס?
"אפשר יהיה להחזיר את התושבים רק כשהמדינה תבין שמדובר באירוע לאומי. זו לא בעיה של קריית שמונה והגליל, אלא משימה לאומית. הפילנתרופיה והמגזר השלישי תומכים בנו, אבל הם לא יכולים להחליף את המדינה. בטווח הרחוק, קריית שמונה היא לא הבעיה של מדינת ישראל, אלא הפתרון שלה. אני מאמין שבסוף כולם יחזרו, ונצליח לא רק לשקם ולבנות, אלא גם לצמוח ולהפוך למקום האטרקטיבי ביותר בארץ – בתקווה שממשלת ישראל תהיה שותפה מלאה למשימה".
