תהליכי עומק מואצים שמתחוללים במגזר החרדי בשנים האחרונות מאותתים על תמורה ממשית, הדרגתית אומנם, בחיי המגזר – והכול מסיבות כלכליות. כך עולה מהדו"ח השנתי של המכון החרדי למחקרי מדיניות. לפי המידע המוצג בדו"ח, ככל שיוקר המחיה מעיק על התנהלותה הכלכלית הישנה של החברה החרדית – כך מתגברת ההשתלבות שלה בתעסוקה ובהשכלה.
הוויכוח הציבורי על גיוס חרדים לצה"ל חוזר שוב ושוב לשאלת העיצומים הכלכליים. כרגע נראה שלא די בתמריצים חיוביים ובהתאמות תרבותיות כדי להביא את החרדים אל הבקו"ם, אך יש מי שטוענים שגם עיצומים לא יצליחו לשבור את חומות ההתנגדות לגיוס. לדבריהם, חברת הלומדים וערך התורה מרכזיים במגזר ועיצומים לא יצליחו להשפיע על התנהגותו. אבל בינתיים שינויים מתרחשים מתחת לפני השטח בחברה החרדית, וכולם נובעים מהצרכים הכלכליים הדוחקים. יוקר המחיה, משבר הדיור והמחסור בהכנסה דוחפים משפחות חרדיות לשנות את אורחות חייהן בדרכים רבות – שינוי התנהגותי, תרבותי וחברתי.
לפי הדו"ח השנתי של המכון החרדי למחקרי מדיניות, עליית שיעור הריבית בשנים האחרונות ומחירי הדיור המאמירים מכבידים מאוד על החברה החרדית, שצורכי הדיור שלה גבוהים, ומקובל בה לקנות דירה לכל ילד שמתחתן. בשנת 2022 ירד לראשונה שיעור הבעלות על דירה אצל משפחות חרדיות מ־69 אחוזים ל־65 אחוזים, לאחר שבע שנות יציבות. מחיר הדירה הממוצעת שמשפחה חרדית רוכשת עלה ב־14 אחוזים והגיע ל־1.6 מיליוני שקלים. החזר המשכנתא הממוצע של משפחות חרדיות עלה ב־11 אחוזים והגיע לכ־3,840 שקלים. בציבור החרדי ניכרת גם הגירה מוגברת אל יישובי הפריפריה, שנובעת מיוקר הנדל"ן וממצוקת הדיור.
התייקרות שאר סל הקניות פוגעת בחברה החרדית ביתר שאת. תשלומי החובה של משק בית חרדי – ביטוח לאומי, מס הכנסה וביטוח בריאות – עלו מ־2014 עד 2022 בשיעור של 65 אחוזים, לעומת עלייה של 64 אחוזים בתשלומים של משק בית יהודי שאינו חרדי ושל 62 אחוזים במשק בית ערבי. ואף ששיעור העוני במגזר פחת בשנים האחרונות, הוא עדיין גבוה בהרבה משיעורו בחברה הכללית.
האילוצים הכלכליים הללו, לצד הרצון לשפר את רמת החיים, הובילו לעלייה ניכרת בשיעורי ההשכלה והתעסוקה של נשים חרדיות בעשור החולף. גם שיעור התעסוקה של גברים חרדים עלה, אך באופן תלול פחות. בשנים האחרונות, יש לציין, הוא ניצב על מקומו ולא נע מעלה או מטה.
במבט היסטורי, אפשר לראות שלחצים כלכליים הניעו תהליכי שינוי רבים בחברה החרדית. ידועה ההשפעה של הקיצוץ בקצבאות הילדים ב־2003, שדחפה חרדים, ובעיקר חרדיות, אל מוסדות ההשכלה הגבוהה ואל שוק התעסוקה. הקיצוץ הביא גם לירידה במספר הילדים הממוצע במשפחה. ב־2003 האישה החרדית ילדה יותר משבעה ילדים בממוצע, והיום הממוצע הוא 6.1 ילדים, שפל של 43 שנים. אישה חרדית אקדמאית תלד ילד אחד פחות, בממוצע.
