יומיים לפני שבעה באוקטובר אברהם חסון כבר היה בלב מדינה ערבית מזרח־תיכונית – לא בתפקידו כמפקד פלוגת שריון במילואים, אלא כדוברו של שר התקשורת שלמה קרעי, שטס לביקור מדיני היסטורי בסעודיה. "ביום חמישי חזרתי מסעודיה עם השר בתחושה שאני מביא מזרח תיכון חדש, ובשבת אכן הגיע מזרח תיכון חדש", הוא אומר. בבוקר המתקפה הרצחנית התכונן מעיין סמון לכנס מדיני באירופה, בתפקידו כדובר של יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת יולי אדלשטיין; איתי כץ, היועץ של חברת הכנסת מרב מיכאלי מהעבודה בילה אז בפיליפינים, ואודי פלג, הדובר של חברת הכנסת שלי טל מירון מיש עתיד נהנה מהפגרה הארוכה בביתו בתל־אביב.
מאז אותו בוקר הם טחנו מילואים. ארבעתם יחד עשו יותר משנתיים מילואים, ודילגו ממליאת הכנסת לעזה ומעזה לישיבות הסיעה. את המזוודה מסעודיה פרק חסון רק חודשיים אחרי תחילת המלחמה. קודם לכן הוא הספיק להיקלע עם הפלוגה שלו למארב נ"ט של חיזבאללה. "נורו עלינו ארבעה טילי נ"ט, בנס לא היו נפגעים, אבל זה היה רגע שבו הבנתי שאנחנו חייבים להיכנס ללבנון ולהגיב", הוא חוזר ליום ההוא.
"אי אפשר להיות ברווזים במטווח בשטח שלנו". סגירת המעגל שלו הייתה כמעט שנה לאחר מכן: "כשנכנסנו לתמרון בלבנון עברנו עם הטנקים ממש בין הבטונדות שהגנו על יישובי הצפון מירי הנ"ט, וכשיצאנו בסוף התמרון ראינו מנוף מסלק את אותן בטונדות. זה היה הסימן שלנו שעמדנו במשימה והאיום אוסר".
האווירה בכנסת נינוחה השבוע, רחוקה מאוד ממה שמתרחש בעזה. איתי, המשרת בפלוגת הפת"ן (פינוי, תספוק, ניוד) של חטיבה 401, מכיר את צפון הרצועה היטב. "אנחנו מתמקדים בעיקר בפינוי פצועים, והיו לנו לא מעט בג’באליה, ופשוט מתסכל להיכנס בפעם השלישית לג'באליה אחרי שנה של מלחמה. יום אחד אנחנו מוקפצים לפנות פצועים מפיצוץ מטען, אנחנו מגיעים לנקודה ורואים ארבעה פצועים ואני מנהל את אירוע הפינוי למנחת ומבין מאוד מהר שאחד הנפגעים הוא המח"ט שלנו אל"ם אחסאן דקסה ז"ל, היה אפשר לזהות אותו. זה היה אירוע קשה, לא קל להבין שההרוג שפינית הוא המח"ט, גם לפנות חייל בן 19 זה זוועה ושובר את הלב, אבל מח"ט זה אירוע דרמטי", הוא משתף. מעיין מספר שהתייעץ עם ח"כ אדלשטיין אם לטוס לכנס באירופה. "הוא אמר לי חד־משמעית לנסוע כי חשוב דווקא בימים האלה לייצג את ישראל, ואני נוסע לנתב"ג בחליפה, אבל בבגאז' יש לי מדים כי אני יודע בדיוק לאן אני חוזר מהונגריה, אפילו בלי לעבור בבית".
כשאתם במילואים קוראים לכם לעבודה בכנסת לפעמים?
אברהם: "לא, אני לא יכול להחזיק את שני העולמות האלה במקביל. בתור דובר של שר אתה צריך להיות בעניינים עד הסוף, וקשה לדברר אירוע שאתה לא בקיא בפרטים שלו. אני גם לא אהיה מ"פ טוב אם אשלב את העבודה הפוליטית. כן קרה ששלמה קרעי הגיע לבקר את הפלוגה שלי כשהיינו בקרב הגנה בצפון".
