קורס טיס 189 ו־36 בוגריו, ובהם אישה אחת במגמת נווטי קרב, קיבלו שלשום במסדר הכנפיים את דרגות הקצונה וכנפי הטיסה אחרי שלוש שנים ארוכות.
הטקס נערך במוזיאון חיל האוויר שבבסיס חצרים במעמד הרמטכ״ל רא"ל הרצי הלוי, מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר, ומשפחות הבוגרים והבוגרות. למסדר הוזמנו גם משפחותיהם של שלושה חיילים שהחלו את דרכם בקורס, ונפלו כלוחמים ביחידות מובחרות במהלך המלחמה: סגן שחר בן־נון מסיירת צנחנים, רס"ל עילי דוד גרפינקל מיחידת דובדבן ורס"ל אלון קודריאשוב מיחידת אגוז.
זהו הקורס הרביעי בפיקודו של אל"מ ש', מפקד בית הספר לטיסה. בשיחה עם מקור ראשון הוא סיפר שהקורס עבר בשלוש השנים הללו התרחשויות רבות. "אנחנו בתקופה משמעותית מאוד בתולדות מדינת ישראל. זו מלחמה הכי ארוכה מאז מלחמת העצמאות, ואנחנו מתקרבים לשם בצעדי ענק. אנחנו נלחמים בשבע חזיתות – עם חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון, סוריה התפרקה לנו, עיראק, תימן ואיראן (ועם הרשות הפלסטינית ביו"ש – י"א). זו תקופה היסטורית, אבל למרות הכול קורס הטיס נמשך".
בדומה לצה"ל כולו, גם קורס הטיס עבר התאמות ושינויים בעקבות "חרבות ברזל". "כשהמלחמה התחילה, אף אחד לא חשב שהיא תהיה כל כך ארוכה. הדבר החשוב שלמדנו, ושאנחנו עוד צריכים לחזק, הוא סוגיית 'האדם בקצה'. דוד בן־גוריון היה אומר שלא המטוס, לא הטנק ולא התותח ינצחו את המלחמה, אלא האדם שישב בתוכם. הגורם האנושי הוא המרכיב הכי מכריע במלחמה, ואותו אנחנו רוצים כל הזמן לחזק.
לדברי מפקד בית הספר לטיסה, "אתה רוצה שבתוך מכונת המלחמה יהיו אנשים ערכיים, שידעו לקבל החלטות ויעמדו באתגרים ובקשיים. אתה לא יכול לשים שם כל אחד. ההבדל בין חיל האוויר הישראלי לשאר חילות האוויר בעולם הוא שבתהליך האיתור והמיון שלנו אנו מנסים למצוא את האנשים המתאימים ביותר. יש לנו את זכות הראשונים לבחור, ובסוף זה בא לידי ביטוי ומוכיח את עצמו.
"הבנו שאפשר להביא ערך מוסף למרכיב החוסן – לא שהוא לא היה חזק קודם לכן. ביצענו התאמה של תוכני ההכשרה כדי שהבוגרים שלנו יצאו עם חוסן משופר יותר, והפכנו את הקורס לקשה יותר. הם התמודדו עם תנאי חוסר ודאות ואתגרים מורכבים רבים יותר באוויר, הלכו יותר על הקרקע, עברו דרך כישלונות והיו צריכים להתאושש מהם. הם גם עשו הרבה מאוד ספורט וכושר גופני כמרכיב שמפתח חוסן. אנחנו כל פעם רוצים לקחת אותם לקצה של עצמם, לעבור גם אותו ולהראות להם שהם מסוגלים לדברים שהם לא יכלו לפני כן".
