שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם, דחו את בקשת סנגורי ראש הממשלה נתניהו למחוק מכתב האישום נגדו בתיק 4000 חלק ניכר מאירועי הסיקור המהווים לכאורה שוחד שניתן לו. ההגנה טענה שמאחר שכתב האישום לא מייחס לראש הממשלה מודעות לאירועים רבים מתוך רשימת 315 אירועי הסיקור שבנספח לכתב האישום, אין מקום להותיר אותם בכתב האישום ולמעשה לחייב את הסנגורים להתמודד אתם. התביעה טענה מנגד כי בשום שלב לא נטען על ידה שראש הממשלה היה מודע לכל הפניות והמענים באופן קונקרטי, אלא רק ברמה הכללית, ולכן אין מקום למחוק אף אחד מאירועי הסיקור המופיעים בנספח לכתב האישום.
"לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, על רקע החומר שלפנינו, החלטנו לדחות את טענות ההגנה", נאמר בהחלטה שפורסמה הבוקר.
עוד צוין בהחלטה, כי "במבט על, מופנות טענות ההגנה ביחס לשתי חטיבות עיקריות של פריטים הנמצאים בנספח א' הנ"ל. חטיבה אחת, ובה 82 פריטים, מתייחסת לפעולות שונות הנוגעות לסיקור, אשר על פי הטענה הן פנימיות לאתר וואלה. ברם, שילובם של סעיפים 23, 30, 31, 36 לכתב האישום מלמד, כי קיימת בו תזה בדבר פעולות שבוצעו על ידי נאשם 1 לעניין זה. מן הסעיפים אף עולה טענה בדבר קיומו של יסוד נפשי רלוונטי. יוצא, כי אין מקום לקבלת טענות ההגנה ביחס לפריטים אלה".
"לא למותר לציין, כי לא נעלמה מעינינו הבהרת המאשימה, כי אין היא מייחסת מודעות בפועל לכל פריט ופריט לעניין זה. לא למותר להפנות גם לכך, שמתשובת הנאשם לכתב האישום עולה, כי הוא עצמו הבין שכתב האישום מייחס לו מודעות כללית ביחס לנטען בו", ציינו השופטים והדגישו כי החלטתם נוגעת רק לשאלת המסגרת שבה מתנהל הדיון המשפטי, וכי הם אינם מכריעים בכך לגופה לא את השאלה העובדתית של המודעות ולא את השאלה המשפטית. "החלטתנו נוגעת אך לשאלת מסגרת הדיון. איננו קובעים עתה כל מסמרות במחלוקות בין הצדדים, הן בהיבט העובדתי, הן בהיבט הראייתי, הן בהיבט הנורמטיבי".
"חטיבה שנייה של פריטים, 59 במספר, נוגעת למקרים בהם הופנו דרישות הנוגעות לסיקור על ידי גורם מתווך כזה או אחר. ביחס לחטיבה זו עולה משילובם של סעיפים 23 32, 33, 34, 35 לכתב האישום, כי גם לעניין הפריטים האמורים קיימת בו תזה בדבר פעולות שבוצעו על ידי נאשם 1 לעניין זה. מן המתואר באותם סעיפים אף עולה קיומו של יסוד נפשי רלוונטי. יוצא, כי בכפוף להבהרות שפורטו בפסקה 4 לעיל לגבי חטיבת הפריטים הראשונה, אף ביחס לחטיבה זו אין בידינו לקבל את טענות ההגנה", הוסיפו שופטי ההרכב.
"בשולי הדברים נעיר, כי לא נעלמה מעינינו טענת ההגנה כי ביחס לאחד הפריטים (מס' 210) קיימת טענה מפורשת בדבר מודעות של נאשם 1 לדרישה. זאת, לעומת הפריטים האחרים, בהם אין טענה כאמור בנמצא. ברם, אין בנטען בפריט זה כדי לגרוע מן הטענות הכלליות שבכתב האישום, כפי שפורטו לעיל. כמוסבר, מטענות אלה עולה כי המאשימה מייחסת לנאשם 1 פעולות, בהן טמון יסוד נפשי רלוונטי לחטיבת פריטים זו. לפיכך, אין בטענה זו כדי לסייע להגנה. סיכומם של דברים, אין בטענות ההגנה כדי לשנות ממסגרת הדיון כפי שהותוותה בכתב האישום ובתשובת נאשם 1 לו", חתמו השופטים.
