מזה ימים ארוכים מתרחשים אירועי ירי רבים בג'נין. אבל בשונה מדרך הכלל, לא מדובר בפעילות צה"ל בעיר הפלסטינית בצפון השומרון אלא בכוחות הרשות הפלסטינית, שפועלת נגד מחבלים חמושים ברחבי יו"ש.
הרשות הפלסטינית פתחה בתחילת החודש במתקפה נדירה, שעוררה את אחד העימותים הקשים ביותר בין פלסטינים זה שנים. הרש"פ אומרת שהיא רוצה "להביא חוק וסדר" לחממת הטרור ומקום בו יש לה מעט שליטה.
יכולתה להכיל "קבוצות חמושות" תהדהד הרבה מעבר ליהודה ושומרון. הרשות הפלסטינית רוצה למצב את עצמה כמועמדת הבכירה לשלוט בעזה ביום שאחרי המלחמה. אבל התמודדות עם פלסטינים בתקופה שבה רבים רואים ברשות "קבלנית משנה" של ישראל, עלולה להעמיק את השסעים בחברה הפלסטינית.
ג'נין
מחנה הפליטים העירוני בצפון השומרון מאכלס פלסטינים שמשפחותיהם עזבו את בתיהן במלחמת העצמאות ב-1948. מזה שנים רבות שהוא מהווה מרכז לטרור פלסטיני נגד ישראל. ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי פועלים שם בחופשיות, ורחובותיו מעוטרים באופן קבוע בכרזות המתארות מחבלים שחוסלו כשאהידים למען "המטרה הפלסטינית".
מחנה הפליטים והעיר הסמוכה – ג'נין – הם יעדי טרור שמאז תחילת המלחמה צה"ל פשט עליהם פעמים רבות ואף ביצע תקיפות אוויריות מספר פעמים, דבר שכמעט מעולם לא נעשה ביו"ש לפני כן.
לרשות הפלסטינית יש מעט נוכחות בג'נין. אנשים רבים נוהגים בחדשנות כלפי כוחות הביטחון הפלסטיניים ורואים בהם כמשרתים את האינטרסים של ישראל בגלל התיאום הביטחוני בין ישראל לרש"פ.
היום שאחרי
לדברי אנואר רג'ב, דובר כוחות הביטחון הפלסטיניים, הפשיטות נועדו לכפות חוק וסדר ולהחזיר את השקט והביטחון. הכוחות התמקדו ב"מיגור" ארגונים הנתמכות על ידי איראן שניסו להסית ל"כאוס ואנרכיה", הוא הוסיף ואמר כי. הפשיטה תסתיים כאשר יעדים אלו יושגו.
אבל הפשיטה גם מאירה זרקור על יכולתה של הרשות הפלסטינית לכפות סדר וביטחון באזור שקט. ללא חזון ברור מי ישלוט בעזה אחרי המלחמה, לפחות מבחינה אזרחית, הרש"פ מקווה לשכנע את הספקנים שיש לה את מה שצריך כדי לזכות בתואר. יו"ר הרשות אבו מאזן שוקל הסכם עם חמאס שייצור ועדה של טכנוקרטים עצמאיים פוליטית לניהול רצועת עזה לאחר המלחמה ושהוועדה תהיה כפופה לו.
ממשל ביידן רואה ברשות פלסטינית משוקמת את האפשרות הטובה ביותר לשלוט בעזה ביום שאחרי. ארה"ב השקיעה שנים רבות בהכשרת כוחות הביטחון הפלסטיניים, והממשל ראה בכניסתה המחודשת לעזה לאחר ההתנתקות ב-2005, כתחליף אפשרי לחמאס. כידוע, ניסיון זה נחל כישלון חרוץ כאשר שנה מאוחר יותר בלבד נערכו בחירות בעזה בהן זכה חמאס, הדיח את הרש"פ מהשלטון ואף הוציא להורג רבים מחברי פת"ח.
ישראל, כמובן, דוחה את הרעיון הזה, ורואה ברשות הפלסטינית חלשה מכדי שתוכל להכיל את חמאס. גורמי ממשלה שונים הצהירו כי ישראל תשמור על שליטה ביטחונית על רצועת עזה. מה שגורמי הממשלה לא אמרו אך ודאי חושבים ומחכים לו, הוא סיום הקדנציה של ממשל ביידן – שיתרחש בעוד כ-3 שבועות בלבד- וחזרה של דונלד טראמפ לבית הלבן.
ממשל טראמפ הנכנס טרם הציג את חזונו לעזה ליום שאחרי המלחמה, אך כהונתו הראשונה של טראמפ תמכה באופן גורף בעמדות ישראל, דבר שהתבטא בהכרה בירושלים כבירת ישראל, ברמת הגולן כשטח ריבוני של ישראל (נשיא ארה"ב הראשון לעשות את שני הדברים) וכינון "הסכמי אברהם" בין ישראל למספר מדינות ערב.
השסעים הפנימיים בחברה הפלסטינית
פילוגים בתוך החברה הפלסטינית הן דבר שבשגרה. הבולט ביותר לאורך השנים הוא הקרע בין חמאס לפת"ח שבשליטת הרש"פ. הצדדים ניהלו מלחמות רחוב עקובות מדם בעזה, לפני שחמאס כפה על פת"ח בכוח לצאת משטח הרצועה, ומאז הצדדים לא הצליחו להתפייס.
מאז ניסתה הרשות הפלסטינית לצמצם את השפעת חמאס ביהודה ושומרון, לעתים קרובות בעזרת ישראל. בעקבות השסע הפנימי שנמשך שנים, הפלסטינים ערכו שביתות כלליות והפגנות. אבל הפשיטה עלולה להעמיק את תפיסת הרשות הפלסטינית כ"סייענית של ישראל" ולערער פוטנציאלית כל תמיכה עממית בה, שתעזור לה לחזור לשלוט בעזה ביום שאחרי המלחמה.