מעיין: "מתקשרים אליי עיתונאים, אני עונה ואומר שאני במילואים, הם אומרים כל הכבוד וממשיכים לשאול ולבקש תגובות".
"בעזה לפחות יש היגיון"
עבודתו של מעיין בוועדה שמפקחת על צה"ל במלחמה גם מתנגשת עם המילואים לא פעם. "פעם אחת ישבתי בדיון במילואים עם דובר צה"ל בפרסית, ותוך כדי השיחה בינינו הוא מסתכל עליי ואומר לי 'אתה דפוק, למה הזמנתם את הגרי לוועדה עכשיו?' ואני לא יודע מזה בכלל. המסר שאני מקבל מאדלשטיין תמיד הוא: לך למילואים, זה הכי חשוב. בגלל שהתפקיד שלי בכנסת הוא בוועדת חוץ וביטחון אני הולך למילואים בימים שרגוע יותר כאן, וקרה לי בדיון בוועדה ששמעתי קצין מספר על דברים שנוגעים ליחידה שלי, שפשוט לא היו נכונים. במקרה אחר ראיתי שיש חוסר בציוד חורף, התקשרתי ליולי ובתוך יומיים התנהל בוועדה דיון על ציוד חורף ללוחמים. אין תחושה טובה יותר".
מה ההבדלים בין הכנסת לשדה הקרב?
"היגיון", משיב איתי. "בעזה יש היגיון, אתה מבין מה אתה עושה ומה המטרה, גם אם מקשים עליך להשיג אותה; פה בכנסת אתה יודע מה המטרה, אבל כשאני באופוזיציה, אני מרגיש שאני צריך להילחם באנשים שאמורים להיות איתי ובעדי כדי לקבל דברים – רק כי אני אופוזיציה. בעזה ידענו להילחם יחד ולנצח יחד. ישבתי עם מרב בדיון בוועדת חוץ וביטחון כשגיורא איילנד הציג את 'תוכנית האלופים' וכבר בדיון היה לי ברור שהיא לא תעבוד, והצפתי את זה למרב. אחרי חודשיים אני בלב ג'באליה, מבצע את התוכנית שלו וזה לא עובד, כי מתברר שצדקתי ואנחנו לא מתקדמים. בעזה יש יותר משמעות, יש לנו מלחמה, ופה אנשים מתעסקים בדברים מגוחכים. יומיים אחרי שחזרתי מהמילואים ישבתי בשתיים בלילה בפרסה (מתחם פנימי בכנסת, סמוך למליאה; ע"י), במליאה דנו בחוק שנועד להעביר כסף לרבנים ולמועצות דתיות ואני רואה לידי את שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ. מבחינתי זו הזיה – שהמפקד הגדול שלי יושב לאשר חוק למען רבנים יומיים אחרי שאני פיניתי הרוגים בצפון הרצועה".
חשבת ללכת לומר לו?
"העברתי לו מסרים דרך חברי כנסת שראיתי שם, הזוי בעיניי שהוא לא יושב בקריה".
חסון: "הפער בין העבודה למילואים הוא בעיקר בפרקטיקה. במילואים יש משימה שיורדת מהגדוד, חצי שעה דנים עליה, ואז מבצעים את המשימה. פה יש בעיה, מתחילים דיונים, ואנשים תוקעים את הפתרון, ופקיד תוקע את הביצוע, ואין פתרון גם כשכולם יודעים מה המשימה".
אברהם חסון, דובר השר שלמה קרעי: "במילואים ראיתי פרסומים בתקשורת שפוגעים ברוח שלי או של הלוחמים. בטנק קיימנו את הדיונים הכי עמוקים, ודווקא בכנסת אין דיון מהותי"
נעזרתם בחברי הכנסת שאתם עובדים איתם כדי לפתור בעיות שצפו במילואים?
