"אם החטופים לא ישוחררו, יהיה גיהינום", הבטיח שוב לפני כשבוע הנשיא האמריקני הנכנס דונלד טראמפ. "עסקת החטופים על סף סיכום", אמר אמש (ב') הנשיא היוצא ג'ו ביידן. הממשל האמריקני נראה מעורב יותר מתמיד בשחרורם מעזה של 98 הישראלים שנחטפו באכזריות בשבעה באוקטובר ועדיין נמצאים בשבי החמאס. כך, לאחר שהמירוץ הגדול לבית הלבן הסתיים בפרישתו של המועמד הדמוקרטי, ביידן וטראמפ נמצאים כעת במירוץ אחר וצמוד יותר: שניהם רוצים להיות חתומים על עסקת שחרור החטופים.
"אשתמש במושג מעלמות הכדורגל – ביידן בישל, טראמפ מבקיע", מסביר רותם אורג, מומחה לפוליטיקה אמריקאית ומנהל העמותה LIBRAEL, בריאיון למקור ראשון. "בסוף, זו אותה עסקה שביידן שם על השולחן לפני חודשים. אם כבר, היא אפילו פחות טובה מבחינת ישראל כי פתאום אנחנו מוכנים להתפשר על ציר פילדלפי, כי יותר חטופים נהרגו במהלך פרק הזמן הזה, אבל בגדול זו אותה עסקה ומי שהצליח להביא אותה לידי הבשלה זה טראמפ".
לטענתו של הפרשן לענייני ארה"ב, ובשונה ממה שניתן לחשוב באשר לקשר העמוק בין הנשיא הנכנס למדינה היהודית, שום עסקה לא יכולה באמת להיחתם בלי הנכונות של דונלד טראמפ להתעמת דווקא עם ישראל. "ביידן שם לנו ברקסים וגם לא חסך ביקורת כשהיה צריך, אבל בסוף הוא די הקפיד לשמור על הכבוד שלנו", מבקש לציין אורג. "טראמפ, בניגוד אליו, יכול להתהפך בשנייה, גם עלינו – אי אפשר באמת לדעת מה לצפות ממנו".
מה שבטוח זה שאחרי שנה וארבעה חודשים של מלחמה, גם טראמפ וגם ביידן רוצים להיות חתומים על כל עסקה באשר היא בין ישראל לחמאס. "ברור שבסוף תהיה פה מלחמת קרדיטים, אבל כפי שהצגתי את זה לצוותים העתידיים של טראמפ כשהייתי בוושינגטון, לנשיא הנבחר יש פה הזדמנות להיכנס להיסטוריה בתור זה שהצליח, עוד לפני שהוא נכנס לתפקיד, לעשות את מה שביידן נכשל בו במשך יותר מ-15 חודשים. מבחינתו זה המון", מדגיש אורג.
כן, נדמה כי מטרתו של הנשיא האמריקני הנכנס ברורה: לסיים את המערכה שמטלטלת את המזרח התיכון. "יהיה מי שיגיד שטראמפ רוצה את הנובל שלו, שהוא רוצה את ה"רייגן מומנט" שלו, אבל אני חושב שזה כבר לשלב מתקדם יותר", אומר הפרשן. "לא שזה לא נכון, אבל כרגע טראמפ רק רוצה להיכנס לבית הלבן כשהמלחמה מאחוריו, כפי שהוא הבטיח בקמפיין הבחירות שלו, ולהגיד בפני המצלמות "הנה, אני הצלחתי איפה שביידן נכשל".
באשר לדבריו המתוקשרים של דונלד טראמפ, כשעמד מול המצלמות וטען כי "החטופים חייבים להשתחרר עכשיו. אם זה לא יקרה – יהיה גיהינום, בדיוק כמו שזה נשמע", רותם אורג חושב שהאיום לא באמת הצליח להשפיע על החמאס ולהפעיל עליו את הלחץ הנדרש על מנת שיחתור לעסקה. "אני חושב שיש פה קרדיט מופרז", הוא קובע. "אני לא השתכנעתי עדיין שיש לארה"ב איזשהו מנוף מיוחד על החמאס, וזה לא משנה מי יהיה נשיא".
וזה לא הכול. "אין משהו שנשיא אמריקאי יכול לעשות כדי להפעיל לחץ אמיתי על החמאס", ממשיך הפרשן. "מה הוא יעשה? הרי הוא לא יתקוף, וגם אם הוא יתקוף – בבירור זה לא מעניין אותם. הוא ייתן לישראל לא להכניס סיוע הומניטרי? לא חושב שזה מעניין את חמאס. הוא ילחץ את הקטרים? גם לא חושב שזה מעניין אותם. יש פה שאלה אמיתית ואני חושב שלמרות שהרטוריקה חשובה, בסוף יש לה תקרת זכוכית מאוד ברורה".
לדברי אורג, באופן אבסורדי לחלוטין, נדמה כי כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן השפיעה יותר על ממשלת ישראל יותר מאשר שעל הנהגת החמאס. "לא רק ארגון הטרור, אלא גם ישראל התכופפה בעסקה הזאת", הוא אומר. "כנראה שזה נובע מאיזשהו פחד אולי לאכזב את טראמפ, או להצטייר ככזאת שמפריעה לו. ככזאת שמכניסה את הממשל החדש לצרות". נקודה מעניינת ומעוררת דאגה שמציפה שאלות קשות באשר ליחסים המורכבים בין הממשל האמריקני לממשלת ישראל.
"היחסים המיוחדים שמאפיינים מאז ומתמיד את ישראל וארה"ב, הם באמת קצת ייחודיים – במובן שהם עומדים על שלוש רגליים", מסביר רותם אורג. "לארה"ב ולישראל יש אינטרסים משותפים וערכים משותפים, ולאמריקנים יש השתלמות פוליטית מסויימת לתמוך בישראל. הבעיה היא שכל שלושת העמודים האלה נמצאים באיזושהי מגמה של שחיקה. לכן, יש לנו בהחלט סיבה להיות מודאגים, אבל שום דבר עדיין לא באמת אבוד".
כן, אם הנשיא הנבחר ימשיך את הקו הפרו-ישראלי שהציג במהלך הקמפיין, יתכן וימים טובים עוד יבוא עלינו. "אני לא חושב שהמזרח התיכון בראש סדר העדיפויות של טראמפ, הוא כנראה יהיה מוכן להשקיע בו עד גבול מסוים", מבהיר אורג. "זאת אומרת, אם הוא יראה שזה באמת מניב לו את הקרדיט שהוא רוצה, את ההון הפוליטי שהוא צריך, אז הוא ילך על זה. אם לא, הוא יוריד רגל מהגז ויעשה את מה שעשו קודמיו – הוא יגיד 'יאללה, תריבו, תמשיכו להרוג אחד את השני, זה לא מעניין אותי'".
