משרד הבריאות יגיש השבוע לאו"ם מסמך שמפרט את העינויים שחוו החטופים הישראלים בשבי חמאס מאז ה-7 באוקטובר. מסמך זה מסתמך על עדויותיהם של השבויים שחזרו במסגרת העסקה שנחתמה להחזרת חלקם והתממשה בין ה-24 בנובמבר לראשון בדצמבר 2023.
במסגרת עסקה זו, שבו לישראל 105 חטופים במבצע משולב, באחריות וניהול של גורמי ממשלה בישראל. האחריות על בריאותם של השבים הוטלה על משרד הבריאות, אשר נערך בשישה בתי חולים לטובת הטיפול בהם לאחר שובם.
אלימות פיזית ומינית
הדו"ח מתאר מקרים של אלימות פיזית ומינית כלפי ילדים ונערים בני 0-18. כך לדוגמא, שני בני נוער שהוחזקו יחד במהלך השבי, דיווחו לרופאה שבדקה אותם בבית החולים עם שובם לישראל, כי הוחזקו כשחלק מהזמן הם קשורים בידיים וברגליים והוכו לאורך כל ימי השבי. בבדיקתם נמצאו סימני קשירה וכן צלקות וסימנים אחרים על העור המתאימים לחבלה ממכות. השניים סיפרו שהם אולצו לקיים אקטים בעלי אופי מיני אחד בשני וכן שהשובים שלהם ביצעו בהם מעשים בעלי אופי מיני כולל הפשטה מלאה, מגע באיברים מוצנעים והצלפה על איברי המין.
בנוסף, לשני ילדים צעירים אחרים היו סימנים דומים של כוויות על העור באזור הגפיים התחתונות. אחד מהם סיפר שמדובר בפעולת צריבה מכוונת על העור שבוצע במכוון על ידי חפץ מלובן, "הטבעה". הסיטואציה תוארה הן על ידי הילד והן על ידי מבוגרים ששהו במחיצתו בשבי, כאירוע מכוון של הטבעה (ולא כתאונה). האקט תואר כאירוע מאוד טראומתי.
המסמך ממשיך ומתאר גם אלימות פיזית ומינית כלפי נשים וגברים. אחת הנשים המבוגרות שנפצעה במהלך שהותקפה ונלקחה לשבי, הוחזקה במשך 30 יום בחדר לבד בחושך, כשהיא קשורה ואיננה יכולה לזוז. לא היה לה שום מגע עם העולם החיצון והיא קיבלה מזון דל ומעט מאוד מים. לא קיבלה טיפול בפציעה שלה במשך כל החודש הזה. גם נשים מבוגרות אחרות, תיארו הרעבה ואלימות מצד השובים שלהם.
הגברים חוו התעללות פיזית קשה יותר שכללה הרעבה מתמשכת, מכות נמרצות בכל חלקי הגוף לרבות צריבת העור באמצעות ברזל מלובן ("הטבעה"), תלישה של שערות, כליאה בחדר סגור למשך ימים רבים עם מעט מאוד מזון ומים, החזקה בבידוד כשהם קשורים בידיים וברגליים, ומניעת האפשרות ללכת לשירותים כך שנאלצו לעשות את הצרכים שלהם על עצמם.
עינויים באמצעות מניעת טיפול רפואי או הכאבה מכוונת בעת מתן הטיפול
טיפול רפואי סדיר נמנע מהחטופים בשני מישורים: טיפול רפואי בפציעות חריפות שנגרמו ב-7 באוקטובר וטיפול רפואי כרוני למי שסובל ממחלות רקע. הפציעות שנגרמו לחטופים כללו פציעות גפיים כמו שברים, פצעי רסיסים שטחיים ועמוקים, חתכים, שפשופים וכוויות. במידה וניתן טיפול רפואי הוא היה חלקי ודל אשר גרם להתפתחות סיבוכים כדוגמת כאב, זיהומים, איחוי שבר לקוי וצורך בניתוח חוזר. נדגיש כי את רוב הסיבוכים ניתן היה למנוע על ידי טיפול רפואי סטנדרטי.
אחת מהדרכים בהן השתמשו השובים כדי לענות את הנשים הפצועות בתקופת השבי הייתה החלפת חבישות ומתן טיפול רפואי מכאיב ללא הרדמה. הנשים תיארו כי אלו היו כאבי תופת וכי מעולם לא חשו כאב בעוצמות כאלו גבוהות.
