בימים כתיקונם, איתן פולד הוא האיש שמאחורי הקלעים. יועצו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שגם מתווך לעיתונאים את צעדיו ופעולותיו. אבל השבוע, הסיפור האישי שלו התערב בעבודתו המקצועית באופן שאינו ניתן להתרה. לאורך הדיונים הממושכים על עסקת החטופים הוא היה עד להתלבטות של סמוטריץ' אם להצביע נגד העסקה, ואז להתלבטות אם לפרוש מהממשלה בעקבות העסקה שהוחלט להתנגד לה. אבל ברגע האמת, במוצאי שבת, ערב יציאתה של העסקה לפועל, קולו של הדובר הפעלתן נדם. בהודעה ששלח לקבוצות העיתונאים הוא כתב: "בנסיבות אישיות אני לא זמין הערב. בכל פנייה עבור חבר הקבינט המדיני־ביטחוני שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ נא לפנות לאפרים" (דובר אחר של השר; ר"מ).
כאילו ההחלטה על עסקת חטופים לא הייתה מורכבת מספיק בלשכת סמוטריץ', עם פרסום רשימות האסירים שישתחררו במסגרת העסקה, התברר שהן כוללות גם את רוצחו של ארי פולד, אחיו של איתן, שנרצח בפיגוע דקירה ב־2018. "במוצאי שבת פתחתי את הטלפון וקיבלתי המון הודעות ממכרים וחברים שכתבו לי 'שמענו, אני איתך', 'הלב איתכם', והבנתי מה קרה", מספר איתן. "בימים שלפני כן השתתפתי בהמון דיונים והתייעצויות בלשכה. ידעתי שהרוצח של ארי עלול להשתחרר ושאלתי את עצמי אם זה יהיה לי משמעותי, וחשבתי שלא. מה זה משנה אם זה הרוצח שלנו או של מישהו אחר. אבל אז קיבלתי את הטלפון במוצאי שבת, ומאז אני מסתובב עם ארבעה טון על החזה. זה הפתיע אותי מאוד, אבל זאת האמת", הוא משתף בכנות.
איתן דיווח על ההתפתחות הזו גם להוריו, שהתארחו אצלו בשבת. "אמרתי להם 'אבא, אימא, יש לי בשורה לא טובה'".
איך הם הגיבו?
"אבא שלי מיד אמר בתגובה מדהימה: 'זה הסיפור של עם ישראל, לא הסיפור שלנו. הרוצח שלנו לא יותר גרוע מרוצחים של משפחות אחרות, ואם זה מה שהמדינה החליטה זה מה שיהיה'. אני חושב שהאמירה הזאת יישרה את כל המשפחה בעקבותיה. נכנסתי לחדר לדבר עם גיסתי, אשתו של ארי, כי ידעתי שזה יגיע אליה תוך שניות. הייתה שיחה לא פשוטה. היא אמרה לי בבכי 'כואב לי על המשפחות הבאות שיעברו את מה שאנחנו עוברים'. אנחנו יודעים שכאשר אנשי הדמים והרצח האלה יֵצאו, יהיו עוד משפחות כאלה, עוד נשים שכולות. אחר כך ישבתי עם הילדים שלי והסברתי להם.
"הופתעתי כמה זה כואב לי, זה הולך איתי מאז", הוא חוזר ואומר. "אני מסתובב עם מועקה, לא מצליח לישון בלילה, קם מוקדם בבוקר. אתה יודע שלאנשים שאתה אוהב כואב. שכל אחד מהאנשים שאתה עובר לידם ברחוב, בעבודה, ביישוב, יכול להיות הבא בתור, גם אם אנחנו עוד לא יודעים מי הם ואיך נראים הפנים שלהם. אני יודע מה הרצח הזה עשה למשפחה. אחים שלי, גיסתי והילדים של ארי הם אנשים מדהימים, אבל החיים שלהם נהרסו. הם חזקים ומסתכלים קדימה, אבל זה קשה. ולדעת שעכשיו אנחנו נותנים דלק לדבר הזה, זו תחושה שמלווה אותי מאז מוצאי שבת. זה כבד לי, ממש קוצר נשימה, תודעה שעוברת אל הגוף ואומרת 'מה אנחנו עושים'.
"זו תחושה קשה מאוד לא רק ברמה האישית אלא בעיקר ברמה הלאומית. לחשוב מה המסר שזה משדר למחבלים הבאים, מה המסר לעולם שמורידים אותנו לברכיים. אנחנו נותנים דחיפה לשנאה, לצמאי הדם האלה. זה מעבר לתחושת אי־הצדק על העבר, על ארי, על חיים שלמים שנגדעו, על החיים של משפחה מדהימה, יפהפייה, עולים מארצות הברית, אנשים שמחים, בית מלא אור, ארבעה ילדים שכל אחד מהם הוא עולם והם צומחים לעולם בלי אבא. והמחבל הנתעב הזה הולך להשתחרר, להסתובב בעולם, לחיות את חייו. זה כואב מאוד, אבל מה שבעיקר מעיב זה שאני מסתכל על המחר ויודע שמדינת ישראל נותנת פה דלק לרוע צרוף, וזה יתנקם בנו. אף אחד לא אוהב להיות זה שמתריע אבל אני יודע, כי זה קרה לנו".
