"אין דבר כזה להקים אוגדה בפחות מחמש שנים". זה המשפט ששמע ארז אשל מגורמים בצה"ל מאז חודש אפריל, כשפנה אליהם עם הרעיון להקים אוגדת מילואים חדשה בזמן קצר. התפיסה השלטת בצה"ל בעשור האחרון הייתה "צבא קטן וחכם". אוגדות בעיקר פורקו, ומאמצע שנות השמונים לא הוקמה אף אחת. כך שלאשל היו כל הסיבות להרים ידיים ולזנוח את הפרויקט הגרנדיוזי. אך הוא לא הרים ידיים, ובתוך שמונה חודשים בלבד הוקמה "האוגדה המזרחית" (96). מטרת האוגדה היא לתת מענה לכל איום בגבול המזרחי של המדינה, מאילת ועד רמת הגולן, על בסיס חיילים תושבי האזורים האלה שכבר הגיעו לגיל הפטור.
לפי הגדרות האוגדה, כל לוחמיה ומפקדיה יחזיקו נשק וציוד בסיסי בביתם במשך כל השנה, ולא רק בזמן פעילות מבצעית. "תהיה להם היכרות עם הגזרה הקרובה, והם ידעו לחבור לכוחות באזור בשעות הראשונות של אירוע, ואז מהר מאוד להגיע למשימה המרכזית. הרעיון הוא לא לאפשר למה שקרה בעוטף עזה לקרות בגבול המזרחי", מסבירים מקימי האוגדה.
לדברי אשל, "כבר בפברואר הקרוב, הגדוד הראשון יתפוס קו. אם חס ושלום נחזור לעצימות של מלחמה כמו שהיינו בה, בתוך שבועיים וחצי האוגדה תהפוך להיות מבצעית על כל גדודיה".
אשל, איש עשייה בעל עבר מרשים של הובלת ארגונים מרכזיים בציבוריות הישראלית, מלווה בשבע השנים האחרונות את הסגל הפיקודי בקורס מפקדי אוגדות של צה"ל, כך שיש לו קשר עם לא מעט קצינים בכירים שעברו שם.
במהלך השליש הראשון של 2024, הוא מספר, "פעם בשלושה שבועות הייתי עולה לפיקוד הצפון ויושב עם מפקד הפיקוד אלוף אורי גורדין וסגנו אלוף במיל' מוטי ברוך. היינו דנים בתרחישים שונים, כשאני מציג שם בעיקר תפיסות של איפכא מסתברא". המחשבות מהדיונים האלה ליוו את אשל. כאשר הוא נפגש עם ראש חטיבת המבצעים באותם ימים וראש אמ"ן היום אלוף שלומי בינדר, אמר לו בינדר: "בינינו, אני צריך מאתמול עוד שלוש אוגדות". אשל הקשיב, ולאחר שניות ספורות הצהיר: "אני הולך להקים אוגדה".
האדם הבא שפגש אשל הוא אלוף תמיר ידעי, מפקד זרוע היבשה. ההיכרות ביניהם הולכת 35 שנה לאחור, מהתקופה שבה היו צוערים בבה"ד 1. בתוכנית שהציג אשל לידעי נטען כי אפשר להקים אוגדה חדשה בתוך שמונה חודשים בלבד. "תמיר חייך אליי ואמר 'נראה אותך'. לחצנו ידיים, אבל הייתי עסוק אז בעוד עשרה דברים אחרים. חודש וחצי אחר כך הוא תפס אותי ואמר 'תקשיב, אמרתי לרמטכ"ל שאתה מקים אוגדה, אל תבאס אותי'. באותו רגע העליתי הילוך ופניתי לרוני".
רוני פלמר הוא מייסד ומנכ"ל תנועת "אור", הפועלת ליישב יהודים בנגב ובגליל. השניים מכירים מתקופת הקורונה, אז חבר פלמר לאשל בעמותת "לב אחד" שמפעילה מתנדבים בעיתות חירום. "רוני מיד אמר 'הנני'. חיברתי אליו את ב', קצין מילואים מיחידה מסווגת, מומחה לעולם הערבי ומגיבורי ישראל של המבצעים העלומים. בשלב ראשון ביקשתי מהם לכתוב את תרחישי האימים הביטחוניים של מדינת ישראל" – זאת במטרה להבין את נקודות התורפה שבהן תטפל האוגדה החדשה. אחרי ארבעה ימים הגישו השניים לאשל את התרחישים. הוא הציג אותם לכמה אלופים בצה"ל, בהם ידעי וראש אגף המבצעים עודד בסיוק, והם עודדו אותו להמשיך במשימה.