"בטח, בעיקר סביב המעטפת למילואימניקים", אומר חסון. "אומנם מבחינה כלכלית יש באמת תגמולים טובים וכאילו 'משתלם לעשות מילואים', אבל בממשלה לפעמים רואים את הכסף ולא את האנשים, את בנות הזוג ואת הילדים שלנו. דיברתי על זה עם השר שלי והוא העביר את המסר לשר האוצר סמוטריץ', ואני מקווה שבתקציב החדש זה יבוא לידי ביטוי במענה למעטפת שנפגעת לא פחות מאיתנו. שלושה לוחמים מהפלוגה שלי התגרשו; כשקורה אירוע כזה אני מיד מרים טלפון לשר".
מדברים על פתרון ולא פותרים
ארבעת המרואיינים האלה אינם היועצים היחידים בכנסת ששירתו ממושכות במילואים, אבל בזמן שהיועצים – חלקם של הגורמים הבכירים ביותר בקואליציה – כורעים תחת הנטל, במשכן מתקשים להגיע להסכמות על חוק גיוס. ח"כ יולי אדלשטיין מוביל בקואליציה קבוצה שמתנגדת לחוק גיוס "רך", ואף יכול למנוע קידום של חוק כזה, ודוברו מעיין מאמץ לחלוטין את עמדתו. "אני רואה במילואים סביבי את כל סוגי האנשים, ימין ושמאל ודתיים וחילונים, ואז מגיע לוועדה בכנסת – כשהלב שלי לובש מדים – ואנשים סביבי נאבקים כדי שאנשים לא יתגייסו. בצבא אני רואה כמה חסר, ואני מבין שאם לא יגייסו, לא חשוב את מי, כולנו נעשה עוד ועוד מילואים – ופה מתווכחים על הכרה בזק"א כשירות. מה זה זק"א? אני צריך לוחמים. ומה זה עוד 12 אלף מתגייסים, אנחנו צריכים 12 אלף לוחמים, מה עם כל מעטפת תומכי הלחימה שנדרשת להם?"
"בסבב האחרון השתתפנו במבצע לחילוץ הגופה של החטוף איתי סבירסקי ככוח תגבור", מוסיף אודי. "הגענו למוצב בעזה ששולט על שטח של כמה קילומטרים, שיש בו רק עשרה לוחמים, זה פשוט לא מספיק. בהזדמנות אחרת אבטחנו את השיירה של ראש הממשלה נתניהו, הרמטכ"ל הרצי הלוי ושר הביטחון ישראל כ"ץ שהגיעו לביקור במסדרון נצרים. זה קרה, אגב, רגע אחרי שבמהלך המילואים מחליפים לנו שר ביטחון; לא שאני מחובבי גלנט, אבל כשאתה מבין פוליטיקה ויודע בדיוק למה נתניהו פיטר אותו, זה מרגיז. תמיד במילואים אני מנסה להתרחק מהפוליטיקה, ופתאום הכי פוליטי שיש נוסע איתי בשיירה בציר נצרים. אנחנו נכנסים עם ראש הממשלה לאוהל גדול שבנו לכבודו ומתחילה הערכת מצב ביטחונית, ואנחנו מסתובבים ליד נתניהו כשבכנסת אני בקושי יכול להיות עם ראש הממשלה באותה קומה. שר הביטחון יושב כמה מטרים ממני, ובסיום הסקירה הביטחונית הוא פונה אל מפקד האוגדה ושואל אותו אם יעזור לו אם נגייס עוד חיילים. הייתה דממה מביכה, והרמטכ"ל שמרשה לעצמו לענות כי הוא יודע שאין לו עתיד פוליטי או צבאי, עונה: אני לא מכיר קצין בצבא שיסרב לקבל עוד חיילים. זה אירוע לא מצחיק, ששר ביטחון שואל קצינים לוחמים אם הם רוצים שיפטרו את החרדים מגיוס. אתה שר ביטחון, כולם סביבך לובשים מדים בעזה, זה פשוט זלזול בלוחמים. יצאתי מהאוהל, לא הייתי מסוגל להישאר".
