"אני, דון דומינגו אריאנו, מגדיר את עצמי כציוני". כך מבקש לפתוח את דבריו הכומר הקתולי הפרו־ישראלי מרומא בריאיון בלעדי למקור ראשון. אמירה חביבה, יהיה מי שיגיד מרגשת, אבל לא כזו ששווה כותרת בעיתון. הרי כמה כמרים קתולים פרו־ישראלים יש באיטליה? עשרות? מאות? אלפים? לא, לא ולא. לאחר אמירותיו האחרונות של האפיפיור פרנציסקוס נגד מדינת ישראל, כשטען כי צה"ל לא נלחם נגד חמאס, אלא פועל באכזריות בעזה, כמרים בודדים הצליחו לאזור את האומץ הנדרש כדי לצאת נגד המנהיג הרוחני שלהם ולגנות את האג'נדה הפרו־פלסטינית שלו.
"בכנסייה שלי לא מקבלים את העמדות שלי", חושף דון דומינגו. "יום אחרי טבח ה-7 באוקטובר, השתתפתי בהפגנת תמיכה למדינת ישראל – דבר שעורר סערה בכנסייה. מיד נקראתי על ידי הבישוף שלי. הוא נזף בי, אמר לי שהוא מתבייש מאוד בהתנגדות שלי, בדעות הפרו-ישראליות שלי. אני מהווה כיום מיעוט מוחלט בכנסייה הקתולית באיטליה, אבל ממשיך בעשייתי ולא מפחד שידחו אותי. אני נאמן לאמת שלי, ומאשים את הכס הקדוש על עמדותיו הפושרות, במקרה הטוב. האפיפיור פרנציסקוס עשה יותר מדי טעויות בשנה האחרונה, ומזמן הוא כבר לא ממלא את תפקידו הדיפלומטי".
כאמור, דון דומינגו אריאנו הוא כומר קתולי שנולד בשנת 1994 בפדובה, גדל בבארי וגר וכיום ברומא. למרות גילו הצעיר, הוא כבר הספיק לקבל הסמכה לפרסביטר ב־2021. מאז ה-7 באוקטובר, דון דומינגו זיהה מגמה הולכת ומסלימה באשר לעמדות הקשות של הכנסייה כלפי מדינת ישראל והעם היהודי, והחליט שלא לשתוק יותר. "הקו הפוליטי של הכס הקדוש הוא פתרון שתי המדינות לשני העמים, אבל זהו רעיון תיאורטי לחלוטין ולא פרקטי בשום צורה", הוא מסביר. "האפיפיור גם מדבר על חוסר מידתיות בתגובה הישראלית לאיום החמאס, אבל מה הוא היה עושה אם היו יורים על הוותיקן? הוא לא היה מגן על עמו?".
כן, תפקידו של פרנציסקוס הוא לדבר על שלום, אין על כך עוררין, אך נדמה כי מנהיגה של הכנסייה הרומית עושה זאת אך ורק כאשר המדינה היהודית היא התוקפת ולא הנתקפת. לא פעם, צביעותו עוררה סערה במהלך השנה האחרונה, והגיעה לשיאה ב-7 באוקטובר האחרון, כששלח מכתב כאוב לכל הקתולים של המזרח התיכון שסובלים מהמלחמה ואז פנה לתושבי עזה – שימו לב – רק לתושבי עזה. "אני איתכם, תושבי עזה התשושים, שנמצאים במחשבותיי ובתפילותיי מדי יום", הוא כתב. חודש לאחר מכן, הוא קרא לחקור את ישראל ולבדוק האם המלחמה בעזה היא למעשה רצח עם מכוון.
"השימוש במילה ג'נוסייד נורא, אבל זה לא הכול", אומר דון דומינגו. "לצערי, ממש לפני כמה ימים, נאלצתי לשמוע מפיהם של קבוצת כמרים קתולים משפט שגרם לי לחלחלה. 'חבל שהיטלר לא סיים את העבודה', הם אמרו. שמעתי זאת במו אוזניי. לא מדובר בהתפרצויות בודדות. העמדות האנטי-ציוניות, האנטישמיות והאנטי-יהודיות של הכנסייה היום הן גלויות ומוצהרות לגמרי. אני בעצמי ניהלתי אינספור דיונים עם אחיי הכמרים והופתעתי לגלות את רמת הבורות שלהם בסוגיות היסטוריות. רובם מאמינים לגרסה המעוותת לפיה ישראל כבשה את ארץ הקודש כדי להתעלל במיעוטים שגרים בה".
