עימות חריג נחשף בין שופטי בית המשפט העליון בפסק דין שפרסם השבוע הרכב מורחב שדן בשאלה פרוצדורלית שמטרידה מזה זמן את שופטי העליון. במסגרת העימות טען השופט נועם סולברג כי מ"מ הנשיא לשעבר, השופט בדימוס עוזי פוגלמן, הפר הסכמה שהתקבלה בפורום רחב של תשעת שופטי ההרכב ואף הוצגה לצדדים באולם.
הסוגיה בה דנו השופטים הוא מה דינן של עתירות דומות שמוגשות לבג"ץ על ידי עותרים שונים. הכלל שנקבע על ידי שופטי בג"ץ לפני מספר שנים היה שרק העתירה הראשונה תיקבע לדיון ואילו העתירות הנוספות תימחקנה. לעותרים בעתירות הללו תינתן עם זאת האפשרות להצטרף כעותרים נוספים לעתירה הראשונה. הסיטואציה הזו, של מספר עתירות המוגשות באותו עניין, מתרחשת לעיתים מזומנות. עותרים ציבוריים סדרתיים כדוגמת התנועה לאיכות השלטון לא אהבו את הכלל שקבעו בנושא שופטי העליון, וניסו מזה זמן לבטל אותו.
הזדמנות שכזו נקרתה על דרכם סביב העתירות נגד בדיקת מבקר המדינה את מחדלי ה-7 באוקטובר, האירועים שקדמו לפרוץ המלחמה וניהול המלחמה. העתירה הראשונה בנושא הוגשה על ידי תנועת אומ"ץ, ועתירה שניה שהוגשה על ידי התנועה למען איכות השלטון נמחקה, בהתאם לכלל שזכה לכינוי "הלכת כספי" על שם פסק הדין במסגרתו בא לעולם. במקום זאת צורפה התנועה לאיכות השלטון כעותרת נוספת בעתירת אומ"ץ, כאשר בדיונים בית המשפט ובהגשת כתבי הטענות השונים כל אחת מהתנועות העותרות היתה מיוצגת בנפרד. על אף שלתנועה למען איכות השלטון ניתן פתחון פה מלא בבית המשפט, היא הגישה בקשה לדיון נוסף על ההחלטה למחוק את עתירתה. באופן חריג, על אף שמדובר בסוגיה שהיא פרוצדורלית בעיקרה ולא כזו שיש לה השלכות עקרוניות, הבקשה התקבלה והועברה לדיון בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים.
השבוע ניתן פסק הדין, במסגרתו התגלע, כאמור, העימות בין השופטים. השופט בדימוס פוגלמן, שבקרוב יסיים את תקופת שלושת החודשים במסגרתה הוא רשאי להשלים את כתיבת פסקי דינו, פירט בחוות דעת ארוכה ומפורטת את עמדתו, ששורתה התחתונה היא למעשה ביטול מוחלט של הכלל. השופט סולברג מאוד לא אהב את חוות הדעת, בה תמכו עוד ארבעה משופטי ההרכב (דפנה ברק-ארז, יעל וילנר, יצחק עמית ועופר גרוסקופף.
השופט סולברג תקף את עצם כתיבתה של חוות הדעת המפורטת נוכח ההסכמה בין השופטים שהוצגה לצדדים לדיון: "נוכח מהלך ההתדיינות, לא היה מקום להיכנס כאן בעובי הקורה. בפתח הדיון על-פה, הודיע חברי, מ"מ הנשיא (בדימ') ע' פוגלמן לצדדים על עמדת ההרכב כולו, שלפיה השימוש בכלל שנקבע בעניין כספי יהיה נתון לשיקול דעת המותב היושב לדין; 'אחת האופציות בארגז הכלים השיפוטי'. בכך נפתח הדיון – ובכך הסתיים; על רקע זה, ויתרו הצדדים על זכות הטיעון שלהם; טענות לגוף העניין – לא נשמעו. משאֵלו הם פני הדברים, לא היה מקום להציג עמדה לגופם של דברים; כשלעצמי, הופתעתי. מכל מקום, לטוב ולמוטב, ההסכמה האמורה תוחמת הדוקות את גדרי הדיון שלפנינו. אל לנו לחרוג ממנה. ראוי היה אפוא אילו נותרנו בפרוזדור, כשאנו נמנעים מלהוסיף ולהרחיב, בהסתמך על אותו מתווה". השופט מינץ הצטרף אף הוא לביקורת על עצם כתיבת פסק הדין המפורט על ידי השופט פוגלמן.
לצידו של השופט פוגלמן התייצבו כאמור ארבעה משופטי ההרכב. כמה מהם מצאו דווקא בפסק הדין הזה הזדמנות לכתיבת דברי פרידה נרגשים מהשופט שפרש. "כדרכו, ובמצוינות המאפיינת אותו ואת פסיקותיו, גם הפעם כתב חברי, ממלא מקום הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן, חוות דעת ממוקדת ומדויקת, המספקת הנחיה בהירה ונכונה לעתיד לבוא. עם פרישתו, הנחייתו ותבונתו יחסרו לנו, בה במידה שתחסר לנו חברתו", כתב השופט גרוסקופף, ואילו השופטת דפנה ברק ארז ציינה כי "כמו חברי השופט ע' גרוסקופף אני סבורה שפסק דין זה מבטא את דרכו השיפוטית של מ"מ הנשיא (בדימ') – שהתאפיינה תמיד במקצועיות, במתינות ובפרספקטיבה רחבה".