"קראו לי משום שתנועת אור מקדמת אסטרטגיה לאומית ומסתכלת על ישראל בשנת המאה שלה", אומר פלמר ומתייחס ל"חזון ישראל 2048 – עתיד משותף", שהוא מהוגיו ומייסדיו. "ביקשו ממני להציג תרחישים ביטחוניים ולדבר על אתגרים אסטרטגיים שונים, לא היה לי מושג שאני הולך להיות חלק מהקמת אוגדה".
כאשר פלמר סיים להציג את התרחישים, ולאור הפידבק המוצלח שהם קיבלו, ביקש ממנו אשל להישאר לצוות ההקמה של האוגדה, שזכתה לשם "דוד". "זה היה בתקופה שבה העולם הסתכל עלינו וחשב שאנחנו גוליית – כבד, מסורבל והאיש הרע", מסביר פלמר. "רצינו לחזור להיות דוד, 'עדינו העצני', שילוב של ספרא וסייפא, זריזות, מנהיגות, ישראליות ועבריות. תמיד רוצים את הציוד הכי טוב שיש, אבל אם לא נקבל אותו בהתחלה אנחנו צריכים לדעת להילחם גם עם קלע, כמו דוד".
לצוות ההקמה צורפו גם אלוף במיל' מוטי ברוך וסא"ל משה זריהן, קצין מילואים מחיל הים, ועוד רבים וטובים. פלמר נזכר באותם ימים, כשהם עבדו ממשרדים שחברת הייטק העמידה לרשותם סמוך לקריה. "הייתה אווירה שקורה משהו מיוחד, שאנחנו עושים פה משהו היסטורי. הבנו שבמערכה א־סימטרית צריך לעשות פעולות א־סימטריות, וזו אחת מהפעולות האלה. היה לנו ברור שאנחנו עוסקים באדריכלות של הביטחון, ובכתיבת פרק בהיסטוריה שיכול להשפיע על המערכה, על הצבא, ומה שבעבורי היה המוטיבציה העיקרית – גם על החברה בישראל".
7,000 באוקטובר
אז איך בכלל מקימים אוגדה ומאיפה מתחילים? פלמר, שמונה לתפקיד שבין קצין אג"ם לראש מטה ("הוא מרכז ומאפשר לכולם לעבוד, ותמיד קם שעה לפני כולם", מספר אשל), לא היה יכול לשוחח לשם כך עם אנשים שהקימו את האוגדה האחרונה לפני ארבעים שנה. אז הוא חיפש ומצא ספרות מקצועית שמגדירה מה היא אוגדה. בהמשך ראיין מפקדי יחידות ברחבי הצבא, ונכנס גם לרצועת עזה כדי לראות איך הפלטפורמות השונות עובדות. אחרי גיבוש היסודות הרעיוניים, החל צוות ההקמה להיפגש עם בכירים בצה"ל. "הצגנו את התפיסות לכל מפקדי החילות והמטכ"ל, קיבלנו הערות ועשינו שינויים בהתאם. במקביל התחלנו לבנות את חמ"ל הגיוס העתידי", אומר פלמר. "לכל אורך הדרך הרמטכ"ל בתמונה, והוא כל הזמן מאתגר אותי", מציין אשל.
רוני פלמר: "אנחנו לא אוגדה שתוביל תמרון בלבנון, אבל יש הבנה שלא צריך לוותר על המבוגרים עם הניסיון. יש פה שילוב טוב בין אנשים שיכולים לעבוד ובין הצרכים של הצבא"
אחרי התלבטות ראשונית הוחלט לאייש תחילה את דרג מפקדי הגדודים. חמשת הראשונים הגיעו די מהר, בעיקר דרך היכרות קודמת עם אנשי גרעין ההקמה. חלקם אנשי חינוך מעולם המכינות. "אנחנו בונים תורה, שיטה, דרך ותהליך, מתחילים תהליך שכנוע לגיוס מפקדים. בצבא מתחילים להבין מה קורה, ואין דלת של אלוף או תת־אלוף שלא נפתחת בפנינו", משחזר אשל.