הכומר הפרו-ישראלי גם מבקש להציג את התיאוריה שלו לפיה אנטי-ציוניות היא אנטישמיות לכל דבר. "מטרת כל מדינה היא להבטיח את חופש הפולחן לעם שחיי בתוכה", הוא מסביר. "אני אומר זאת מכיוון שהאסלאם מבוטח היטב על ידי מדינות מוסלמיות רבות. גם לנצרות יש מדינה שמבטיחה את חופש הפולחן של מאמיניה. אם כולנו מסכימים על כך, גם לדת המונותאיסטית השלישית בגדולה צריכה להיות ישות פוליטית שתשמור על חופש הפולחן שלה. זוהי, למעשה, מדינת ישראל. אם לא תומכים בקיומה של מדינה יהודית, בפועל לא תומכים בחופש של העם היהודי לממש את זהותו הדתית. משמע – אנטישמיות".
בתחילת החודש, נצפה האפיפיור פרנציסקוס מתפלל מול פסל של ישו הילד עטוף בכאפייה. התמונה הפכה לוויראלית והדגישה פעם נוספת מהי עמדתו הפוליטית האמיתית של המנהיג הרוחני. "היה נכון יותר לעטוף את ישו בטלית, הרי הוא היה יהודי לכל דבר", מציין דון דומינגו. "התפילה המתוקשרת של האפיפיור היא תוצאה של חוסר ידע היסטורי בסיסי שקיים היום בכנסייה. אם יש כמרים שמלמדים שישו היה פלסטיני, איך אנחנו יכולים לצפות שדברים יקרו אחרת? אם אנחנו לא יודעים שיש לנו שורשים יהודים, איך אנחנו בכלל יכולים להגדיר את עצמנו כנוצרים?".
כמו אחרים ממעט הנוצרים שתומכים במדינה היהודית במלחמתה נגד הטרור, גם דון דומינגו לא מגדיר את עצמו כציוני מטוב לב, מתוך סימפתיה לישראל או מתוך אהבה לעם היהודי, אלא מתוך אהבה עצמית ודאגה עמוקה לעתיד המערב – מתוך הבנה פשוטה שצה"ל נלחם בשם העולם החופשי כולו. "המערב בכלל והכנסייה הקתולית בפרט עוברים משבר זהות חמור", הוא מדגיש. "אם המערב לא יגלה מחדש את שורשיו, הנצרות אבודה. בלי ערכים ובלי שורשים, הרבה יותר קל לכבוש אותנו ובפועל – זה בדיוק מה שקורה. אנחנו נכנעים והאסלאם כובש אותנו. זה לא עניין פוליטי או ביטחוני, אלא בראש ובראשונה עניין זהותי".
בסוף חודש נובמבר, התקשורת באיטליה יצאה נגד רות דורגלו, לשעבר נשיאת הקהילה היהודית ברומא, כשאמרה בריאיון כי "האפיפיור נותן לגיטימציה לתעמולה נגד ישראל ומתדלק בכך את האנטישמיות". דבריה הנוקבים של דורגלו הפכו לוויראליים ברשתות החברתיות והסתכמו באמירה חלקית ופרובוקטיבית: יהודי איטליה מאשימים את האפיפיור באנטישמיות. להגנתה יצאה הסופרת היהודייה וניצולת אושוויץ בת ה־93 אדית ברוק. "במקום לעסוק בישראל, עדיף שהאפיפיור יעסוק באנטישמיות העולה במדינתנו", היא כתבה במאמר שפורסם ב"לה רפובליקה" – העיתון הגדול באיטליה.
"האם אני חושב שהאפיפיור מלבה אנטישמיות? כן, אני בהחלט שותף לרושם הזה", מצהיר באומץ דון דומינגו אריאנו, אך מיד מסייג ומוסיף: "אני לא אומר שהוא עושה זאת בכוונה, אבל אני חושב שהעמימות שלו איננה גישה של דיפלומט מנוסה. של משכין שלום אמיתי. כל חצאי המשפטים, חצאי האמירות שנאמרות בנוגע לרצח העם בעזה ובאשר לכל שאר הסוגיות ההומניטריות הרגישות האחרות, רק גורמות לנזק ומרחיקות כל סיכוי לשלום. מי שבאמת רוצה להביא שלום, חייב להשמיע קול ברור ולתפוס צד מובהק. אחרת, עדיף שישתוק".