אל"מ ש' מספר עוד כי החודשים האחרונים "היו תקופות עצימות בחיל האוויר, והיינו צריכים את כל הכוח הלוחם שלנו בטייסות השונות. לכן שלחנו את החניכים לטייסות המבצעיות, ושם הם עברו הכשרה מזורזת והחליפו בקרקע קציני תכנון שהיו יכולים לטוס. למרות שירדו להם שבועיים של טיסות מהקורס, הם קיבלו לא מעט בהבנת המשימה והבנת המקצוע, ובמבט לאחור היה בזה דבר חיובי. חלק מהאנשים המליצו לי לעשות את זה גם בעתיד, כי זה ממש תרם להם.
"בנוסף, מדריכי הטיסה של הקורס הם אנשי קבע ומילואימניקים, שבערבים ובסופי שבוע משתתפים בטיסות מבצעיות, ולמחרת בבוקר מביאים את החוויות והניסיון משם לצוערים שלנו. אם פעם כדי ללמד מורשת קרב היית צריך להביא אנשים שנלחמו במלחמת יום כיפור, היום אתה לא צריך לחפש את זה, כי החניכים מקבלים את זה ישר לווריד", אומר אל"מ ש' ומדגיש: "בזכות ההתאמות והשינויים האלה, הבוגרים היום מסיימים את הקורס חזק יותר מאי פעם".
דור שלא מתבכיין
ביולי 2023, במהלך המחאה נגד הרפורמה המשפטית, גם קורסי הטיס סבלו מסרבנות של כמה אנשי מילואים שמדריכים בהם. כעת מפקד בית הספר לטיסה מתייחס לכך לראשונה, ומבהיר: "המקום של הפוליטיקה הוא מחוץ לצבא. זה מה שניסינו לעשות כמיטב יכולתנו, ואני חושב שבקורס הטיס הצלחנו לעשות את זה היטב. המשכנו בקורס, ולא עצרנו לרגע.
"בתוך צה"ל יש לנו אוכלוסיות מכל הגוונים, ולכן אנחנו צריכים להישאר ממלכתיים. זה מה שניסינו לעשות. האם המחאה לא הקשתה עלינו ועוררה אתגרים? כן, אבל אני חושב שהצלחנו למסגר אותה, ואנחנו מקפידים על זה עכשיו. גם חיל האוויר מורכב מהרבה אוכלוסיות, ומבוסס על תמהיל של משרתי סדיר ומילואים כחלק מהתפקוד השוטף שלו, אבל כשאנחנו לובשים את המדים והסרבל – הפוליטיקה צריכה להישאר בחוץ".
אמרת גיוון, אבל אחת הטענות נגד חיל האוויר היא האליטיסיטיות שמאפיינת אותו.
"הטרוגניות בארגון וריבוי דעות זה דבר חשוב מאוד. ככל שהארגון הטרוגני יותר, בנוי ממגוון רחב יותר של צבעים, הוא יביא תוצאות טובות יותר. לכן הקמנו את המכינה לקורס טיס".
אל"מ ש' מתכוון למכינה שתפקידה הוא להכין שישים מועמדים לגיוס שעברו את שלבי המיון והאיתור לקורס היוקרתי. "המספרים שבידינו מראים שכמות האנשים מהפריפריה שמתחילים את הקורס נמוכה מהאחוז המייצג שלה באוכלוסייה. כשבדקנו מה הסיבות לכך, מצאנו כמה תשובות. אחת היא שהמענה שניתן על ידי המדינה בפריפריה הוא נמוך יותר מאשר במרכז – (וזה מתבטא) בין השאר בהשתתפות במכינות קדם־צבאיות, שמעלות את הסיכוי לסיים אצלנו את הקורס.
"נתוני הפתיחה של מי שמגיע לקורס טיס מהפריפריה נמוכים יותר מאלה של כל היתר. זה לא נובע מאג'נדה שאנחנו לא רוצים אנשים כאלה. להפך, אנחנו חושבים שלמי שגדל בפריפריה יש יתרונות לא מבוטלים על מי שגדל במרכז בכמה סוגיות. יש לו חוסן גבוה יותר, הוא יודע להתמודד עם מצבים מורכבים, ומשום שיש לו פחות כלים אז הוא צריך להצליח יותר. לכן סף הנחישות שלו גבוה יותר. לכן אנחנו פועלים כדי למצוא את האנשים המתאימים מהפריפריה שכן יגיעו לדלת הכניסה של קורס טיס. הרי לא כל ההון האנושי במדינת ישראל נמצא בין חדרה לגדרה".
