הכול התחיל ב־31 בדצמבר 1999. לפני 25 שנה בדיוק בוריס ילצין, נשיא רוסיה מזה עשור, הודיע על התפטרותו שלושה חודשים לפני תום כהונתו השנייה ומינה כיורש זמני את ולדימיר פוטין – עד שלוש שנים קודם לכן, חבר אלמוני מצוותו. רבע מאה לאחר מכן, פוטין עדיין נמצא בקרמלין ושלטונו עלול להיות ארוך יותר מהשלטון של סטלין. זהו סיפורו של המנהיג השנוי במחלוקת ביותר של זמננו. מי שבמשך 25 שנה הצליח לייצר לעצמו תדמית של דיקטטור והפך, לטענת רבים, לאיום הגדול ביותר של המערב.
ולדימיר פוטין נולד בלנינגרד ב־1952 למשפחת פועלים, למרות שסבו היה לא פחות מאשר השף האישי של לנין וסטלין. הוא סיים לימודי משפטים, הפך לחגורה שחורה בג'ודו והצטרף לקג"ב, שירות הביטחון ששמר על האיחוד הקומוניסטי הסובייטי. מהשנים הראשונות לחייו, הוא יזכור אנקדוטה: בתור ילד, פוטין הקטן אהב לרדוף עם מקל אחרי עכברים בחצר ביתו. באחת הפעמים שהצליח לכלוא עכבר לקיר, הוא חשב: "לעולם אל תיתן לעצמך להידחף אל הקיר".
כאשר בקיץ 1991 מתנגדי הרפורמות הדמוקרטיות ברוסיה מארגנים הפיכה נגד גורבצ'וב, פוטין מסתגר בביתו וממתין שלושה ימים כדי להחליט במי לצדד. כשההפיכה נכשלת, הוא עוזב באופן רשמי את הקג"ב לטובת הפוליטיקה והופך ליועצו האישי של ראש עיריית לנינגרד, אנטולי סובצ'ק, ממובילי החזית הפרו דמוקרטית. שנים אחר כך, פוטין יגיד שהתמוטטות ברית המועצות הייתה "הטרגדיה הגיאופוליטית הגדולה ביותר של המאה העשרים", אבל בזמן שזה קרה הוא דווקא התקדם בשורות הדמוקרטיות של הפוליטיקה הרוסית.
ב־1996, כשסובצ'ק לא נבחר שוב לראשות העיר, פוטין עובר למוסקבה והופך לחבר צוות הנשיאותי של בוריס ילצין, יורש ההנהגה בפועל של גורבצ'וב. הצלחתו היא מידית: הפוליטיקאי הטרי מונה קודם לראש הסגל של הקרמלין ואחר כך למנהל ה־FSB, שם חדש לקג"ב המוכר. תפקידו השלישי, הוא הבכיר ביותר. כאמור, ילצין בוחר בפוטין לנשיאות מבין כל המועמדים בגלל הבטחה אחת שהוא עושה לו: להשיב את הסדר בכל רחבי רוסיה ביד הקשה. בחודש מרץ 2000, ולדימיר פוטין מנצח בבחירות לנשיאות עם 53% מהקולות.
שנה לאחר מכן, בפסגה הראשונה עם ג'ורג' בוש, מכריז הנשיא האמריקני כי "הסתכלתי לפוטין בעיניים וראיתי את נשמתו, הוא אדם כן וראוי לאמון". בעקבות אסון התאומים ב־11 בספטמבר 2001, פוטין הוא בין המנהיגים הזרים הראשונים שמציעים תמיכה לארצות הברית במאבק בטרור. חודש לאחר מכן, במפגש עם מזכ"ל נאט"ו ג'ורג' רוברטסון בצל המשבר בקוסובו, השיחה בין השניים נראית לבבית למרות המתיחות הביטחונית הגוברת באזור.
