שלום אלמוג. ימים סוערים עוברים עליך, איך אתה בתוך כל זה?
"עדיין חנוכה. אנחנו כבר לא צריכים את המכבים כי יש לנו מכבים בני דורנו דוגמת בנךְ נוה, השם ייקום דמו, שאני הולך לאורם. אני מאמין ששליחי מצווה אינם ניזוקים וברוך השם אני בריא, הילדים בריאים, המשפחה בריאה, כל השאר זה בונוס".
בוא נתחיל עם החדש. הכנסת אישרה ביום רביעי בקריאה טרומית את הצעת החוק שלך להקמת נמל התעופה החדש של ישראל בנבטים. אתה עובד על זה הרבה שנים.
"הצעת החוק הזאת הגיעה בעקבות הצורך הקיומי־אסטרטגי של הקמת נמל תעופה בינלאומי נוסף, כי נמל התעופה בן־גוריון בתפוסה מלאה. במטה המאבק 'הנגב ממריא מנבטים', יחד עם תושבי עמק יזרעאל, רוצים שנמל התעופה ייבנה בנבטים. זאת הזדמנות להגשים את חזונו של בן־גוריון ליישב את הנגב, בעזרת מפעל גדול שמביא איתו מערכת של מרכזים לוגיסטיים ותעשייה, בילוי, פנאי, מלונאות ותיירות. שדה התעופה בנבטים כבר מוכן – הוא תוכנן להיות דו־שימושי, צבאי ואזרחי, כבר בעת הקמתו. זה מודל שקיים בעולם.
"כיום דימונה היא מובלעת בתוך ההשתלטות הבדואית הבלתי חוקית. בין באר־שבע לדימונה אין יישוב יהודי מלבד נבטים. ברגע שיהיה שדה גדול עם כל מה שמסביב, יהיה אפשר לתקוע טריז בפני ההשתלטות הבלתי חוקית. אגב, תוכנית המתאר הראשונה לנמל התעופה אושרה כבר ב־1965, ואני זכיתי לקדם את זה ולממש את חזונם של דוד בן־גוריון ואברהם אבינו לפניו".
קידום שדה התעופה הזה הוא פרי שיתוף פעולה נדיר של אנשי הנגב והגליל עם חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה. יש עוד מקרים כאלה היום? האזרחים הרי שומעים בעיקר על מחלוקות.
"הציבור רואה בדרך כלל את הצהוב, את מה שיותר מוֹכֵר, אבל בהתנהלות השוטפת יש כל הזמן שיתופי פעולה. אני למשל עובד עם חבר הכנסת עידן רול. זה כיף, אנחנו חלוקים אידיאולוגית בהמון דברים. אבל המקרה של נבטים חורג מגבולות הגזרה של שיתופי הפעולה כי זה פרויקט גדול מאוד, וכולם, אופוזיציה וקואליציה, פועלים מאותו האינטרס".
הצבעת השבוע במליאת הכנסת עם הקואליציה בניגוד להנחיית השר איתמר בן־גביר, ראש המפלגה שלך. תכננת את זה מראש?
"האמת היא שלא. עד השנייה האחרונה ניסיתי להביא להידברות וציפיתי שיימצא פתרון. יש תמונה שלי מדבר עם שר האוצר סמוטריץ', הדביקו לה כותרת 'מה הוא הבטיח לו'. הוא לא הבטיח לי כלום, רציתי לדעת איך אני מגשר על הפערים. ברגע שהבנתי שהצבעה נגד תפיל חוק תקציב חשוב וכנראה תגרור כדור שלג שסופו בחירות מתישות, החלטתי לעשות צעד מנהיגותי ולהצביע בעד החוק.
"חשוב לי להגיד, המאבק למען שכר השוטרים הוא המאבק הכי חשוב בעולם, אבל החוק הזה לא קשור לשכר השוטרים ולתנאיהם. אם החוק היה נופל, הם לא היו מקבלים הטבה בתנאים אלא בחירות. כאשר הבנים שלנו והילדים שלנו נלחמים בקרבות עיקשים, אני רוצה לתת להם יציבות, אני חייב להם את זה".
כל הזמן מדברים על כך שהמעשים השליליים מקבלים תשומת לב והחיוביים לא. בין אלה שחגגו את ההצבעה שלך יש מי שאינם מחבבים את בן־גביר ושמחו שהוא חטף, ועדיין, הרבה אנשים פרגנו על המעשה האנושי שלך. הופתעת?