בחלק גדול מהמקרים נמנע טיפול רפואי כרוני קבוע מהחטופים שגרם להתדרדרות משמעותית באיזון של אי ספיקת לב, סוכרת, אי ספיקת כליות, יתר לחץ דם, אוסטאופורוזיס ועוד. להיעדר טיפול רפואי במחלות הללו לאורך תקופה משמעותית, יש השלכות קצרות טווח והן ניכרו מיד עם הגעת השבים ארצה, כגון: לחץ דם נמוך, ברדיקרדיה והיפותרמיה עד כדי סכנת חיים מיידית.
הרעבה, תזונה לקויה והחזקת החטופים בתנאים סניטריים קשים
כמחצית מהשבים תיארו הרעבה מכוונת בחלק מהזמן בו הוחזקו בשבי. השבים סיפרו כי הוזנו בתזונה לקויה וירודה ולעיתים קרובות אף תיארו רעב. בחלק ניכר מהמקרים הרעב הלך והחמיר לאורך השהות בשבי.
הם ציינו כי תזונתם כללה כמות קטנה של אורז או פיתה, לעיתים עם תוספת של חומוס או גבינה. לא היו מקורות נוספים לחלבון איכותי (ביצים, עוף או בשר), או ויטמינים ומינרלים (שמקורם בעיקר מפירות וירקות). בנוסף לתזונה לקויה, החטופים הוחזקו בחללים חשוכים ללא חשיפה לשמש, דבר המהווה סיכון למחסור בוויטמין D.
טרם שחרור השבויים המחבלים טרחו להאכיל ואף לשקול את החטופים על מנת לשפר את המראה והמשקל לקראת שובם ארצה. אלה שקיבלו עודף מזון לפני ההגעה לארץ, סבלו מסיכון מוגבר ל"תסמונת האכלה מחדש" במקרים בהם יש רקע רפואי מורכב יש השלכות משמעותיות להפרעות הנגרמות מהשלכות של "תסמונת האכלה מחדש" עד כדי סכנת חיים. בנוסף, במהלך השבי נמנעו מהחטופים תרופות חיוניות וטיפול בפציעותיהם, דבר המהווה סיכון להפרעות מטבוליות נרחבות (למשל תרופות להפרעות בבלוטת התריס, תרופות לסוכרת, יתר לחץ דם ועוד).
התעללות נפשית
החטופים הובלו אל עזה בכלי רכב פתוחים יחד עם גופות נרצחים מהאירוע. בחלק מהמקרים תיארו הנשבים את הנסיעה על גבי אופנוע או ארגז טנדר פתוח תוך שהם מובלים ברחובות העיר כאשר קהל הצופים בתהלוכה, חובטים בהם בידיים חשופות, במקלות, משליכים לעברם אבנים ומשפילים אותם. לפי תיאורי השבים, החטופים הוחזקו במספר מקומות. לעיתים קרובות נחשפו לאלימות מילולית, פיזית ומינית.
על פי הדו"ח, מציאות כליאת החטופים בשבי תוכננה במכוון כדי ליצור סביבה של עינויים, כדי להזיק להם פסיכולוגית, לפגוע במורל שלהם ולהקל על השליטה בהם. לאור זאת, שהות החטופים בשבי מתאפיינת בגורמים טראומתיים משמעותיים: הרחקת בני משפחה אחד מהשני, הפרדת ילדים מהוריהם, העברה אקראית של השבויים ממקום למקום וחשיפה לאלימות ולהתעללות שבוצעה בחטופים שהוחזקו יחד או בסמוך. חלק מהחטופים אף היו עדים להריגת חטופים אחרים, וחוויה זאת העמיקה את תחושת האין-אונים והאין-תקווה.
בנוסף, מציאות השבי כוללת לעיתים גם שהייה בתנאי בידוד ,תנאי תברואה והיגיינה ירודים, הזנחה רפואית חמורה, שהייה בחללים בהם לא התאפשרה שינה, הרעבה, התעללות מינית, אלימות, איומים ושטיפות מוח, בין השאר גם באמצעות חשיפה לאייטמים תקשורתיים ולסרטונים מהרשת שנועדו לייאש את החטופים ולהפכם לכנועים וצייתנים.
הצוותים הרפואיים והפסיכו-סוציאליים שהעניקו טיפול ראשוני לשבים מעידים כי לחוויות שבי אלו, השלכות קשות על הבריאות הנפשית של השבים עד היום.
כזכור, במסגרת העסקה שבו למדינת ישראל 81 אזרחים ישראלים ו- 24 בעלי אזרחות זרה, מתוכם 37 ילדים: 22 בנות ו-15 בנים, 16 קשישות ו-52 מבוגרים (27 נשים ו-25 גברים). במהלך החודשים שלאחר מכן, חולצו בחיים מהשבי אישה וארבעה גברים נוספים. למרבה הצער, חולצו גם גופותיהם של 15 גברים ונשים.
