השר לשעבר ואסיר הציון לשעבר נתן שרנסקי פרסם בשבוע שעבר פוסט בפייסבוק בו הוא מבקר את ההחלטה של שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין להחזיק בנגד ארי רוזנפלד במעצר עד תום ההליכים. לדברי שרנסקי למקרות שמדינת ישראל היא דמוקרטיה מפותחת ואין לשוותה לשלטון הדיקטטורי בבירת המועצות, ישנם מקרים שמצריכים בדיקה מיוחדת.
שרנסקי כתב כי "החלטתו של שופט ביהמ"ש העליון אלכס שטיין להחזיק את הנאשם במאסר עד תום ההליכים (בניגוד לדעתם של שלושה שופטים מביהמ"ש המחוזי), הפתיעה אותי מאד. איני מבין מדוע נכון לשלול את חרותו של אדם לפני הרשעתו", בנימוק של חשש להמשך העברת מידע סודי.
שרנסקי כתב בפתח הפוסט כי "עברו כבר 38 שנים מאז שהשתחררתי מהכלא הסובייטי ועליתי ארצה, ואני עדיין מקבל פניות מאנשים שונים המבקשים ממני לעזור לאסירים ספציפיים בישראל בטענה שהם ״אסירי ציון״. הפניות מגיעות משני קצוות המפה הפוליטית ומתמקדות באסירים מאסירים שונים, החל מאנשי המחתרת היהודית וכלה באנשי אש״ף הנתונים במעצר מנהלי. בכל המקרים, הפונים משוכנעים שמאסרם של אותם אסירים מנוגד לעקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינה דמוקרטית, ומצפים ממני, בתור מי שנלחם למען זכויות האדם בכלל וזכויות היהודים בפרט בבריה"מ הדיקטטורית, להסכים איתם ולמחות לצידם.
"ההקבלות בין הדיקטטורה הסובייטית לדמוקרטיה הישראלית תמיד קוממו אותי. אני חוזר ומסביר לכל הפונים שלא יכולה להיות שום השוואה בין דיקטטורה אבסולוטית, לבין מדינה שאפילו בזמן של מלחמה קשה על זכותה להתקיים, עושה מאמצים אדירים לשמור על עקרונותיה הדמוקרטיים. אי אפשר להשוות בין אסירים במשטר דיקטטורי לאסירים בישראל והרעיון שהם ״אסירי ציון״ מודרניים מעוות בעיני מכל וכל".
בהמשך כתב שרנסקי כי בניגוד למקרים אחרים, פרשת הנגד רוזנפלד מעלה שאלות קשות. "זו הייתה תגובתי גם כשפנו אלי בבקשה להביע הזדהות עם הנגד ארי רוזנפלד. עם זאת, גם הדמוקרטיה הכי מפותחת חייבת מידי פעם לבדוק את עצמה ולוודא שהכלים שלה עובדים כשורה. לעניות דעתי, המקרה של ארי רוזנפלד אכן דורש בדיקה כזו.
"החלטתו של שופט ביהמ"ש העליון אלכס שטיין להחזיק את הנאשם במאסר עד תום ההליכים (בניגוד לדעתם של שלושה שופטים מביהמ"ש המחוזי), הפתיעה אותי מאד. משמעות ההחלטה היא שארי רוזנפלד ישב בכלא למשך חודשים רבים, ואולי אף שנים, עוד לפני הרשעתו. לפי הבנתי, הדבר יכול להיות מוצדק במקרים מסוימים כאשר יש חשש שהנאשם מסוכן לחברה או עלול לברוח או לשבש תהליכי משפט. השופט שטיין בעצמו שלל אפשרויות אלו, וביסס את החלטתו על כך שלארי רוזנפלד יש גישה למידע סודי והוא עלול להחליט להעבירו הלאה. כידוע לי למדינת ישראל יש אמצעים רבים ומגוונים למנוע הדלפת מידע, במיוחד כשהנאשם נמצא במעצר בית, ולפיכך איני מבין מדוע נכון לשלול את חרותו של אדם לפני הרשעתו בנימוק זה".
שרנסקי המשיך וכתב "בנוסף להיבט הפרטי של אי צדק שנעשה לארי רוזנפלד, ישנו היבט נוסף שמטריד אותי בסיפור – ההיבט הציבורי.
"השנה שקדמה ל-7 באוקטובר התאפיינה בחוסר אמון הדדי. המדינה נחלקה לשניים. חלק אחד האשים את האחר בגניבת המדינה הדמוקרטית והשני בגניבת המדינה היהודית. תחושת חוסר האמון לא נעלמה אחרי ה-7 באוקטובר. רבים מאמינים כי האסון והכישלון הגדול של אותו יום נבע בין השאר מחוסר שיתוף פעולה בין הצבא, המודיעין והממשלה, וכשלים בהעברת מידע בין מערכות אלו. העיכוב בהקמת ועדת חקירה ממלכתית מעמיק את תחושת חוסר האמון והחשדנות של הציבור כלפי ההנהגה הצבאית והמדינית, ואת החשש הלגיטימי שמסתירים מאתנו עובדות חשובות. באווירה כזו, המקרה של ארי רוזנפלד, שנאשם בהעברת מידע סודי לא לאויב, אלא לראש ממשלת ישראל, מטריד במיוחד. הדרישה להחזיק אותו במעצר עד תום ההליכים מזינה את תחושת חוסר האמון הכללית, ומחזקת את ההרגשה שיש למערכות הגדולות מה להסתיר מהציבור וזו מזו".
שרנסקי מסיים וכותב כי "לאור כל זאת, אין שום צורך לעשות הקבלות קיצוניות בין הדיקטטורה הסובייטית לדמוקרטיה הישראלית כדי לבקש ממערכת המשפט לבדוק שוב את השיקולים שהביאו להחלטה להחזיק את הנגד ארי רוזנפלד במעצר עד תום ההליכים".