"כן. כיף לקבל את החיבוק הזה ואני חושב שהצלחתי להכניס טיפה אוויר במפרשים של עם ישראל. אבל חשוב לומר שגם אם אתה יושב עם ראשי המדינה ונמצא בצומת קבלת ההחלטות, האתגר העיקרי הוא לשמור את הרגליים על הקרקע, לזכור שאתה אלמוג כהן הפשוט מאופקים שחי בפשטות וימות בפשטות. אני משרת את אזרחי המדינה, המדינה היא מעליי, כך גדלתי וכך אני מחנך את ילדיי. אז החיבוק הזה נעים, אבל צריך להיזהר לא ליפול אל תוך ההיבריס, ולהמשיך לעבוד למען הילדים שלנו כאן".
בוא נדבר רגע על תנאי השוטרים. שירתּ במשטרה במשך 11 שנים והנושא קרוב לליבך. בשורה התחתונה תקנים רבים לא מאוישים, אנשים פשוט לא רוצים להיות שוטרים.
"בעיניי התנאים כמעט משפילים. האזרח פוגש את השוטרים גם כשיש חדירת מחבלים בגבולות המדינה וגם כשהשכן עושה מסיבת קריוקי, אבל תנאי השכר שלהם פשוט מבזים, וזה מגיע למצב ששוטרים עובדים בעבודות נוספות.
"זה לא רק עניין כספי. כשאתה משרת בכוחות הביטחון, המשפחה שלך היא הגב שלך, ואם המשפחה לא יציבה, העבודה לא טובה. התנאים שלהם חייבים להשתפר. אם ההצבעה אתמול הייתה על התנאים שלהם, הייתי הולך עד הסוף. זאת חובתנו המוסרית אליהם, באמת. הם מגזר טוב, ערכי וציוני".
מעבר לכסף, מה עוד היית משפר?
"אני לא השר, אבל אם הייתי השר, לפני הכול הייתי מתרכז ביחסי הגומלין בין הקהילה למשטרה. במסעותיי הרבים כלוחם ביס"מ נפגשתי עם שוטרים אמריקנים והם סיפרו לי שאצלם השוטר הוא מושא להערצה, גיבור. פה זה לא ככה. הייתי משקיע בזה, כי אמון הציבור במשטרה הוא המשאב החשוב ביותר. מעבר לכך חשובים התנאים: לתת להם שקט כשהם במשמרת, כמעט תמיד מסכנים את חייהם. לתת להם את ההערכה הראויה להם".
אני תושבת לוד, עיר שיש בה יריות מדי לילה ופשע שלא מצליחים לרסן. איך אתה, המחוקק, יכול לעזור לבני העיר שלי ולאזרחים רבים בישראל שחווים מציאות דומה?
"העברתי את חוק הפרוטקשן, שהוא חוק חשוב מאוד. הייתי בעבר סוכן סמוי בארגון פשיעה ושם הבנתי שברגע שאתה חונק להם את צינור החמצן הפיננסי, חנקת את קנה הנשימה שלהם. החוק שלי הניב כתבי אישום רבים למחוללי פשיעה ולראשי ארגונים.
"במקביל אני עובד על ענישה מינימלית בעבירות של ירי בשטח פתוח. עונשי מינימום הם חובה. במיוחד כשיש בעיה עם בתי המשפט, כשהשופטים בדרגים הנמוכים מפחדים, משוחדים או מאוימים. כל זה בא לידי ביטוי בענישה מצחיקה.
"אני מקדם גם נושא חשוב של three-strikes laws. בפעם השלישית שאדם נתפס על אותה העבירה הוא נענש על שלוש העבירות יחד. זה עדיין בחיתולים, אבל אני עובד על זה קשה".
בשמחת תורה תשפ"ד נלחמת בגבורה בעירך אופקים, ולצידך נהרגו ונפצעו חבריך. סיפרת שלקית בפוסט־טראומה. איך אתה מרגיש?
"טיפלתי בעצמי, והיום אני מרגיש הרבה יותר טוב. חיים עם זה, זה לא משהו שעוזב. יש תקופות קלות יותר, יש תקופות קשות יותר. זה כמו הים, פעם הוא שקט ופעם גבה־גלי, אבל הוא תמיד נמצא שם".
מסתובבים היום בינינו חיילים, שוטרים ואזרחים עם פוסט־טראומה. מה אתה מציע להם לעשות?
"לטפל. לוחם שיטפל בנפשו יהפוך ללוחם מקצועי וטוב יותר. זה לא משהו שצריך לסבול, לא תקין לישון עם אקדח טעון מתחת לכרית, לא תקין לקום מזיע באמצע הלילה. אני זמין לכולם, וכל לוחם שרוצה להתייעץ, לפרוק, לשתות קפה, לעשן סיגריה – אני באמת כאן בשבילכם. אנחנו משפחה".
הכותרות הגדולות עסקו בהצבעה של כהן, שהייתה חד־פעמית. אבל החדשות הגדולות יותר נעשות לאט, בעבודה על הקמת שדה תעופה, בשינוי החקיקה מול הפשיעה המשתוללת. אלה מגיעים פחות לאוזנינו, אבל משפיעים יותר על חיינו.