חסון: "כשחזרתי מהסבב השלישי שהוקפצנו אליו בהתרעה של ארבעה ימים, אירוע קשה בפני עצמו, ראיתי מגזרים שלא מתגייסים. ברור לי שזה לא צריך להיות ככה, אבל המלחמה לימדה אותי להיות פרקטי. אל תסבנו אותנו, תנו לי משימה ואני אעמוד בה. ככה אני רואה גם את הנושא הזה. המשימה היא להביא לוחמים? בוא נפתור את זה. צריך להביא את החרדים, את 40 אלף הלוחמים שקיבלו פטור צריך להחזיר, צריך לעזור גם לאנשי המנהלה שלנו בגדוד שעשו יותר מילואים ממני. התקשורת אוהבת לדבר על החרדים כי זה הנושא החם, אבל אני רוצה פתרון ומהר. תביאו חרדים בצורה מהירה כמו שמנסים לעשות בחטיבת החשמונאים, יש המון 'פטוריסטים', תביאו אותם, קודם כול תנו מענה ראשוני. כשאתה נקלע לקרב המשימה הראשונה היא להחזיר מצב לקדמותו, בואו נחזיר את המצב לקדמותו ואז במירכאות נצא להתקפה".
דיברת על נושא הגיוס עם קרעי?
"בוא נאמר שהוא חווה את זה על בשרו… כמעט שנה הוא היה בלי דובר, זה לא דבר שהוא לא מכיר או לא יודע. לחברי כנסת או שרים שאינם בניהול המלחמה אין פריווילגיה שהעובדים שלהם לא יצאו למילואים".
איתי: "אני לא מוכן אפילו לפשרה שמדברים עליה, גם לא לגייס את לומדי התורה זאת בדיחה, תלמדו תורה תוך כדי הצבא ואחרי השירות. מה זה חוק גיוס? יש כבר חוק, תוציאו צווי גיוס, תפעילו סנקציות, אנחנו יודעים איך מגייסים אנשים. אבל אין 'פוש' מהממשלה של יאללה בואו נגייס את החרדים. כשאני כמילואימניק שומע ח"כ מתעסק בשטויות כאלה ופתאום יש 'הותר לפרסום' אני רוצה לצעוק. זאת התחושה שלי פה כמעט כל הזמן, שהמלחמה והחטופים נהיו חלק מהחיים שלנו, שזאת השגרה, וממשיכים לדבר על פתרונות במקום להביא פתרון".
רודפים אחרי כותרות
בעזה אתם יושבים רק עם אנשים שמשרתים בצבא, ובטח שואלים את עצמכם למה פה אפשר יחד ובכנסת אין קואליציה של המשרתים.
איתי: "חד־משמעית אני שואל את זה, ואין לי תשובה. 'צמד הברזל' שלי במילואים הוא מתנחל שהכי רחוק ממני פוליטית. יש מטרות־על כמו ביטחון המדינה, ובמקום להתמקד בהן מתמקדים בשמירה על נתניהו ראש הממשלה. מה שמבינים בעזה לא מבינים בכנסת. אחרי שבעה באוקטובר, גם הימנים בפלוגה שלי מבינים שכמה שתגבה את הממשלה ותטיל אחריות על הצבא, יש הנהגה פוליטית שנמצאת פה 17 שנה, ויש החלטה של הדרג המדיני שלא להשתמש בדרכים השונות לסיום המלחמה בעזה, כמו למשל הסדר".
אודי: "בשביל החבר המתנחל שלי בצבא אני אעשה הכול, אבל כשאני חוזר לכנסת אני הולך נגדו ונקרע מבפנים כי יש לי האג'נדה שלי ואני מאמין בה. בשיא הוויכוחים על ההפיכה המשטרית זרקו פתאום את כולנו לבית אחד בעזה, ושם הגענו ללא מעט הבנות. ועדיין באופן אישי אני נגד ממשלת אחדות כי ממשלות אחדות הן דבר גרוע והמלחמה הזאת תיגמר יום אחד, ועם החברים הטובים שלי מהצבא שהם נערי גבעות אני לא אשב בקואליציה. על מה אני יכול להסכים איתם? בצבא אני לא מקבל איתם החלטות אידיאולוגיות, והסיכוי שנסכים על משהו משמעותי הוא נמוך, אז אני מדבר איתם בעזה, אבל בממשלה צריך שיהיה כיוון".
