חקלאי, בן 57. נשוי לטלי, אב לחמישה, תושב כפר־תבור. "המשק שלי נקרא 'הבן של אלמוז', כדי לתת כבוד לאבא ולדורות המייסדים. כולנו בנים של. אין פה שום דבר שהוא שלנו".
שלום מוטי. כשדיברנו קודם היית על הטרקטור, ועכשיו התפנית לשיחה. מה שלומך?
"הזית מחזיק מאות שנים. פגשתי היום חקלאי מאילניה. התחלנו לדבר על שיטות מסיק והוא אמר לי שמע, אני לא יכול לעשות כל מה שאני רוצה במטע הזה, נטעו אותו לפני 130 שנה. הוא עדיין מוסק בו. ביהדות אנחנו תמיד מסתכלים בהשתאות על דברים שאין להם תאריך תפוגה. זה סמל לנצח, לעקשנות ולזקיפות קומה. אגב, הזית גם יכול להסתדר בלי מים. אם אין לעצים הוותיקים מים הם סובלים אבל לא מתים. וחוץ מזה, את מסתכלת על הזית ורואה את ארץ ישראל ואת העם היהודי. את רואה אותו ירוק ואיך מיד אחרי המסיק הוא מזדקף, פורץ קדימה ומבסוט".
תגשר לי על הפער בין מוטי אלמוז האלוף למוטי אלמוז החקלאי. אני מכירה קצינים בכירים שסיימו את הפרק הצבאי והלכו לנהל חברות הייטק.
"התגייסתי בנובמבר 1985. ערב לפני כן הוצאתי את המפתח של הטרקטור מצרור המפתחות, נתתי אותו לאבא ואמרתי לו: מחר אתם לוקחים אותי ללשכת הגיוס, תחזיר לי את המפתח בעוד שלוש שנים. חזרתי אחרי 37 שנים. בערב נפרדתי מצה"ל, בבוקר מצאתי את המפתח במגירה של אבא, שכבר נפטר. הטרקטור היה זרוק בחצר, ישן, חלוד ולא עובד. קראתי ליפתח פלד מבית־שערים, שיפצנו את הטרקטור, והיום הוא אחד מהטרקטורים במשק".
לא היו לך הרהורים על כיוונים אחרים? ידעת שאתה עובר ממדים למטעים?
"כשאתה עוזב את הצבא יש סדנאות פרישה ומעבר לחיים חדשים, אבל המעבר היה טבעי וברור. היו הצעות או בקשות, אבל זה מה שהיה צריך לעשות, מהרבה סיבות. חלק מהן אישיות וחלק מהן קשורות בסבים ובסבתות המייסדים. בסוף החבורה הזאת התכוונה שאנחנו נהיה מי שיסתובבו במטעים, שירגישו את ערב חנוכה בארץ ישראל".
אתה מרגיש את ערב חנוכה יותר מחגים אחרים?
"בסוכות, בבית הכנסת בכפר־תבור, תמיד אומרים: עבדתם קשה כל העונה החקלאית מפסח ועד עכשיו, כעת תשבו בסוכה ותנוחו. ואני מקשיב לדברים ואומר: איפה תנוחו, עכשיו מתחיל המסיק! כל בעלי המטעים באמת יכולים לשבת בסוכה, אבל חנוכה הוא סוכות של מגדלי הזיתים. תום עונת המסיק, חג השמן, שמן זית ישראלי. אפילו האיטלקים אומרים שאין כמוהו, שאנחנו הכי טובים".
איך אתה מסביר את האיכות של השמן הישראלי? משהו בעבודה, באדמה?
"לאיטלקים אני אומר טוב, זה ברור, טרה סנטה, אדמה מקודשת גם להם. אני חושב שזה בעיקר קשור לדרך הטיפול באדמה. אם משקיעים באדמת ארץ ישראל, היא מחזירה לנו בגדול. והיא מחזירה גם בטעמים וגם ביבול. אני מגדל בכפר־תבור עצים נשירים. נקטרינות, אפרסק, שזיף ומשמש. אלה עצים שלא גדלים בדרך כלל באזור הזה. אתה מסתכל עליהם גדלים ומבין שזה לא קשור רק בפלאי הטבע. יש עוד דברים. אנשים שקרובים לאדמה ועוסקים בה יודעים שבסוף יש דו־שיח איתה".
