ג'ימי קרטר, נשיא ארצות הברית ה-39, נפטר אמש (א') "בשלווה" בביתו שבפליינס, ג'ורג'יה, כשהוא מוקף בבני משפחתו בגיל 100, כך הודיע מרכז קרטר. הוא משאיר אחריו מורשת של פעילות הומניטרית, עליה זכה בפרס נובל לשלום בשנת 2002, וכהונה נשיאותית אחת שהייתה רצופה באתגרים פנימיים ובמדיניות חוץ שנויה במחלוקת.
כהונתו של קרטר, בין השנים 1977 ל-1981, הגיעה בעקבות מה שכינה בנאום מ-1979 כ"משבר אמון" ומה שאחרים כינו "תחושת דכדוך": אבטלה גבוהה, אינפלציה דו-ספרתית וצמיחה כלכלית איטית. במדיניות החוץ, עמד קרטר בראש כמה מההתפתחויות המשמעותיות ביותר של המלחמה הקרה, ורבות מהחלטותיו נשארו שנויות במחלוקת. בשנת 1977 חתם על הסכם תעלת פנמה, שהעביר את השליטה על אזור תעלת פנמה לפנמים ב-1979 ואת התעלה עצמה ב-1999.
בשנת 1978 הוביל קרטר את שיחות קמפ דייוויד, שהביאו להסכם השלום בין ישראל למצרים – הסכם השלום הראשון שהכיר ביחסים בין מדינת ישראל לשכנה ערבית. בשנת 1979, המהפכה האיראנית, משבר הנפט והפלישה הסובייטית לאפגניסטן הובילו את קרטר להכריז על דוקטרינת קרטר, לפיה וושינגטון תגיב צבאית לאיומים על האינטרסים שלה במפרץ הפרסי. ב-1980, קרטר ניתק באופן רשמי את הקשרים עם איראן, חמישה חודשים לאחר תחילת משבר בני הערובה, בו נחטפו 66 אמריקאים בשגרירות האמריקנית בטהרן. הם שוחררו רק ביום סיום כהונתו ב-20 בינואר 1981.
פעילות לאחר הנשיאות
לאחר תבוסתו לרונלד רייגן בבחירות לנשיאות בשנת 1980, קרטר הקדיש את עצמו לפרויקטים הומניטריים באמצעות "מרכז קרטר" ופרויקט המרכז להומאניות שהוא ורעייתו, רוזלין, הקימו. בשנת 2002 זכה קרטר בפרס נובל לשלום על "מאמציו הבלתי נלאים למצוא פתרונות של שלום לסכסוכים בינלאומיים, לקדם דמוקרטיה וזכויות אדם, ולעודד פיתוח כלכלי וחברתי".
לאחר כהונתו כנשיא, מעורבותו של קרטר בפוליטיקה הבינלאומית עוררה לעיתים מחלוקת. בשנת 2006 פרסם את הספר "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד", אשר ספג ביקורת על הטיותיו נגד ישראל ועל כך שלא גינה מספיק ארגוני טרור. "הספר מכיל עיוותים היסטוריים רבים ואף שקרים", נמסר מהוועידה המרכזית של רבני היהדות הרפורמית ב-2007. "השימוש במונח 'אפרטהייד' לתיאור המצב בגדה המערבית נועד רק כדי להדיר ולשלול את הלגיטימציה של ישראל בעיני העולם".
קרטר הגן על הספר, וטען שהכותרת אינה נועדה להאשים את ישראל בכך שהיא מדינה בעלת משטר אפרטהייד. "מעולם לא טענתי שמסגרת האפרטהייד התקיימה בכלל בתוך ישראל וכי מה שכן קיים בגדה המערבית מבוסס על ניסיון לקחת אדמה פלסטינית ולא על גזענות", אמר לוולף בליצר מ-CNN ב-2007.
הנשיא ג'ו ביידן ורעייתו, ד"ר ג'יל ביידן, הצהירו כי "אמריקה והעולם איבדו מנהיג יוצא דופן, מדינאי ופעיל הומניטרי". "בהשראת החמלה והבהירות המוסרית שלו, הוא עבד לחסל מחלות, לקדם שלום, להרחיב זכויות אזרח וזכויות אדם, לעודד בחירות חופשיות והוגנות, ולהקים בתים לחסרי בית", הוסיפו. ביידן הכריז על קיום הלוויה ממלכתית עבור קרטר בוושינגטון.
