בחלקה הצבאית בבית העלמין בעלי זהב הובא אחר הצהריים (ה') למנוחות סמ"ר נבו פישר הי"ד, בן 20 מברוכין, לוחם השריון שנפל אתמול בקרב בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. נבו נפל יחד עם סמ"ר מתתיהו יעקב פרל וסמ"ר קנאו קאסה הי"ד. הוא הותיר אחריו הורים, ירון ואיילת, ושלושה אחים.
אביו, ירון, ביקש בהספדו להעביר מסר של אחדות לעם ישראל:
נבולי, גיבור קדוש שלנו
בעולם מתוקן,אבא לא צריך לכתוב הספד על בנו
עולם הפוך
נשמה גדולה שזכינו להשתתף בגידולה
נבו, כל כך רגיש, כל כך עדין
לא שש עלי קרב ולא התלהב בכלל להכנס ללחימה. אבל הוא הבין את גודל השעה, הבין את הצורך הגדול של עם ישראל בלוחמים גיבורים שיעשו הכל למען בטחון עמנו, הגנה על ישובי העוטף והכרעת האוייב הערבי
הוא ידע שאין ברירה. כל כך עדין היה, עדינו העצני
לפני שבוע וחצי נפצע בעין במהלך תחילת התקיפה של בית חאנון הארורה. לקח לו 4 שעות לדווח למ״פ כדי לא להפריע בהתקפה
אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא על כך שזכינו להיות איתו עוד קצת, לשמוח ביחד, להדליק נרות ביחד ולהיפרד
ברגע שהחלים, כמובן שחזר ללחימה מייד. יום שלישי בבוקר לקחתי אותו לרכבת ותוך מספר שעות היה חזרה עם הפלוגה
לנבו תמיד היה חשוב להבין הכל, לשאול ולהקשות. להגיע לחקר האמת ואז לשאול שוב ולהמשיך לברר, להעמיק ולחקור
אחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה
נבו לא היה שייך לחבורה אחת. נבו היה שייך לכלל ישראל
עם ישראל צריך לדאוג
אנחנו מאבדים חיים רבים ויקרים בקרב על חיינו. חייבים להבין שזה לא מותרות, לא מלחמת רשות
אנחנו במלחמת מצווה
עם ישראל חייב להתאחד, להפסיק להתעסק בשטויות, ולנצח
נבולי שלנו, אני מבטיח לך שנשאר משפחה מתפקדת, משפחה שמחה
לך לך לשלום. לפני כיסא הכבוד למקום שאף בריה לא יכולה
יחד עם הלל. יחד עם איתן פיש ואורי אפשטיין השכנים החדשים שלך
תזעקו לפניו
הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו
אמו, איילת, ספדה:
נבולי, אני כותבת את השם שלך ונשבר לי הלב.
ביום שנולדת- בשניה שראיתי אותך ידעתי שקיבלתי מתנה. מתנה יקרה
כל כך, והייתה לי הרגשה מהרגע הראשון שזה לא להרבה זמן.
רציתי לקרוא לך טוביה כי הרגשתי שהשם נתן לי נשמה מיוחדת. רציתי
לקרוא לך אושר- כי הייתי מוצפת באהבה ואושר כל כך גדולים כשנולדת.
נבו שלי, איזה ילד יפה.
איזו זכות זאת הייתה לי להיות אמא שלך.
אני מבטיחה לך שלצד הכאב והגעגוע אני תמיד אהיה שמחה וגאה שאני
אמא שלך, כמו שהייתי תמיד.
איזה מקור של נחת וגאווה אתה היית. איך יכול להיות שידעתי שזה יהיה
הסוף.
כמה טוב השם שבחר בנו להיות ההורים של נשמה ענקית וגבוהה כזאת.
מאז שהתגייסת הייתי משובשת- ידעתי שזה רק עניין של זמן. כולם ראו
וידעו שאני כל כך דואגת ואני בכלל לא בן אדם דאגן.
לא הפסקתי לומר לכולם שאף פעם לא הצלחתי להבין את הסיפור של
עקדת יצחק. איך אבא שם את הילד שלו על המזבח.
איך אני שמתי אותך על המזבח כשידעתי שכך זה ייגמר.
נבולי לאן לא נסענו בשבילך- לקצה השני של העולם ולכל מקום שהיית בו
ויכולנו להסניף אותך עוד קצת. כמה כיבוד הורים והוקרת תודה הייתה בך.
היה לך לא נעים שנסענו עד אליך בבסיס בדרום יום לפני שנכנסת לעזה כדי
להספיק להדליק איתך אפילו נר אחד של חנוכה. כל כך שמחת והיית
בהודיה אפילו שזה היה רק לכמה דקות.
ילד שלי, אני יודעת שעשינו כל מה שיכולנו כדי שב-20 שנה שיהיו לך פה
יהיו לך החיים הכי טובים, הכי שמחים והכי משמעותיים שיכולנו לתת לך.