בשנותיו הראשונות בהנהגת המדינה, פוטין מקיים את הבטחתו: הוא עושה סדר בכלכלה ובעיקר מצמצם את השפעתם של האוליגרכים על השווקים. ב־2004 הוא נבחר מחדש לנשיא עם אחוז גדול בהרבה, 71% מהקולות מול 13% למועמד הפרו קומוניסטי חריטונוב. עם זאת, מספר אירועים מדאיגים ביותר מתחילים לאפיין את כהונתו. מיכאיל חודורקובסקי, העשיר מבין האוליגרכים והעוין ביותר מבחינה פוליטית, נעצר על פי רצונו של פוטין. חודורקובסקי ישוחרר ויברח לחו"ל רק עשר שנים מאוחר יותר.
ב־7 באוקטובר 2006, במקרה או שלא במקרה ביום הולדתו של הנשיא, נרצחה במוסקבה העיתונאית אנה פוליטובסקיה, מומחית לחקירות שחיתות. הידיעה מטלטלת את המדינה ומדליקה נורה אדומה שעוד הייתה כבויה, אבל דיכוי ההתנגדות והצנזורה התקשורתית רק התחיל. בנאום שהפך להיסטורי בוועידת הביטחון של מינכן, ולדימיר פוטין מתלונן לראשונה על הדומיננטיות הגיאופוליטית של ארצות הברית ועל התרחבות הנאט"ו במדינות מזרח אירופה.
החוקה הפוסט-קומוניסטית של רוסיה מגבילה את הנשיאות לשתי קדנציות רצופות. לפיכך, פוטין צריך היה לעזוב את הקרמלין ב־2008. כידוע, זה מעולם לא קרה. הנשיא היוצא מחליט למנות דמות לא בולטת במיוחד במקומו, דמיטרי מדבדב, ולוקח לעצמו את תפקיד ראש הממשלה – עם שדרוגים רבים. מהלך שמעורר סערה גדולה מדינה. למעשה, למדבדב היה כוח פוליטי פורמלי ומוגבל, בעוד שהכוח האמיתי נשאר בידי פוטין גם בארבע השנים הבאות.
לאחר תקופתו כראש ממשלה, פוטין יכול להתמודד שוב על מנדט שלישי שאינו רצוף לשניים הראשונים. למרות טענות רבות על הונאה ואי סדרים, בבחירות 2012 פוטין משיג 63% מהקולות. כתוצאה מכך, תנועות מחאה גדולות מתקיימות במוסקבה ובערים אחרות. בתגובה, הנשיא הנכנס מציג חוקים חדשים המגבילים את זכות העם להתנגד למשטר. בשנת 2013 , מתנגד נוסף של פוטין התאבד בלונדון. האוליגרך בוריס ברזובסקי, דמות בולטת מאוד בקרמלין בתקופתו של ילצין, נמצא תלוי בשירותים. רבים עד היום סבורים כי מדובר בהתאבדות מבוימת שמטרתה להסתיר רצח בדם קר.
בשנת 2015, באמצעות קבוצת וגנר, צבא שכיר של נאמני פוטין, רוסיה מתערבת במלחמת האזרחים בסוריה ומפציצה מהאוויר את האוכלוסייה כדי לתמוך במשטרו של בשאר אסד. באותה השנה, בוריס נמצוב, האיש שילצין סימן כיורשו ב־1999 ושהפך בהמשך למנהיג האופוזיציה, נורה למוות כשהלך בכיכר האדומה במוסקבה. ואז, ב־2016, הופצו אשמות כבדות על התערבות של האקרים רוסים בקמפיין הנשיאותי האמריקני, כדי לפגוע במועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון ולחזק את דונלד טראמפ הרפובליקני, שנתפס כפרטנר פוטנציאל גמיש יותר.
ב־2018 ולדימיר פוטין נבחר מחדש לכהונה רביעית, עם 76% מהקולות ועם אשמות רחבות אף יותר על הונאה בקלפי. שוב, בהתבסס על החוקה המציבה מגבלה של שני מנדטים רצופים, זאת הייתה אמורה להיות כהונתו האחרונה. עם זאת, באמצעות שורה של שינויים בחוקה, נשיא רוסיה מודיע כי ארבעת המנדטים הקודמים שלו מבוטלים – מה שמעניק לו את הזכות להגיש בקשה לשנתיים נוספות, שנמשכות שש שנים כל אחת. זמן קצר לאחר מכן, פורסם כי סוכנים רוסיים ניסו להתנקש בחייו של סוכן קג"ב לשעבר, סרגיי סקריפל, שהצליח להימלט לבריטניה.