אמרת בהדגשה שהסבים והסבתות החלוצים שלך התכוונו שאנחנו נסתובב בשדות ובמטעים, ולא התאילנדים. זה ריאלי? זה ייעוד שאנחנו מכוונים אליו ב־2024?
"זאת עוד תהייה שהסתיימה ב־7 באוקטובר. מכוני המחקר שחוקרים את החברה הישראלית ומתמחים בה דאגו להוציא את דיבת הנוער שלנו רעה. הם דור הטיקטוק ויש ירידה במבחנים ולא מעניין אותם שום דבר. אני עובד עם הנוער הזה, חבר'ה מתיכוני 'אדם ואדמה' ו'רגבים'. ומה לא אמרו לי שיהיה איתם? שהם לא יודעים למסוק, ושמסיק הוא רק לפלסטינים ושהם לא יוכלו להחזיק משקים לבד. ואני וחקלאים אחרים הפרכנו את כל האגדות האלה. זה נוער שמחפש משמעות, זה נוער שחוזר למילים שגדלנו עליהן, 'ונדליקה שוב את האדמה בשלהבת ירוקה'. הם רק מחכים למשימות ציוניות איכותיות".
בחקלאות וגם בחינוך יש לנו משבר גדול. האם יש סיכוי שאנשים ילכו לעסוק במקצועות האלה ונחזור לומר בקול "שליחות"?
"הציונות הדתית פתרה את בעיית החינוך, אצלה המצב טוב, והיא תצטרך ללמד את החברה הישראלית. אם את מסתכלת רגע במבט מאקרו, את רואה שאלה אנשים שמרגישים שליחות במעשיהם. אני פוגש את המחנכים בשדה. מה שקורה לחינוך הוא מה שקרה להתיישבות. אלה שני ערכים חשובים שקצת ירדו מהכביש הראשי. בנינו עליהם מדינה. פעם המתיישבים והמחנכים היו במקום אחר, הערכים האלה היו ברורים. ואני חושב שאירועי השנה האחרונה החזירו הרבה דברים לקו האפס. ערכי החינוך וההתיישבות ידרשו מאמץ גדול שכנראה יגיע דרך קשיים. אבל בסוף הם יחזרו, כי זו האמת".
לכבוד חג שמן הזית, אתה יכול להסביר לי למה אני לא מוצאת כמעט שמן זית תוצרת ישראל בסופרמרקט?
"בישראל המון אנשים עושים קניות בחמישי בערב והשלמות ביום שישי. בסופר יש הכול. ובכל זאת רבים מהישראלים קונים את החלה של שבת במאפייה. אני חושב שלאט־לאט ילמדו לקנות שמן זית אצל החקלאים. זה לא משהו שקונים בסופר, זה כמו החלה של שבת. שמן הזית הישראלי – יש הרבה יותר סיכוי שהוא מאה אחוז שמן זית. לא מעורבב, לא ישן ולא חיקוי.
"כשאני עולה על המנערת ביום הראשון של המסיק אני מתקשר לטלי ואומר לה: אין כמו המסיק הזה, אין. זה ענף אחר לגמרי. זה מועדון יוקרתי, וזה בכלל לא עניין של כלכלה. והצריכה עולה, אפשר לשים את השמן בעוגות ואפשר לטגן איתו, והיום אנשים יודעים שהוא צריך להיות בכל מקום. ובסוף, כשאנשים מתקשרים לשאול איך יוצא טעם כזה, זה שווה הכול. לנו לא יוצא כלום, זו האדמה".
החיבור לאדמת הארץ מספק את החוכמה הכי פשוטה ובסיסית ואולי גם הכי נשכחת, של אמונה במי שברא את העולם, באדמה בעצים וגם באנשים.
