למרות הדיון סביב אפקטיביות עסקת החטופים תמורת הפסקת האש בעזה, רגע השחרור של אמילי דמארי, רומי גונן ודורון שטיינברכר אמש (א') הצליח לעורר בקרב החברה הישראלית כולה רגש אחיד ועוצמתי של שמחה כנה.
רגעים רבים נזכור מאותו האירוע ההיסטורי והקשה. התמונה הראשונה של שלושתן בתוך רכב החמאס, לדוגמה. החיבוק הראשון של רומי גונן לאמה מירב. שיחת הווידאו של אמילי שבה הראתה, עם חיוך גדול ועוצמתי מאוד על הפנים, כי חסרות לה שתי אצבעות בכף היד.
יותר מכל, נזכור את התמונה שבה דורון עוברת מרכבם של פעילי חמאס לרכב הצלב האדום עם פנים מפוחדות, כשקבוצה של מחבלים עם נשקים שלופים דוחפים אותה באלימות. דווקא הרגע הזה, אולי יותר מכל רגע אחר, מסמל את ניסיונו המובהק והנואש של ארגון הטרור לייצר תמונת ניצחון. האם הוא הצליח במטרתו? האם חמאס הצליח לשקם את תדמיתו בפני תומכיו? האם נוכחותו התוקפנית במהלך כל האירוע מעידה באמת על כוחו האפקטיבי בשטח?
"החל ממתקפת 7 באוקטובר ולאורך המלחמה כולה, חמאס עושה שימוש מתוחכם במדיה ובעיקר בסרטונים המופצים ברשת", מסבירה בריאיון למקור ראשון פרופ' מורן ירחי, ראש התמחות תודעה והשפעה בדיגיטל בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן. "תחילה עם סרטוני התקיפה והזוועות של מתקפת הטרור ביום הטבח, ביניהם גם סרטוני החטיפות, ובמהלך כל השנה האחרונה עם סרטוני חטופים – המשך ישיר של מופעי תאטרון הטרור בהם חמאס מפיק מופע תקשורתי ושולט במסר".
טענה זו זוכה לגיבוי מלא מד"ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור ומרצה באוניברסיטת רייכמן. "יש סלוגן ידוע מאוד בקרב ארגוני הטרור שאומר: 'חצי מתורת הג'יהאד, זה הנוכחות במדיה'. כדי לייצר תדמית של ניצחון, של הצלחה, הג'יהאד עושה שימוש מאסיבי במדיה החברתית", מספר החוקר. "ישנם אידאולוגיים מוכרים באל קאעידה ובדאעש שכתבו מספר מאמרים באשר לחשיבות השימוש במדיה ככלי לחיזוק הארגון".
למעשה, לדברי שני המומחים, מה שהתרחש אתמול בעזה היה מופע של ממש. הצגה, ספק מוצלחת, בבימוי חמאס. "כן, זה ממש סוג של תיאטרון. הכול היה מתוכנן שם", מאשר ד"ר ברק. "כל האלמנטים שמאפיינים תמונת ניצחון, היו שם – נשק שלוף באוויר, מספר גדול של תומכים ברחוב שלא מפחדים לצאת באור היום, מדי קרב, הובלת החטופות בצורה משפילה. הארגון עשה הכול כדי לשדר שהוא הריבון, שהוא עדיין מחזיק בנשק ועדיין מוכן להשתמש בו".
וזה לא הכול. "תמונות שפרסמו היום, מציגות את 'ההמון' הצפוף סביב הרכבים שבהם החטופות, אך חושפות כי בפועל מדובר בקבוצה קטנה שהוכנה מראש כניצבים", טוענת פרופ' ירחי. "חמאס הפיק אירוע לצורכי תעמולה והשפעה על התודעה, אבל הוא כבר לא אותו הארגון שהיה במתקפת 7 באוקטובר. חמאס הוכה קשות בחודשים האחרונים, אך בניסיון לשמר חלק מתדמיתו – הוא יצר מצג של עוצמה באמצעות שליטה בחומר הוויזואלי שיצא מאירוע שחרור החטופות".
