בעשורים האחרונים השתנה שדה הקרב בו צה"ל נלחם. אם בעבר היה מדובר בקרבות סימטריים, קרי – טנק נגד טנק ומטוס נגד מטוס, הרי שהיום המערכה נקראת א-סימטרית, כשהצדדים למעשה לא משתמשים באותם כלים. כמו מטוס בצד אחד, ומערכת הגנה אווירית מהצד השני.
בצה"ל התמודדו במהלך השנים עם העובדה שלאויבים המיידיים של ישראל כבר אין טנקים, ושהם העדיפו להסתמך על אותה לחימה א-סימטרית ולחזק את לוחמת הגרילה נגד הצבא הישראלי. כך מדי מלחמה מנסים במערכת הביטחון המקומית לפתח מענה לאותה לוחמה, ולהתאים את עצמה לשדה הקרב הנוכחי. גם ב"חרבות ברזל" נערכו לא מעט התאמות וחידושים, דוגמת השימוש בכלים רובוטיים שפורסם כאן, וכעת ניתן לספר על אמצעי לחימה נוסף שהותאם בשנה האחרונה וכבר נמצא בשימוש זמן רב אצל הלוחמים – המטול נגד ביצורים.
כאמור, בשנים האחרונות התייתר הצורך בטילים ומטולי נ"ט, ועיקר השימוש היה נגד המחבלים שמסתתרים בתוך מבנים ונלחמים משם נגד כוחות צה"ל. בעקבות זאת החליטו בחטיבה הטכנולוגית לעבוד כבר לפני כשנתיים על פתרון נוסף לנושא, שיהיה מהיר, זול ולא יבזבז זמן על הכשרה ומבצוע ארוכים בתהליך ההטמעה ביחידות. במקביל, בעקבות הירידה בשימוש במטולי הנ"ט, החליטו להוציא אותם מהתו"ל ורבים מהם נשלחו למחסנים לפני גריטה.
כעת עם הרצון לפתח נשק חדש נגד הביצורים, הבינו בחטיבה הטכנולוגית (חט"ל) שיש להם אוצר בבונקרים של מרכז התחמושת באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ורגע לפני הגריטה, הפכו את המטולים נגד טנקים, לנשק עדכני ואפקטיבי, שנכנס לשימוש בשדה הקרב במלחמה.
אפשר לשאול בצדק, שאם כבר יש את טיל הלאו בשימוש צה"ל, למה לייצר אחד אחר? יש לכך שתי סיבות – הראשונה היא, שכחלק מהקו שהולך ומתעצם מתחילת המלחמה, בישראל רוצים להגדיל את תפוקת הייצור המקומי כדי שלא להסתמך על מקורות חיצוניים כמו ארצות הברית ואירופה שיכולים לעצור את המשלוחים בכל רגע, כפי שראינו בשנה האחרונה. שנית, כאן מדובר כאמור בשימוש מחדש באמצעים שהיו מיועדים לגריטה, כך שהעלות ממילא לא גבוהה.
כאן צריך להסביר איך המטול בנוי. למטול יש ארבעה חלקים עיקריים: הראשון הוא הרש"ק – ראש הקרב בו נמצא חומר הנפץ. השני הוא המרעום, "המוח" של המטול שאומר לו מתי להתפוצץ. החלק השלישי הוא המנוע הרקטי שמשגר את החימוש ועוזר לו לחדור לתוך המטרה, והרביעי הוא הזביל – הגליל החד-פעמי דרכו משוגר הטיל. ההבדל בין מטול נ"ט למטול נב"ר נמצא בראש הקרב.
בחט"ל שלפו מהבונקרים את מטול הנ"ט שהיה מיועד לגריטה, לקחו את המנוע הרקטי שלו ועשו בו הכלאה עם ראש הקרב של פצצת מרגמה 60 מ"מ. בעזרת מתאם ייעודי שפותח ומיוצר כיום במרכז שיקום ואחזקה בצה"ל, חובר לו מרעום, מה שיצר מטול חדש נגד ביצורים ומבנים, מבלי לשנות את התו"ל עבור הלוחמים.
בין הבדיקות שבוצעו, בדקו בצה"ל שהנשק החדש באמת יעיל מבצעית ומותאם למטרתו המקורית, ווידאו שהוא מתפוצץ רק אחרי חדירה של קיר המבנה, ולא בנקודת המגע הראשונה. דבר נוסף שעבר תהליכים הוא המשקל. החימוש החדש והמרעום של המטול המוסב כבד יותר לנשיאה. לאחר מספר ניסויים ובדיקות בעיקר של טווחי השיגור, הבינו בחט"ל שאפשר להוריד את המשקל של המתאם הייעודי החדש שנבנה מבלי להתפשר על בטיחות הלוחמים.
כיום במרכז התחמושת יש פס ייצור של מטול מוסב. כל התחמושת הקיימת שחיכתה לגריטה – הפכה לכשירה לקרב ונכנסה, כאמור, לשימוש מבצעי לפני כחודשיים, כשהתגובות של הלוחמים מהשטח הן חיוביות מאוד.