"במשך חודשים חרכנו את הארץ", מתאר פלמר. "וכמעט בכל ערב כינסנו את כולם כדי לסכם ולשמוע דיווחים מהצוותים ולחשוב מה צריך לשפר. אחד האתגרים היה לחלק את מדינת ישראל לחמש גזרות, אחת לכל חטיבה שתיכלל באוגדה, ול־25 גדודים. לבנות את כל גבולות הגזרה האלה זה מהלך עצום. בנינו את מפת האוגדה והתחלנו לאתר את המפקדים, כי אמרנו שאנחנו חייבים ליצור שלד ודי־אן־איי לאוגדה כדי לדעת להביא את האנשים הכי מנוסים, מקצועיים, מסורים ומחויבים לתפקיד, שמגיעים עם ענווה למשימה גדולה ולא חושבים שהם יודעים הכול. ואולי הדבר הכי חשוב – כאלה שמסוגלים לרתום ולהוביל אנשים, ולגרום להם ללכת אחריך ולהתגייס מחדש למערך המילואים. זו דמות המפקד שהגדרנו לעצמנו".
למה חילקתם את האוגדה דווקא לחמש חטיבות אזוריות?
"החלטנו ללכת על מבנה שמסוגל לגעת בפיזור הארצי ולהגיע להיקפים גדולים, שעוזרים לנו גם בגיוס האנשים וגם בעת חירום".
האוגדה הוקמה כדי לתת מענה לאחד מתרחישי האימה שפלמר הציג בישיבות ההקמה: "במקום 7 באוקטובר קראנו לזה 7,000 באוקטובר. פיתחנו את התרחישים עם כל הצוות – חשבנו מה יקרה אם תהיה זירה באזור מסוים, מה יקרה אם כל המשטרה והצבא יהיו עסוקים, מה יקרה אם כיתות הכוננות ייתקלו בבעיה מסוימת אחרת, וככה מיפינו את כל הגורמים במרחב. קבענו לעצמנו מטרה אחת: שכל אזור במדינת ישראל יהיה מכוסה הרמטית ככל האפשר וכמה שיותר מהר. הרמטכ"ל והמטכ"ל קיבלו את ההנחה הזו ובירכו עליה. במקביל, הצבא עשה את ההערכות שלו ובחר בגזרה המזרחית בגלל ניתוח האיומים. בזכות הבחירה בפריסה ארצית אנחנו מסוגלים להגיע להרבה מאוד מקומות ולתת מענה מהיר בגבול הארוך ביותר של מדינת ישראל".
במהלך החודשים האחרונים מינה הרמטכ"ל הרצי הלוי חמישה מפקדי חטיבות במסגרת האוגדה: מח"ט גליל־גולן יהיה אורי לוין; מפקד חטיבת יזרעאלי, שתפעל בעמקים, יהיה אלעד טהורי; מפקד חטיבת יהונתן, שתתמקם באזור מרכז הארץ והשפלה, יהיה שי באב"ד; מח"ט "אורי" בירושלים יהיה דודו כהן, ומפקד חטיבת נגבה שתפעל בדרום יהיה יהודה לוין. "לשמחתנו היה ביקוש גבוה והצלחנו לאייש את כל התקנים. האתגר הגדול הוא במפקדי הצוותים, שכרגע חלקם קצינים וחלקם סמלים, וגם פה המספרים הולכים וגדלים", אומר פלמר.
לאחרונה, בהחלטת הרמטכ"ל, מונה תת־אלוף אורן שמחה למפקד האוגדה הראשון. "אני מכיר אותו זמן קצר", אומר פלמר, "אבל אני יודע שעם ישראל וצה"ל זכו במפקד מסור שהחליט לעצור לימודים בחו"ל, לחזור לארץ ולקחת את המשימה הזאת. הוא האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון".
האוגדה תחזיק בסדר כוחות גדול במיוחד ביחס לאוגדות אחרות בצה"ל: חמש חטיבות, שבכל אחת חמישה גדודים, ובכל גדוד חמש פלוגות המורכבות מחמישה צוותים. החטיבות יהיו אזוריות – דבר שיתבטא בעיקר בגיוס הלוחמים מאותו מרחב ובהפעלת הסד"כ – אך הדבר איננו מחייב שהחטיבה תפעל רק באותו אזור.
"אני גר בירוחם, אז את המג"ד של האזור מצאתי פה. ברחוב שלי פניתי לאחד שיהיה קצין אג"ם ולשני שיהיה קצין לוגיסטיקה, ואז אנשים מתחילים להתעניין", מספר פלמר. "זה עוזר גם בגיוס המיידי וגם בהזנת היחידות בהמשך. יש המון אנשים בני 35 ומעלה שעושים מילואים ביחידות אחרות, אבל כבר הודיעו שבעוד כמה שנים יעברו אלינו. יצרנו פה זרם שיכול להיות אינסופי. מודל ההזנה של כוח האדם לתוך האוגדה יכול ליצור יותר מאוגדה אחת. גדוד יכול להפוך לחטיבה, וחטיבה יכולה להפוך יום אחד להיות בעצמה אוגדה".
