בצה"ל בודקים האם המטען העוצמתי שהתפוצץ ליד טנק בצפון רצועת עזה בצהרי יום רביעי, והביא למותם של שלושה חיילי שריון, הורכב מנפל של חיל האוויר. הבדיקה החלה כאשר בצה"ל הבינו כי הנזק שנגרם לטנק היה כבד מהרגיל, ולכן גם הביא לתוצאה הקשה.
הגרסה הראשונית, שנמסרה גם למשפחות, היא שמדובר במטען רב עוצמה שהוטמן בקרקע והופעל עם מעבר הטנק מעליו. אולם אם יתגלה כי אכן מדובר בפצצת נפל של חיל האוויר, ששימשה כבסיס למטען המאולתר – לא יהיה זה בגדר הפתעה, משום שאירועים מעין אלה כבר התרחשו במלחמה הנוכחית.
לאורך המלחמה מתפרסמים ברשתות החברתיות תיעודים פלסטיניים של טילים שנורו ממטוסי חיל האוויר ברצועה, אך לא התפוצצו. המחבלים מארגוני הטרור לוקחים את הנפלים, ממלכדים ומטמינים אותם בצירים שכלי רכב משוריינים של צה"ל צפויים לעבור בהם. מכיוון שמדובר במטען המורכב ממאות קילוגרמים של חומר נפץ, הנזק גדול מאוד וחודר גם את המיגון הכבד שהותקן בכלים.
בתוך 48 שעות נהרגו השבוע בבית־חנון שישה לוחמים ומפקדים. ביום שני נהרגו מפיצוץ מטען שהוטמן בקרקע רס"ן דביר ציון רווח, מפקד פלוגת החוד בגדוד 932, וסגנו סרן איתן ישראל שכנזי ז"ל. למחרת נהרג בקרב סמ"ר עידו שמיח, סמל צוות בסיירת נח"ל. ביום רביעי בצהריים, באירוע הטנק, נפלו שלושה לוחמי שריון מחטיבה 401: סמ״ר נבו פישר ז״ל, סמ״ר מתתיהו יעקב פרל ז״ל וסמ״ר קנאו קאסה ז״ל. מפקד הפלוגה נפצע באורח קשה, ופונה במסוק לבית החולים.
כל האירועים התרחשו במסגרת הלחימה של צוות הקרב החטיבתי של הנח"ל עם גדוד נצח יהודה בבית־חאנון, שנחשב למעוז העיקש האחרון בצפון רצועת עזה. קודם לכן חטיבת כפיר נלחמה במשך יותר מחודשיים בבית־לאהיא ובפאתי בית־חנון, וצוותי קרב של גבעתי ושל חטיבה 188 פועלים בג'באליה.
לפי הערכות צה"ל נותרו באזור עשרות מחבלים בלבד, והם נלחמים בצורה לא מסודרת, ובעיקר על בסיס שהייה במנהרות ויציאה מהירה מעל לקרקע כדי לירות על הכוחות או להטמין מטענים.
הפעולה בבית־חאנון תימשך כנראה עוד כמה שבועות.
"תמשיך לחיות בלב שלי"
מתתיהו פרל ז"ל, בן 22 מבית־אל, נפצע בלחימה לפני כמה חודשים אך השתקם והתעקש לחזור לשדה הקרב. הוא הותיר אחריו הורים ו־12 אחים. אביו, אברהם, ספד לו בהלוויה שהתקיימה אתמול בהר הרצל: "מתתיהו, עם כל חיילי צה"ל, שותף לדור התחייה. הוא תמיד רצה שלמות, והוא זכה להגיע לשלמות קדושים. אני רוצה לומר לכל המשפחה: אם היינו שואלים את מתתיהו מה הוא היה רוצה מאיתנו עכשיו, הוא היה אומר 'תמשיכו את החיים'. זה מה שנעשה, כי ברור שזו הצוואה שלו".
לאה אמו הוסיפה: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כנראה לא מספיק בירכנו על הטובה. תודה על כל השנים האלו, תודה על כל יום שחזרת מהלחימה בריא ושלם, תודה לבעלי היקר שזכינו יחד לגדל אותך".
קנאו קאסה ז"ל, בן 22 מבית־שמש, הותיר אחריו הורים וחמישה אחים. קאסה, בוגר מכינת מגן־שאול בנוקדים, הוא הנופל ה־18 מהעיר בית־שמש מאז תחילת המלחמה. אחיו ליאור ספד לו: "בגיל ארבעה חודשים עלית לארץ, גדלת ולמדת בבית ספר הראל, ותמיד שאפת לתת. המשכת למכינה קדם־צבאית והתגייסת מתוך שליחות להיות בחזית. זה היה קנאו, תמיד עם לב ענק. איך אפשר לתאר במילים את החלל שהותרת בלכתך? הובלת ונתת לי השראה. תמיד רציתי להיות כמוך, יותר אמיץ וחכם. אחי היקר, אני מבטיח לך שלא אשכח אותך לעולם. נמשיך בדרך שבה האמנת, ויום אחד ניפגש שוב. עד אז תמשיך לחיות בלב שלי תמיד".
סמ"ר נבו פישר, בן 20 מברוכין, הוא החלל ה־26 של המועצה האזורית שומרון במלחמה. הוא הותיר אחריו הורים ושלושה אחים ואחיות. הוא נפצע לפני שבוע וחצי, בתחילת ההתקפה על בית־חאנון, וחזר לתפקידו יום לפני שנהרג.
אביו ירון ספד לו: "יובלי, גיבור קדוש שלנו. בעולם מתוקן אבא לא צריך לכתוב הספד על בנו. נשמה גדולה שזכינו להשתתף בגידולה. כל כך רגיש ועדין, לא שש אלי קרב, אך הבין את הצורך הגדול של עם ישראל ללוחמים גיבורים שיעשו הכול למען ביטחון עמנו והכרעת האויב הרע". האם איילת אמרה: "איזו זכות קיבלתי להיות אמא שלך. אני מבטיחה לך שלצד הכאב והגעגוע אני תמיד אהיה שמחה וגאה שאני אמא שלך. היית מקור של נחת וגאווה. אני לא נפרדת ממך, כי אתה תמיד תהיה איתי. תודה שבחרת בנו להיות ההורים שלך. אין לנו תלונות, רק תודות על הזכות".
