שופטי בג"ץ, יעל וילנר, אלכס שטיין ורות רונן דחו בצהריים (א') את עתירתן של חמש סוהרות, נפגעותיו של המחבל מחמוד עטאללה, נגד שחרורו שלא בתנאים של גירוש לעזה או לחו"ל.
נציין כי במסגרת החלטת הממשלה שאושרה בליל שבת נקבע כי צפויים להשתחרר 737 אסירים ועצורים ביטחוניים. אולם, בהחלטה נקבע גם כי אסירים ביטחוניים אשר הורשעו ברצח; בייצור אמצעי לחימה ששימשו לרצח; או בכך ששילחו מפגע לבצע פיגוע במסגרתו נהרגו בני אדם – ישוחררו בתנאי שיועברו אל מחוץ לגבולות המדינה (לרצועת עזה או למדינת-חוץ), ולא ישובו לשטחי מדינת ישראל או לשטחי אזור יהודה ושומרון – לצמיתות או לפרק זמן של שלוש שנים. להחלטת הממשלה צורפה כנספח חוות דעת מטעם המועצה לביטחון לאומי, שהונחה לפני הממשלה בעת קבלת ההחלטה.
נגד עטאללה הוגש כתב אישום שלפיו הוא ביצע בעותרות עבירות מין חמורות בתוך כותלי בית הסוהר "גלבוע", בעודן משמשות כסוהרות בבית הסוהר. על פי המתווה שאושר, עטאללה אינו צפוי להיות מגורש לרצועת עזה או לחו"ל, וזאת על אף האישום החמור נגדו והחשש של הסוהרות, הפוחדות שעטאללה ינסה להתנקם בהן.
"הסעד המבוקש על ידי העותרות הוא כי נורה על שינוי סיווגו של האסיר ככזה המגורש לצמיתות אל מחוץ לגבולות המדינה. לטענתן, נשקפת להן סכנה גבוהה ומידית מהאסיר, וזאת מאחר שהוא איים עליהן באופן ישיר ומאחר שהוא מחזיק במידע על אודותיהן ואודות משפחותיהן. העותרות טוענות כי המשיבה – וכך גם המועצה לביטחון לאומי שייעצה לה – לא שקלו שיקולים אלה, הנוגעים למסוכנות הנובעת משחרור האסיר כלפיהן. כן נטען כי המשיבה לא התייעצה בהקשר זה עם פרקליטות המדינה או פרקליטות מחוז צפון המנהלת את ההליך הפלילי נגד האסיר", צוין בפסק הדין.
"לאחר שעיינו בעתירה ושקלנו בכובד ראש את טענות העותרות, מצאנו כי דינה להידחות על הסף", קבעו השופטים.
לדבריהם, "בעת מתן פסק דין זה, אנו ניצבים שעות ספורות עובר למועד שחרור האסירים הביטחוניים כפי שנקבע בהחלטת הממשלה ושחרורן של החטופות הראשונות. כפי שצוין בפסק הדין שניתן הבוקר בעתירות הקודמות באשר לחלק מטענות העותרים שם – "בשלב זה, שעות לפני הוצאתה של 'הפעימה הראשונה' במתווה אל הפועל – לא ניתן עוד לברר טענות ספציפיות שהועלו בשיהוי משמעותי" (שם, בפסקה 17). העתירה דנן הוגשה אך הבוקר, 19.1.2025, אחר שניתן פסק הדין בעתירות הקודמות, ומכאן שדברים אלה יפים גם לענייננו. אי לכך, בנסיבות העניין ולנוכח מגבלת הזמנים הדוחקת, העתירה מוגשת בשיהוי משמעותי בהתייחס למאפיינים המיוחדים של ההליך דנן. כעולה מהאמור לעיל, טענות העותרות הועלו כאשר הנעת יישום המתווה היא במידה רבה "מעשה עשוי". די בטעמים אלה כדי לדחות את העתירה".
עוד הוסיפו השופטים, כי "דין העתירה להידחות גם לגופה. כך, החלטת הממשלה נושא העתירה היא החלטה בעלת אופי מדיני-ביטחוני. ככזו, היא נטועה בנושא המצוי בגרעין סמכויות המשיבה; היא מערבת בתוכה שיקולים ואינטרסים רבים של יחסי-חוץ וביטחון, שלא כולם מצויים בידיעתנו; היא מחייבת הכרעה קשה בשאלות ביטחוניות, חברתיות ומוסריות, המסורות ככלל לשיקול דעתה הרחב של המשיבה. הלכה ידועה היא כי היקף ההתערבות בהחלטות מעין אלה הוא צר ביותר. מטעם זה, יש קושי בסעד המבוקש – בו אנו מתבקשים למעשה לבודד ולשנות רכיב אחד וספציפי מהמתווה הכולל. מתווה זה מבוסס כאמור על הליך משא ומתן מדיני מורכב וממושך; ואשר הוא תוצר של איזונים בין מכלול שיקולים ואינטרסים שלא כולם ידועים לנו. על כן, ועם כל ההבנה לטענות העותרות, יכולתו של בית המשפט להושיט להן את הסעד המבוקש – בוודאי בשלב מאוחר זה – היא מוגבלת ביותר".
"אין באמור כדי להפחית מהקושי הכרוך בהחלטת הממשלה עבור העותרות. ליבנו עם מצוקתן וכאבן, והמשמעות הקשה והמכבידה של החלטה זו עבורן היא מובנת. ואולם בנסיבות האמורות, קצרה ידינו מליתן להן במסגרת ההליך הנוכחי את הסעד המבוקש – ומכאן שדין העתירה להידחות", חתמו השופטים את פסק הדין.