באופן כללי, ההתמודדות עם האתגרים הכלכליים הכרוכים בגידול משפחות גדולות מביאה את המשפחה החרדית ללדת פחות ילדים מבעבר. גם הצמיחה במספר הנשים החרדיות העובדות ובהיקף שעות העבודה שלהן והעבודה במקצועות תובעניים יותר משפיעות על גודל המשפחה הממוצע.
המגמות הללו משפיעות על התחזיות הדמוגרפיות, ובמכון החרדי למחקרי מדיניות צופים כי בשנת 2065 חלקם של החרדים באוכלוסייה יהיה כ־22 אחוזים, בניגוד לתחזיות קודמות של כ־33 אחוזים.
המגמה: חינוך ממלכתי-חרדי
שינוי אחר בחברה החרדית, הוא נישואים בגיל מאוחר יותר. ב־2014, שיעור החרדים הנשואים בני 18 עד 24 היה 46.5 אחוזים, וכיום שיעורם ירד ל־33.6 אחוזים. גם שיעור החרדים המשתמשים באינטרנט הוכפל, והגיע ב־2023 ל־71 אחוזים.
אחד השינויים הגדולים, שנוגעים ממש בלב המגזר, הוא מעברן של משפחות חרדיות מהחינוך החרדי שאינו רשמי לחינוך הממלכתי-חרדי. הזרם הממלכתי-חרדי הוקם לפני עשור, והוא עדיין בשוליה של מערכת החינוך החרדית, אך בשנה החולפת שיעור התלמידים החרדים הלומדים בבתי ספר מהזרם הממלכתי-חרדי לבנים הוכפל מ־4 אחוזים ל־8 אחוזים. כשלושים בתי ספר חדשים נפתחו בזרם הממלכתי-החרדי, רבים מהם של חסידויות שהיו חלק מהזרם המוכר שאינו רשמי, ובתי ספר של רשת החינוך של ש"ס, בני יוסף.
חלק מהניסיונות להקים בתי ספר ממלכתיים-חרדיים נבלמו בלחצים פוליטיים ועסקניים של החברה החרדית, אך המגמה גוברת, ובליבה לחצים כלכליים. התקציב למוסדות החינוך הממלכתי-חרדי גבוה יותר בהשוואה לתקציב מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי ולתקציב מוסדות הפטור שאינם מוכרים. לכן אנשים וקהילות עוברים אל החינוך הממלכתי-חרדי.
מוסיף לכך גם הקושי של משפחות רבות לעמוד בתשלומי ההורים הגבוהים בחינוך החרדי שאינו רשמי. בשנתיים האחרונות רואים ניסיונות מרובים של פוליטיקאים חרדים להגדיל את התקציבים למוסדות החינוך החרדיים, בניסיון לעצור את המעבר אל המוסדות הממלכתיים-חרדיים.
מטבע הדברים, שינויים כאלה קורים לאורך זמן, ומאפיין נוסף שלהם הוא הקושי להפוך את המגמה. המחסומים נפלו ברובם בכל החברה, וכיום נשים חרדיות עובדות גם בסביבות חילוניות. כשיותר משפחות חרדיות צעירות לא מצליחות לקנות דירה, המודל החרדי מתערער. כשבתי ספר מתקשים להתקיים בגלל קשיים כלכליים, ההנהגה שוקלת לימודי ליבה.
הממשלה יכולה לעכב את השינויים אם תתמיד בתקצוב המוסדות החרדיים, אבל היא יכולה גם להאיץ את השינויים ולסייע לחברה החרדית לבנות מודל כלכלי בר-קיימא. בסופו של דבר, הכלכלה משפיעה בהחלט על הציבור החרדי.