מצד שני, הוא מבהיר, "אנחנו לא נתפשר על הרמה המקצועית. כשאנחנו שולחים אנשים לחלץ פצועים מלב עזה ולבנון, או לתקוף בתימן ואיראן, אנחנו צריכים שהם יהיו האנשים המוכשרים ביותר – אחרת זה פשוט לא יצליח. במכינה אנחנו מנסים לתת להם מגוון כלים שיביאו אותם לאותה נקודת פתיחה כמו נערים ונערות מהמרכז. אנחנו לא נותנים להם יתרון כזה או אחר. אנחנו מנסים לתת להם כלים לפיתוח אישי, אבל אין כאן הנחות לאף אחד. כל מי שמתגייס לקורס עומד בפני עצמו".
איך התרשמת מהדור הזה, שקוראים לו לפעמים "דור הטיקטוק"?
"זה דור נפלא. מרגישים את זה בעזה, בדרום לבנון, ברמת הגולן וגם באוויר. הנוער ערכי, רתום וחותר למגע. אומנם, הוא מחובר לטלפונים החכמים בחיבור עמוק לווריד. אגב, אחד האתגרים בקורס טיס הוא שבהתחלה אנחנו לוקחים להם את הטלפון, והם חווים סוג של משבר. זה דור שלא מתבכיין, ששואל יותר, ובהקשר הזה – הוא רק טוב. הוא מאתגר אותנו, לא מקבל שום דבר כמובן מאליו, מטיל ספקות ויש לו דעות משלו. זה מצוין. העתיד שייך לצעירים, ובהקשר הזה אני אומר לך: במדינת ישראל יש לנו דור נפלא".
בצה"ל בכלל ובחיל האוויר בפרט מדברים על משבר בקרב משרתי הקבע.
"הבוגרים עדיין לא שואלים שאלות כאלה, הם עוד לא בגיל הזה. אנשי הקבע, כמו אנשי המילואים, עוברים השנה תקופה מטלטלת ומאתגרת. מי שמשלם את המחיר הן המשפחות שלנו, שהן שותפות מלאות לעשייה. צפויים לנו עוד אתגרים. איש קבע לא הולך לעבודה. הוא משרת, וזה אומר שאתה נותן את כל כולך, אין לך יום ולילה. אתה יכול להיות במשפחה, ומזניקים אותך בכל רגע ביום. יש לזה משמעות ומחירים.
"יש לזה מן הסתם סיפוק, אבל אני חושב שבהקשר הזה המדינה תצטרך להחליט במה היא משקיעה. אנחנו צריכים את האנשים הטובים שלנו במקומות הנכונים. בהקשר הזה, האתגר שלנו, המפקדים, הוא לוודא שאנחנו משאירים את האנשים הכי טובים במקומות הנכונים – כדי שימשיכו לשרת את הציבור. כולנו היינו רוצים את זה".
לסיום מבקש מפקד בית הספר לטיסה להודות למפקדיו ופקודיו, ש"נמתחים בין הקורס לפעילות המבצעית. אנחנו נלחמים כל הזמן בכל הגזרות. אני פשוט מלא הערכה אליהם. הם עושים את זה בנחישות, ברגישות, בתחושת אחריות, ואני מצדיע להם.
"האחרונים שאני רוצה להצדיע להם הם הורי החניכים, ששלחו לנו את הילדים הנפלאים האלה לקורס, גידלו וחינכו אותם להגיע לקורס טיס. זה לא בא מהחלטה של רגע, אלא מעצם העובדה שהם גדלו וינקו את הערכים הנכונים. אני רוצה להגיד להם תודה".