אחרי שמונה חודשים של פעילות שקטה יחסית, תוך שהגיוס מתנהל מפה לאוזן, בקמפיינים עצמאיים ויוזמות בשטח, הצליחה האוגדה לגייס 3,000 חיילים. עכשיו, כאשר הלחימה בזירות השונות כבר לא עצימה כמו בחודשים הקודמים, החליטו בצה"ל להפוך את התהליך לפומבי ופורמלי יותר. בחודש נובמבר הכריע הרמטכ"ל הרצי הלוי בכמה דילמות אחרונות, והעיקרית שבהן היא הקביעה שהגזרה המזרחית מול גבול ירדן תהיה באחריות האוגדה, ובשל כך יש להעלות הילוך בהבאת אלפי החיילים שעתידים לאייש את השורות.
כנגד כל הסיכויים
אף שנראה כי כולם מתייצבים לעזור להקמת האוגדה, הצוות חווה לא מעט קשיים במעלה הדרך. "היו וישנם אתגרים וקשיים רבים", אומר פלמר, "כולל ציניות, סקפטיות ואי אמון שדבר כזה בכלל יקום. הגענו לפגישות ואמרו לנו 'על מה אתה מדבר? בזמן מלחמה לא יהיו לך אמצעים ומשאבים, ומאיפה תביאו חיילים'. היו גורמים בתוך צה"ל ומחוצה לו שאמרו שזאת משימה משוגעת ושאין לה סיכוי כי הצבא עמוס, ושאם אנחנו רוצים לתכנן אימונים ולקבל ציוד ונשק אז שניקח מספר ונעמוד בתור הארוך. לפעמים חיכינו לתשובות מהצבא במשך תקופה ארוכה, והרגשנו תקועים. מחמישה אנשים בחדר אתה פתאום גדל למאות ואלפים במהירות גבוהה, ואז לעשרות אלפי אנשים שהתחילו לפנות ואתה רוצה להחזיר להם תשובות".
אילו שאלות למשל?
"אדם מעל גיל 58 שלא נמצא במערכת של הצבא, ופנו אלינו אלפים כאלה, נכנס תחת הגדרת 'חריגים' ודי מורכב לאשר לו להתנדב. תהינו אם בכלל שווה לקלוט אותם, כי הם צריכים להביא אישור מקרדיולוג ומבריאות הנפש ואישור שאין להם רישום פלילי. כל הדברים האלה לוקחים זמן ויש פה המון אחריות. הצבא לא מגייס כאלה כמויות של אנשים בגיל הזה, ולכן היה צריך לבנות פה מערכות. אכ"א וקצין רפואה ראשי היו יצירתיים, והם שינו ועדיין משנים דברים. היינו צריכים לגייס ולהכשיר עשרות מילואימניקים כדי שיישבו בחמ"ל ויענו לפניות. רבים עבדו בהתחלה בהתנדבות. יש פה הרבה מורכבויות, והאמת, זה היה מסע כנגד כל הסיכויים עד שהצבא סיכם את כל ההחלטות שלו. אנחנו מרגישים שזה מתחיל לעלות על אוטוסטרדה".
נשמע שאלמלא האזרחים, האוגדה לא הייתה קמה.
"אנשים מאוד רוצים לעזור לנו בתוך הצבא, ובלי זה דברים לא היו זזים", אומר פלמר. "צה"ל במלחמה כל הזמן, ובאוקטובר גם התחיל התמרון בלבנון. אסור לגרום לצבא לאבד קשב למשימה העיקרית, אבל מה שקרה כאן מראה אילו אנשים מופלאים יש לנו במדינה. תראה את אלוף מוטי ברוך. הוא היה אמור לצאת לחופשת השחרור, אבל לא רק שהוא לא יצא, הוא האריך את השירות ועשה תפקיד בפיקוד הצפון. מסירות הנפש והמקצוענות שלו הדביקו אותנו".
"המערכת הצבאית הייתה צריכה שמישהו יבוא לעזור בזה, והיא אִפשרה", מוסיף אשל. "למשל, כשקובעים פגישות עם אלופים ותתי־אלופים לעוד שבועיים, כל הזמן יש דברים שמתפרצים כי אנחנו במלחמה, והיכולת שלהם לשבת ולעסוק בשאלות של בניין הכוח בזמן כזה לא מובנת מאליה. אצל כולם היה קשר ישיר ובלתי אמצעי ולא דרך הלשכה. לפעמים הייתי מתעצבן על כל מיני דברים, אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על הקמת אוגדה בשמונה חודשים, תוך כדי מלחמה".