טראמפ הצהיר כי "אלו מאיתנו שהתמזל מזלם לכהן כנשיא מבינים שזהו מועדון מאוד מצומצם, ורק אנחנו יכולים להבין את האחריות העצומה של הנהגת האומה הגדולה בהיסטוריה". "האתגרים שניצבו בפני ג'ימי כנשיא הגיעו בתקופה קריטית עבור המדינה שלנו והוא עשה כל שביכולתו כדי לשפר את חייהם של כל האמריקאים. בגלל זה כולנו חייבים לו תודה", הצהיר טראמפ. "מלניה ואני חושבים בחום על משפחת קרטר ויקיריהם בתקופה הקשה הזו. אנו קוראים לכולם לזכור אותם בליבם ובתפילותיהם".
במהלך כהונתו, קרטר השיג הישגים רבים, בהם חתימת חוק האוסר על חברות אמריקאיות להשתתף בחרם הערבי על ישראל והקמת ועדת הנשיא לשואה ב-1978, אשר הובילה להקמת מוזיאון השואה בוושינגטון.
הוועד היהודי האמריקני הדגיש את המורשת המורכבת של קרטר בקרב יהודים אמריקאים ותומכי ישראל. "למרות חילוקי הדעות העמוקים שהיו לנו עם הנשיא קרטר על המזרח התיכון, במיוחד בעשורים שאחרי כהונתו, תפקידו המרכזי בהסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים ב-1979 ייזכר תמיד בהערכה", נמסר מהוועד. "קרטר היה גורם מרכזי בהבאת הנשיא המצרי אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין להסכם שלום בקמפ דייוויד בשנת 1978", הוסיפו.
"לתמיכתו של קרטר בשחרור יהודי ברית המועצות, לחתימה על חקיקה ב-1977 האוסרת על תאגידים ויחידים אמריקנים לציית לחרם הערבי על ישראל ולהקמה ב-1978 של ועדת הנשיא לשואה, שהובילה לבניית אנדרטת השואה בארצות הברית ומוזיאון ב-1993 הייתה השפעה מכרעת וחיובית לטווח ארוך", הוסיפה ה-AJC.
מ"בני ברית אינטרנשיונל" נמסר: "אנו מציינים את פטירתו של הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, מתווך הסכמי קמפ דייוויד ומאוחר יותר מבקר חריף של ישראל. השלום בין ישראל למצרים בישר שלום רחב יותר במזרח התיכון שיצרו ישראלים עם מדינות ערביות אחרות לאחרונה".
תולדות חייו
ג'יימס ארל קרטר ג'וניור נולד בפליינס, ג'ורג'יה, בשנת 1924. לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית בשנת 1947, שירת כקצין צוללות עד שחזר הביתה ב-1953 לנהל את חוות הבוטנים המשפחתית. הוא נכנס לפוליטיקה בשנות ה-60, והפך למושל ג'ורג'יה בשנת 1970, כשהוא מכריז בנאום ההשבעה שלו: "הזמן של האפליה הגזעית נגמר".
קרטר ניצח את הבחירות לנשיאות בשנת 1976 ונכנס לתפקיד בתקופה של משבר כלכלי ואנרגטי. במהלך כהונתו, הוא חתם על הסכם השלום בין ישראל למצרים, ייסד את משרד האנרגיה ואת משרד החינוך, וקידם יוזמות סביבתיות וחברתיות משמעותיות.
עם זאת, הוא נאלץ להתמודד עם קשיים כלכליים ועם משבר בני הערובה באיראן, שהשפיעו על ניסיונו להיבחר מחדש בשנת 1980. לאחר תום כהונתו, קרטר הקדיש את זמנו לפעילות הומניטרית, בניית בתים לנזקקים והובלת יוזמות לשלום עולמי.
הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים, 11 נכדים ו-14 נינים. רעייתו, רוזלין, הלכה לעולמה ב-2023 בגיל 96. אירועי ההלוויה של הנשיא לשעבר יתקיימו באטלנטה ובוושינגטון, כשהתוכניות המלאות עדיין בהכנה.