חרדת קודש
השמחה ששטפה השבוע את המדינה למראה החטופות מחובקות בחיק משפחותיהן, הייתה רק חלק מהתמונה הלאומית. משפחת פולד היא אחת ממשפחות רבות שיחד עם הבשורה המרגשת של שחרור החטופים, קיבלו בשורה קשה על שחרור הרוצח שגדע את חיי יקירן. "אלה קווים מקבילים שעומדים זה מול זה ולא נפגשים", אומר איתן. "בימים האחרונים אנחנו, ובעצם כל עם ישראל, נעים בין רגשות קיצוניים משני צדדים. אנחנו שמחים על חזרתם של כל חטוף וחטופה. יש לנו ילד קטן, ארי לביא, על שם אחי. אשתי סיפרה לי שהיא הסתכלה על סרטונים של החטופות שחזרו, וארי לביא הסתכל ואמר 'אני מכיר אותן, הן היו בסוכה שלנו'. התמונות שלהן היו תלויות בסוכה שלנו שנה, כי אשתי לא הסכימה לפרק את הסוכה בשנה שעברה עד שהם יחזרו. הבן שלי מכיר את כל הפנים שלהם, הוא מזהה את משפחת ביבס ויודע להגיד 'זאת האימא, זה האבא'. כל אחד אצלנו ביישוב קיבל על עצמו לקרוא תהילים עם אותיות השם של חטוף אחד. אשתי קיבלה את נועה ארגמני. שכן שפגשנו ברחוב סיפר לנו שהיא השתחררה, ופשוט פרצנו בריקודים באמצע הרחוב. כך שיחד עם הכובד על הלב, אני מרגיש גם את השמחה הפורצת. אני לא יודע איך הם חיים יחד, אבל זה ככה".
כשהשר סמוטריץ' ביטא ברשת שמחה על חזרתן של אמילי, רומי ודורון, הוא ספג הרבה תגובות של ביקורת כי הוא הצביע נגד העסקה.
"אנחנו חיים במציאות די מטורללת. הוא חטף ביקורת מאוכלוסייה מאוד מסוימת. אני חושב שהרוב המכריע והמוחלט של האוכלוסייה הישראלית, שמאל וימין, מבין את המורכבות הזו. בדיוק כמו שמי שתומך בעסקה לא שמח על שחרור מחבלים. כיועץ של סמוטריץ' אני גאה בתגובה הזו, ואני גאה בתהליך שהוא עבר ועובר. זה פיקוח נפש במובן הכי יסודי של חיים ומוות, והוא יושב על זה יומם ולילה בדיונים ביטחוניים כדי לשמוע את כל הטענות ואת כל מנעד השיקולים. הוא שמע אנשי ציבור, רבנים, אנשי צבא לשעבר. ראיתי איך הוא ניגש לתהליך בחרדת קודש. עשרות שעות אינטנסיביות עם מעט מאוד שינה ואוכל. פגישות אחרי פגישות, עם ראש הממשלה, עם השר דרמר, עם שר הביטחון, לחזור עם שאלות, לקבל תשובות ולערער עליהן, לצלול לכל הפרטים. אני מרגיש שבצלאל, גם בתהליך וגם בהחלטה, נתן קול להרבה אנשים ותפיסות שלא מקבלים ביטוי מספיק בציבור ובתקשורת. אבל בקבינט, במקום שבו מקבלים את ההחלטות האלה, הקול הזה נשמע מאוד. כמי שישב לידו ברגעים האלה, אני יודע שזה מגיע מהמקום הכי נקי בעולם, גם כאח שכול אני סומך את ידיי על ההחלטות שלו. התגובה שלו הייתה מדויקת וחשובה, וזה לא נוגע בכהוא זה להתנגדות שהוא היה צריך להביע. הוא מייצג את התחושות ששמעתי במשפחה באופן הכי מדויק".
"מעבר לתחושת אי־הצדק על חיים שלמים שנגדעו, על ארבעה ילדים שצומחים לעולם בלי אבא, והמחבל הנתעב הזה הולך להסתובב בעולם, מה שבעיקר מעיב זה שמדינת ישראל נותנת פה דלק לרוע צרוף וזה יתנקם בנו"
היית חלק מהדיונים האלה ומהדילמה אם לקבל את העסקה? ידעת שהרוצח של אחיך עלול להשתחרר, אפשר בכלל להיות יועץ בסיטואציה כזאת?