ככל הנראה, מטרתו של חמאס היה להראות לתושבי עזה ולתומכיו ברחבי העולם כי הוא לא נכנע לצה"ל. "ממש דימוי של דוד מול גוליית", מציין ד"ר ברק. "למרות כל הקשיים, במשך 15 חודשים חמאס הצליח כביכול להביס את צה"ל – עם כל התחמושת והטכנולוגיה ובעלות הברית החזקות שיש לו. כל זה נבנה דרך תמונות ניצחון שמופצות במדיה. תמונות שמשדרות 'שופוני יא נאס', כלומר 'תראו אותי, אני הגבר עם הנשק השלוף'. כוח וכוחנות, זה כל הסיפור".
עם זאת, לדבריה של פרופ' ירחי, הסרטונים שהופצו אתמול במהלך שחרור החטופות, היו שונים מאוד במהותם מאלו שאפיינו את העסקה בנובמבר 2023. "בעסקה הראשונה המסר היה מכוון בעיקר לקהל הבינלאומי, בניסיון לייצר לגיטימציה ולהציג את חמאס כארגון הומני שדואג לחטופים. למעשה, היה ניסיון להראות כיצד פעילי חמאס דאגו לנשים והילדים – מסייעים להם במעבר, נותנים להם בקבוק מים ואפילו מחזיקים את ידם בתהליך", מדגישה החוקרת.
"אתמול כבר ראינו סרטונים שונים בתכלית", היא ממשיכה. "אלו היו סרטונים שניסו לשדר את עוצמתו של הארגון בעיקר פנימה – כלפי הציבור הפלסטיני. המעבר של החטופות מהרכב של חמאס לזה של הצלב האדום לא מעורר אמפתיה בינלאומית כלפי הארגון, אלא בעיקר כלפי החטופות המבוהלות שזזות במהירות בתוך ההמון, כשסביבן חמושים פלסטינים. הסרטונים נועדו בעיקר להציג את כוחו של חמאס, גם אחרי שנה ושלושה חודשים של לחימה".
גם בעיניי ד"ר מיכאל ברק, תמונות הניצחון של חמאס פנו הפעם לתושבי עזה ולתומכי הארגון ברחבי העולם. "חמאס רצה להראות לתושבי הרצועה שהוא ממשיך להיות האדון, שהוא לא איבד את כושר הלחימה שלו, שהוא ממשיך להוביל את מאבק ההתנגדות הפלסטיני נגד הגוליית הציוני", אומר החוקר. "הפנייה הופנתה גם לתומכי הבייס בחו"ל, הרי ידוע שיש חמאסניקים גם באנגליה, בצרפת, בגרמניה, בהולנד. הארגון בעזה רצה שתומכיו ימשיכו לראות בו הגורם היחידי שיכול להילחם בישראל".
בשלב זה, ישנם אנשים שמאמינים כי קמפיין הניצחון של חמאס די הצליח בהתחשב באמצעיו הדלים מאוד ואנשים שטעונים כי ניסיונו של ארגון הטרור לשדר עסקים כרגיל, אחרי שנה של אבדות כה קשות עבורו, בעיקר פתטי. "בעזה יש אנשים שלא קונים את זה", חושף ד"ר ברק. "קיימת היום מגמה המעידה על כך שתושבי הרצועה, או חלקם לפחות, מובילים קו אנטי-חמאסי ורואים בהתנהלות הארגון – הצגה. ממש תיאטרון האבסורד".
כמובן, שבאותה הרצועה, קיימת גם מגמה הפוכה. "יש גם מי שרואה בהפסקת האש 'הודנא', כלומר הפסקה לא לצורך תבוסה, אלא חלק חשוב מטקטיקה המאפשרת לחמאס להתחמש מחדש, לאסוף את הכוחות ולהמשיך הלאה בלחימה. במילים אחרות, ניצחון של ממש", עוד אומר החוקר ומבהיר כי בקרב מדינות המפרץ, קיימות מספר קבוצות שמתנגדות לאחים המוסלמים ולחמאס. "הן מפיצות מאמרי דעה וקריקטורות הטוענות כי 'כלאם פאדי', שהכול שקר אחד גדול. שאין לחמאס שום ניצחון בכיס".