השפה המשותפת שמצאתם במילואים גרמה לך לרצות שהמעסיקה שלך, טל מירון מיש עתיד, תתבטא אחרת?
"כדובר אתה חייב לנתק את הרגש כי אתה צריך להסביר לכל העולם למה דבר כזה ואחר שהח"כ שלך תומך בו הוא הכי נכון, גם אם אתה לא בהכרח מאמין בו. אבל גומר אותי לדעת שדווקא כשאני באמצע עזה ויורים עלינו, אני מצליח בשיח עם חברים בפלוגה להגיע להבנות והסכמות, ופה בכנסת זה פשוט לא קיים. אין לי טענה למישהו ספציפי בפוליטיקה הישראלית, שום צד לא מושיט יד. והאמת היא שגם אני מרגיש פה לפעמים שאת כל מה שעשיתי במילואים הצד השני מנסה להרוס, אותם אנשים שהם האחים שלי במילואים".
חסון: "כדובר אני בממשק תמידי עם התקשורת והמון פעמים במילואים ראיתי איך פרסומים בתקשורת פוגעים ברוח שלי או של הלוחמים שלי, וזה מטען שחזרתי איתו לכנסת. מנסים לפרסם דווקא את התככים ואת הביקורת, העיקר שיהיו כותרות. בראיונות מבקשים מהשרים לעשות חשבון נפש, אבל התקשורת לא עושה חשבון נפש. ועוד דבר, במילואים אתה פוגש את כל סוגי הישראלים תחת אותה אלונקה. חזרתי מהמילואים עם נוהג חדש במשרד, והשר מבין את החשיבות, להיפגש עם כל מי שמבקש לשבת איתו, להשאיר דלת פתוחה לכל אדם בלי קשר למה שהוא חושב. לחפעמים הפער הזה גם מייאש; באחד הימים שחזרתי לכנסת ממילואים הגעתי עם השר לדיון בוועדה, באמת בלב פתוח, אבל במקום דיון היה בליל של צעקות במטרה לקבל איזה פריים טוב במקום להקשיב. וזה קורה אחרי שבלבנון ישבנו בטנק וקיימנו את הדיונים הכי עמוקים שיש, ודווקא בכנסת אין דיון מהותי".
איך חוזרים לכנסת אחרי כל סבב של מילואים?
"זה קשה", אומר אודי. "אחרי הסבב הראשון חזרתי לכנסת והייתי בשוק עד כמה עזה יותר רגועה, זה כפר נופש לעומת הטרלול שהולך פה. אני שומע את זה מהרבה חברים, שאתה מגיע מעזה ורואה אנשים חיים את חייהם הרגילים – ומצד אחד אתה שמח כי זאת הסיבה שהלכת למילואים, מצד שני החיים הם לא נורמליים. כשהייתי בים של עזה ראיתי גופות צפות, וכשאני הולך לים ליד הבית שלי בתל־אביב, זה אותו ים אבל אין גופות. גם האזעקות של החות'ים ששמעתי החודש היו היחידות ששמעתי במלחמה כי בעזה אין אזעקות. כשחזרתי מהמילואים לפני חודש התעוררתי בארבע בבוקר מאזעקה ומיד הושטתי יד לחפש את הווסט שלי".
מה הטיפ שלך לאנשים שעוברים בין המילואים לעבודה?
"קחו את הזמן לנשום. יש דברים יותר חשובים מעבודה. בעיקר אני רוצה לומר למעסיקים של מילואימניקים שקוראים את הטקסט הזה – תבינו שגם כאשר נגמרים ימי ההתרעננות, המילואימניק עדיין לא חזר עד הסוף, המנוחה לא שלמה. בבית יש תמיד הרבה עבודה".
מעיין: "לא שמים על זה מספיק דגש, אולי כי אין איך לפתור את זה, אבל המעבר בין האדרנלין של הקרב לעבודה בסופר או בהייטק הוא מטורף. לנו לפחות יש מזל כי בכנסת יש אדרנלין… אנחנו חושבים איך לפתור את זה, וכולנו לא חזרנו מהמילואים אותו דבר".