בעקבות הקמת האוגדה צמח המושג "חטיבות דוד", המתייחס למודל של משרתי מילואים מעל גיל 40 שעדיין נחשבים בדרג הלוחם. האם לא מוטב שאותם לוחמים ותיקים יצטרפו לחטיבות המילואים הקיימות ויישאו בנטל במקום להקים יחידה חדשה? אני שואל את פלמר, והוא משיב שזו הדרך להקל על הנטל: "בדיוק בשביל זה קמנו, כדי שנוכל להטיל משימות על הכוחות שלנו במקום כוחות אחרים שנשחקים. אנחנו לא אוגדה שתוביל תמרון בלבנון, אבל יש פה הבנה שלא צריך לוותר על המבוגרים עם הניסיון. יש פה שילוב טוב בין הרבה אנשים שיכולים לעבוד ובין הצרכים של הצבא".
אומה חמושה
מהלך תקדימי נוסף שמתרחש במסגרת האוגדה נוגע להחזרת אוכלוסיות שאינן משרתות במילואים. גדוד אחד יהיה של יוצאי חיל הים, שמיועדים לשרת בערבה, ובגדוד אחר ישרתו בדואים. "בפעם הראשונה בתולדות צה"ל יהיה גדוד בדואי במילואים", אומר אשל. "אתה מבין מה זה אומר לגייס אותם בחזרה?".
"בעיניי זה אירוע חברתי", מוסיף פלמר. "יהיו פלוגות של בדואים מהדרום וגם של בדואים מהצפון, ומי שמבין יודע שזאת בשורה בפני עצמה. הרבה מאוד דרוזים משרתים, כולל מג"ד דרוזי. בכלל, יש פה חיבור של מרכז ופריפריה, ואני יכול להגיד לך שגם לא מעט חרדים מבקשים להצטרף. יכול להיות שבהמשך נשדרג את ההכשרה הרובאית למי שצריך".
אז אילו חיילים האוגדה מחפשת? בגדול, כל מי שהיה לוחם והוכשר כרובאי 07, אך גם בעלי הכשרת רובאי 05 יוכלו להצטרף. כעת יש ביקוש בעיקר לקצינים שהיו מפקדי מחלקות וצוותים בעבר. "אנחנו מחפשים אנשים שרוצים לתת 5 ואפילו 15 שנים, ושרוצים להחזיר את הגאווה להיות חלק משירות המילואים, וכמובן בעלי כושר טוב", מציין פלמר.
השבוע קיימו 200 מפקדים מאחת החטיבות אימון מיוחד, ואשל ופלמר מציינים כי כבר אפשר לראות כיצד ההווי והאופי של האוגדה מתרקמים. "אתה יושב בחבורה פטריוטית וציונית, הפוליטיקה לא מעניינת אף אחד, וכולם מרוכזים במשימה, מבינים שכדי שנוכל לריב צריך קודם לנצח", אומר אשל. "בחזון שלנו ישראל חוזרת להיות מדינה חמושה ובלתי מנוצחת. יעלו את גיל המילואים ליותר מ־50. לכולנו יהיו תפקידים בהגנה אזרחית עד גיל 68. יהיה לנו צבא כמו ב־1985 עם עשרים אוגדות. נכון, הכלכלה תהיה קצת פחות חזקה, לא נוכל לקנות כל דבר כרגע, אבל בסוף נחזור להיות אומה מוגנת, עם לוחמים אחראים שמחזיקים נשק בבית. בתוך שבע עד תשע שנים, אני מניח, כל העולם יבין שאסור להתעסק עם היהודים. כולם באוגדה מבינים שאתה לא נלחם על מדינת ישראל, אתה נלחם על מדינת העם היהודי, אתה נלחם בשביל כל יהודי בעולם.
"הדבר המרכזי שמוביל אותי עכשיו, אחרי שמונה חודשים מהתחלת המהלך, הוא שאנשים יירתמו ויגיעו ושהאוגדה תקום ותהיה הראשונה בסדרה, ובעיקר שהאמון בין העם לצבא יחזור", מסכם פלמר, "שנבטיח ששבעה באוקטובר לא יחזור. זה מה שמניע אותי. יש פה חבורה ענקית שגורמת לדבר הזה לקרות. אני רק זוכה להיות חלק".
"אם רק נדע לעבוד כמו שצריך", משוכנע אשל, "בזכות הקמת האוגדה הזאת עתידות לקום בארבע השנים הקרובות עוד שלוש עד חמש אוגדות".
