אחרי כמעט ארבעה חודשים של עמימות, ישראל לוקחת אחריות רשמית על הפעולה שבוצעה בליל 8 בספטמבר, שבה הותקף והושמד מתקן תת קרקעי בסוריה שהפעילו האיראנים ובו יוצר אמל"ח מתקדם שהיה אמור להגיע לארגוני הטרור באזור.
במשך שנים הכירו בישראל את המתחם המיוחד שנבנה באזור מסיאף שבמערב סוריה, בו יוצרו ראשי קרב גדולים, ועקבו אחריו. בחודשים שקדמו למבצע זיהה המודיעין הישראלי כי הייצור החל להתקדם ואף יוצרו מספר פריטים כדי לוודא את יכולתו של פס הייצור, אך עוד לא הפיצו משם אמל"ח לחיזבאללה, איראן והמליציות השיעיות באזור. בנקודה הזאת, בה רמת האבטחה עדיין לא הייתה מלאה, החליטו בצה"ל לנצל את הרפיון ולתקוף לפני שיהיה מאוחר מדי.
על פי הפרטים שניתן לפרסם כעת, בלילה שבין 8 ל-9 בספטמבר, שלושה שבועות לפני הפעילות הקרקעית בדרום לבנון, כשבהמשך החודש יחוסלו בכירי חיזבאללה, בהם מזכ"ל הארגון חסן נסראללה, יצא לדרך המבצע המיוחד.
יותר ממאה לוחמי שלדג ו-669 עלו על יסעורים ועשו את דרכם למנחת סמוך למסיאף, כשקודם לכן מטוסי קרב תוקפים יעדים באזור. הכוחות הגיעו למקום אחרי "החלשה" וחיסול של מספר כוחות במערך האבטחה ההיקפי של המקום, ותקפו כל כוח סורי חמוש שהגיע למרחב במשך המבצע.
חיל האוויר הוא שתכנן וביצע במלואו את המבצע, וכשהבין שהיכולת לפגוע במתקן התת קרקעי מהאוויר היא מוגבלת, הוחלט ללכת על פעולה קרקעית עם לוחמים בשטח. זה הסיבה שמפקדי שלדג, 669, מפקד כנף 7 – כנף הכוחות המיוחדים של חיל האוויר, ומפקדי טייסות היסעורים ומטוסי הקרב שהשתתפו במבצע – פיקדו עליו מלפנים.
הלוחמים פרצו למנהרות המתחם התת־קרקעי, כמעט ללא התנגדות וחילופי אש מועטים. במשך מספר שעות הם פעלו במקום, מלכדו את המתקנים ופסי הייצור בטונות של חומרי נפץ, לקחו מסמכים ומחשבים ונסוגו למנחת המרוחק. עם הגעתם לשם הופעלו חומרי הנפץ, "המתקן הושמד לחלוטין", אמר גורם ביטחוני בכיר. רק שההשמדה הייתה מוחלטת וודאית הכוחות חזרו במסוקים לישראל. בניגוד לנטען במספר מקומות, לא נלקחו שבויים איראנים במבצע.
"מדובר בכוח מיומן וחזק", אומר בכיר בצה"ל, "היה לחץ רב כי הייתה אפשרות שזה לא יצליח. ניהלנו את הסיכונים היטב אבל אם מסוק היה נפגע זה היה אסון". גורם ביטחוני בכיר נוסף העיד כי מדובר ב"אחת הפעולות הכי נועזות שנראו אי פעם. ברמה של מבצע אנטבה".
