משבר האנרגיה באיראן מחריף.
הפסקות חשמל חוזרות ונשנות ברחבי המדינה, משרדי ממשלה מקומיים נסגרו לגמרי או פועלים במתכונת מצומצמת ביותר, מוסדות לימוד עברו ללמידה מקוונת וכשהחושך יורד, נותרים חלקים נרחבים במרחב הציבורי בעלטה. חברת החשמל הלאומית, "טבאניר", הזהירה יצרנים ממגוון תעשיות מפני הפסקות חשמל בתקופה הקרובה שיימשכו ימים ואף שבועות, ובמשך שבוע באמצע דצמבר כמעט כל השירותים במדינה הושבתו כדי לחסוך באנרגיה. מהדי בוסטאנצ'י, בעל תפקיד בכיר בתעשייה האיראנית, אמר כי הפערים בייצור בשבוע הזה לבדו עשויים לגרום להפסדים של עשרות מיליארדי דולרים.
לפי הערוץ הפרסי-לונדוני "Iran International", כמחצית מאזורי התעשייה באיראן השביתו את פעילותם בעקבות הפסקות החשמל, מה שהביא לעצירה כמעט מוחלטת של הייצור במדינה והחריף את המשבר הכלכלי המתמשך ממנו היא סובלת.
תעשיות הנפט והגז הן הגורם הכלכלי החשוב ביותר באיראן ולפי הערכות מסוימות מהוות התעשיות הללו עד 70 אחוזים מכלכלת המדינה השיעית. אחרי שבמשך שנים הסב משטר האייתוללות את ההכנסות מאנרגיה לצבא וביטחון, לפרויקט הגרעין ולארגוני הפרוקסי המרובים והזניח את תשתיות האנרגיה (דוגמה בולטת נוגעת לטכנולוגיות איסוף נפט) – באיראן כעת משלמים את המחיר על סדרי העדיפויות שלהם. פיצוץ שני צינורות הגז בפברואר שיוחסה לישראל, סייעה כמובן להחרפת הבעיה.
על אף העובדה הזו היא ניצבת מול משבר אנרגיה חמור שרק הולך ומחריף, וביום רביעי האחרון אמר שר האנרגיה האיראני מוחסן פקנג'אד כי על-מנת לפתור את המחסור באנרגיה בתקופת החורף תיזקק איראן להשקעה של 45 מיליארד דולרים. כדי להעמיד את הדברים בפרופורציה, ערכו הריאלי של תקציבה של איראן בשנה החולפת עמד על כ-85 מיליארד דולרים, כלומר כדי לפתור את המשבר, איראן תיזקק להשקעה של למעלה ממחצית התקציב השנתי שלה. על אף האמור, בהצעת התקציב לשנת 2026-2025 שהגיש הממשל האיראני (וצפוי להיות מאושר עד מארס הקרוב), מתעתד המג'לס להגדיל את תקציב הצבא פי שניים וזאת לצד הגדלת תקציב משמרות המהפכה.
ה"בייס" של חמינאי מתערער
החיים באיראן אינם כשהיו. בנובמבר החלה איראן להנהיג הפסקות חשמל יומיות של שעתיים בבתי מגורים, אבל זה לא הספיק. הפסקות החשמל הארוכות פוגעות בשוק העבודה, בתלמידים, בתשתיות ובפעולות יומיומיות שונות, כאשר מפעם לפעם המים, הרמזורים, המעליות ומערכות החימום – שבכ-90 אחוזים מהבתים באיראן פועלים על גז – פשוט מפסיקים לעבוד.
מה שמגביר את המשבר המקומי הזה הוא מצבו הירוד של הריאל האיראני, שנמצא בנקודה הנמוכה ביותר ביחס לדולר האמריקאי בהיסטוריה המתועדת. דולר אחד היה שווה כ-45 אלף ריאל בתחילת 2018, בתחילת השבוע הזה הוא כבר ירד ליחס של כ-1 ל-820 אלף, לאחר שאיבד כ-25 אחוזים מערכו מאז ספטמבר, וכ-12 אחוזים מאז תחילת דצמבר. לאחר בחירתו של טראמפ ב-5 בנובמבר צנח הריאל משמעותית, אך לצד חזרתו של הנשיא הרפובליקני לבית הלבן, קשר נגיד הבנק המרכזי של איראן את קריסת הריאל בנפילת משטר אסד בסוריה והכישלון במלחמה הרב-זירתית מול ישראל.
מכיוון השלטון האיראני נשמעו חששות לפיהם העמקת המשבר תביא לגל מחאות נרחב נגד המשטר בדומה למחאות שפרצו על רקע דומה ב-2019 ואף לחזרה לאירועי חורף 1978 – תחילת המהפכה האסלאמית שהביאה לעליית משטר האייתוללות.
מתחת לפני השטח, מתרחשים לאחרונה מספר אירועים מסקרנים באיראן לצד משבר האנרגיה, שעשויים ללמד על שחיקה מסוימת במעמד המשטר או לפחות על חשש מצדו מפני שחיקה כזו.
בשבוע שעבר הוחלט להקפיא את כניסתו לתוקף של חוק שאמור היה להטיל קנסות כבדים על נשים שיימצאו במרחב הציבורי ללא חיג'אב או רעלה ובנוסף, הוסרו חסימות על וואטסאפ וגוגל פליי – החלטות שעשויות להמתיק במעט את התסכול שחש הדור הצעיר כלפי המשטר. לפי החוקר האיראני-אמריקני בהנם בן טאבלו, המשמש כעמית הבכיר בתחום איראן ב-FDD, לא מדובר בסימני ליברליזציה, אלא בהודאה בתבוסה וסימני חולשה לאור המשבר.
תופעה מסקרנת יותר היא תסכול שהפציע פתאום גם בקרב ה"בייס" של חמינאי. לפי חוקר איראן רז צימט, מאז נפילת המשטר בסוריה ב-8 בדצמבר נשמעות ביקורות מתוך משמרות המהפכה כלפי חמינאי והשלטון האיראני והחלטתם שלא לסייע לאסד ואף ביחס להימנעות מתגובה לתקיפה של ישראל באיראן ב-26 באוקטובר. בדומה לתנודות במעמד משטר האייתוללות בעבר, גם הפעם סביר להניח שחמינאי וחבריו יצליחו לשמור על הכס והמשבר הנוכחי יהיה לא יותר ממהמורה בדרך, אך יתכן שבניגוד לעבר, מאורעות השנים האחרונות באיראן – הולכים ומתפתחים לנקודת רתיחה שממנה יהיה להם קשה לצאת בחתיכה אחת.