בפברואר 2022, נשיא רוסיה ולדימיר רוסיה מצווה על פלישה לאוקראינה, במטרה להפיל את הממשלה של וולודימיר זלנסקי ולמנוע את הצטרפותה לנאט"ו. הפרה די בוטה של ההסכמים שלאחר קריסת ברית המועצות, כאשר רוסיה התחייבה להגן על ביטחונה של קייב יחד עם ארצות הברית, בתמורה להסגת טילים גרעיניים שהיו מותקנים באוקראינה באותה תקופה. כידוע, הסכסוך נמשך כבר כמעט שלוש שנים וגרם למאות אלפי הרוגים ופצועים, וכן למיליוני פליטים אוקראינים. כעת, פוטין מאיים להשתמש בנשק גרעיני טקטי כתגובה לסיוע הצבאי של נאט"ו לקייב.
באביב 2023, בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג הוציא צו מעצר נגד פוטין על פשעי מלחמה שביצעו כוחותיו באוקראינה. בחודש פברואר 2024, מת מסיבות לא ברורות מנהיג האופוזיציה הרוסי, אלכסיי נבלני, ששרד ניסיון התנקשות ונשלח לכלא הסיבירי שבו ריצה עונש מאסר של עשר שנים. חודש אחר כך, במרץ 2024, פוטין נבחר מחדש לנשיא בפעם החמישית, עם אחוזי התמיכה הגבוהים ביותר אי פעם, 88.5% מהקולות, בבחירות שנשפטו על ידי משקיפים בינלאומיים כבלתי חוקיות.
ממש בימים אלו הוא מציין את הישג ה־25 שנה בשלטון. עם זאת, לא כל הנוצץ זהב הוא – גם לא בקרמלין המפואר. פוטין איבד החודש בעל ברית יקר בדמשק, בשאר אל אסד, אותו תמך במלחמת האזרחים הסורית. וזה לא הכול. רוסיה גם משלמת מחיר גבוה על הסנקציות שהטיל המערב בתגובה לפלישת רוסיה לאוקראינה. המדינה מוצאת את עצמה מבודדת כלכלית ופוליטית. ככל הנראה, פוטין ייזכר בהיסטוריה כדיקטטור. אך סיפורו האישי עדיין לא נגמר.
ובכן, אם ולדימיר פוטין יגיע לסוף כהונתו הנשיאותית החמישית ב־2030, כשיהיה בן 78, הוא יהיה בשלטון במשך שלושים שנה: שנה אחת יותר מהשיא של סטלין. לאחר מכן, תיאורית, הוא יכול להגיש את מועמדותו בשנית ולהישאר בקרמלין עד 2036, כשהוא יהיה בן 84. בהתחשב בהיסטוריה שלו, נדמה כי זאת בדיוק תוכניתו של נשיא רוסיה.
בין המומחים לעניינים בינלאומיים, קיים דיון האם עד כה היו "שני פוטינים": אחד יותר דמוקרטי ופתוח למערב, זה של שני כהונותיו הראשונות, בערך עד 2008, והשני יותר טוטליטרי ואולטרנציונליסטי, מאז 2008 ואילך. אחת התיאוריות בנושא אומרת כי תחושת השנאה כלפי המערב הדמוקרטי, התבשלו בפוטין עוד לפני שנכנס לפוליטיקה, מאז שצפה בנפילת חומת ברלין, ושנתיים לאחר מכן, בהתמוטטות ברית המועצות. כלומר, על פי התאוריה, בליבו הוא תמיד היה הקג"ב, וכזה הוא נשאר. למעשה, תמיד היה רק פוטין אחד.