בשבת שעברה שלחת לנו הודעה מעזה שנפצעת וכשראיתי אותך בבית
החולים חשבתי שהיה לנו נס.
לא ידעתי שהקב"ה סידר לנו פסטיבל פרידה ממך.
שבוע וחצי שרק חיבקנו, צחקנו והיינו ביחד.
כל ערב היינו עם צד אחר של המשפחה, הלכנו לכולם, נפגשת עם כולם,
נפרדת מכולם.
יהיו לנו עוד הרבה שיחות. אני אבוא לפה הרבה ואשב פה לידך ואחפור לך
כמו שחפרתי תמיד.
אין לך מה לדאוג לנו- אנחנו נהיה בסדר. אתה יודע איזו משפחה חזקה
ואוהבת יש לנו.
אנחנו נוכל להמשיך לחיות עם הידיעה שקיבלנו את הזכות הזאת שהיית
שלנו ואנחנו כולנו אהבנו אותך ושמחנו בך הכי בעולם. אנחנו עשינו את
התפקיד הגדול הזה הכי טוב שיכולנו.
אני לא נפרדת ממך- כי אתה לא תיפרד ממני לעולם. אתה תמיד תהיה
איתי- אני בסך הכל לא אראה אותך- את הפנים היפות שלך. אבל עד יום
מותי אתה תהיה איתי ואחרי שאמות פשוט אבוא לפגוש אותך בעולם הבא
ונהיה שם ביחד לנצח.
אני רוצה לסיים ולומר לך כמו שאמרתי לך תמיד- תודה שנולדת ותודה
שבחרת להיוולד שלנו.
האחות רעות ספדה:
נבולי שלי
אחי הקטן, שלא היה ככ קטן…
אומרים שא״י נקנית בייסורים.
אף פעם לא הבנתי עד כמה.
כמה יסורים. כמה כאב.
ידענו שזה יקרה, תמיד.
אתה פשוט טוב מידי.
מאז שהתגייסת כל פעם שאני שומעת שיר על הרוגי מלכות, אני חושבת עליך.
לא העזתי להגיד בקול.
אבל כנראה שהלב יודע.
תמיד היה לך חשוב לשאול לשלומי
לשלום הילדים
התקשרת כל כך הרבה כשהיינו עם רז יוסף בבתי חולים.
תמיד דאגת, באמת דאגת.
כל פעם שחזרת הביתה היה לך חשוב לעשות משהו כיף עם הבנות.
כמו לקחת אותן לשוק… ואפילו ביציאה לפני שנפצעת, באת לעשות איתן אחר הצהריים כיף
והכנו את הלחם שום המפורסם שלך
שכל החברים תמיד ביקשו שתכין במכינה.
הלחם שום שהכנו ונשאר ממנו להדלקת נרות חנוכה המשפחתית
ביום שנפצעת.
אנחנו נמשיך להיות משפחה חזקה ושמחה כי הייתה לנו הזכות לגדול איתך.
כמה מיכאל אוהב אותך.
רק לא מזמן יצאתם יחד לערב יחד.
היה לכם קשר מיוחד.
נבולי שלי
אחי שלי
אחי הקטן
אני אוהבת אותך
אהבת אמת
כמה עברנו יחד בחיים
כל התקופה בארצות הברית
כמה אני שמחה שההורים לקחו אותנו
כמה התגבשנו
בחדר של האי זוגיים הכי שווים, אה?!
וגם בבית, פה בברוכין
כשהתחתנתי, ישר אתה קיבלת את החדר שלי
הסטיקרים שלי עוד מודבקים בארון.
אבל הבגדים בפנים שלך.
עם ישראל היקר
אני פונה אליכם
בתור מי שאיבדה עכשיו את היקר מכל.
תהיו מאוחדים!
די לפילוג!
בואו נראה טוב אחד בשני
גם אם חושבים אחרת!
זו לא סיסמא
אנחנו צריכים להיות באחדות אמיתית.
מהלב.
לאהוב כל אחד ואחד מהעם הקדוש שלנו.
הלכתי להפרד ממך לפני כמה שעות בשורה.
ראיתי פני מלאך.
כמובן שכל התלתלים במקום בדיוק, הם לא נגעו, אל תדאג.
נבוליק
איך תאיר אמרה לי בבוקר כשבישרנו לה את הבשורה הקשה,
אני מחכה לתחית המתים.
וכרם דאגה להזכיר אחרי שסיפרנו לה שהיא החזירה לך את הבובת עכבר שלך שהיא לקחה…
כמה הן אוהבות אותך.
כמה אנחנו אוהבים אותך.
אני אדאג שכל מדינת ישראל תדע מי היית.
איזה אדם טוב.
נפש טהורה.
שנהיה ראויים.
אוהבת אותך, אחותך הגדולה