"באותו זמן חשבתי שאם הוא יהיה בין המשוחררים זה לא ישפיע עליי, הופתעתי מכמה שזה השפיע עליי, אבל גם היום בדיעבד אני אומר שזה לא אירוע פרטי. העוולה של שחרור הרוצח הזה לא יותר גדולה משחרור רוצחים אחרים. אני לא תובע זכות מוסרית כי אני איבדתי, אני רוצה שתקשיבו לי כי אני מכיר את הכאב הזה ורוצה למנוע אותו ממשפחות אחרות. הבת שלי שמעה אותי מדבר בטלפון על המחירים של העסקה ושאלה 'אבא, אז אתה מתנגד לעסקה?', אמרתי לה שזה יותר מורכב מבעד או נגד. לא רציתי שהיא תישאר עם מסר חד־ערכי. חזרתו של כל חטוף היא שמחה עצומה, אבל יש לזה מחירי ענק".
אתה מרגיש שיש השתקה של המתנגדים לעסקה, של העמדה שהמחירים כבדים מדי?
"העמדה הזאת קיימת בציבור הרבה יותר מהבמה שהיא מקבלת. בחברה הישראלית ודאי שיש התלבטות, אנשים מבינים את המחירים. יש קול שמהדהדים אותו במגפון ענק, שאומר שזו דעה לא לגיטימית, אבל זה מיעוט קצה. הרוב מבין את הדעה השנייה ומכבד אותה. גם אצלנו במשפחה יש מגוון דעות. נפגשנו השבוע כדי לדבר על התחושות. יש מי שיותר נחרץ בהתנגדותו, גיסתי אמרה שכואב לה על עם ישראל, יש מי שאמר שהתמונות של החטופות חוזרות מרגשות. כל אחד מוצא את דרכו".
היה דיון אם לשחרר את הרוצחים שיש להם דם על הידיים ליהודה ושומרון, או למדינות אחרות כמו קטאר, טורקיה ואלג'יר. יש לך עמדה בעניין הזה?
"אין לי תשובה מובהקת. אני מתאר לעצמי שביטחונית יותר טוב לשחרר אותם ליו"ש, כך יותר קל לתפוס ולחסל אותם. אבל ציבורית זה קשה יותר להכיל שהם פה מעבר לכביש. בלתי נסבל לחשוב שהוא חוזר למשפחה שלו, לבסיס האם שלו, כדי להמשיך לפגע. שהוא חוזר לסביבה שלו כגיבור. זה לא אומר שחלק מהם לא יגרמו נזקים גדולים למדינת ישראל גם מרחוק. ספציפית הרוצח של ארי היה ילד בן 17 שדקר את אחי בגב מאחור, לא איזה גיבור גדול או ארכי־טרוריסט. היום הוא בן 23. אבל יש משהו בלתי נסבל במחשבה שהוא יחזור לחצר האחורית שלנו".
פרשת השבוע על המנגל
הדיונים על העסקה החזירו השבוע את איתן אל הרגעים הקשים שבהם התוודע לרצח אחיו. "הייתי במוסך ליד ביתר־עילית", הוא משחזר. "המכונאי הערבי תיקן לי את הפגוש, ופתאום אני מקבל הודעה על דקירה בצומת גוש עציון. אמרתי למכונאי 'תגיד לי מה יהיה? בן־אדם הלך לקנות פלאפל, מה יש לכם, למה לדקור'. הוא אומר לי 'אני איתך, אני לא מבין את האנשים האלה'. ואז מתקשר אליי עיתונאי ושואל 'תגיד, ארי פולד קשור אליך?'. אמרתי לו 'כן, זה אחי, למה?', הוא אמר 'לא משנה' וניתק. רבע שעה אחר כך התקשר אליי השר סמוטריץ' ואמר שאני צריך לדבר עם ההורים שלי. ברגע הזה כבר ידעתי. עברתי בצומת הגוש ושאלתי את החיילים במחסום אם הם שמעו משהו על הפיגוע, אם הוא מת. הם לא ידעו להגיד. נסעתי לשערי צדק. אני זוכר את דפיקות הלב, את הזיעה שוטפת לי הגוף. כשנכנסתי לבית החולים ראיתי את אבא שלי, הוא פשוט הנהן עם הראש ואני צרחתי".
ארי פולד היה נשוי למרים ואב לארבעה, תושב אפרת וחבר בכיתת הכוננות של היישוב. היה איש חינוך ופעיל הסברה. לאחר שנדקר רדף אחרי המחבל, ירה בו ופצע אותו וכך הציל חיי אנשים אחרים. "ארי היה אחי הגדול במלוא מובן המילה", אומר איתן. "הוא היה גדול פיזית, איש חזק מאוד, חגורה שחורה בקראטה. יש לנו תמונה שהוא מחזיק על הכתפיים אח אחר, ומעליו אחיין, ואני למעלה. ארבע קומות. הוא היה חד ודעתן, מאוד התעניין בתחום הציבורי אבל במקביל היה שטותניק גדול. מאוד אהב לטייל. אם הייתה איזו נקודת מים הוא היה הראשון שקופץ למים, תמיד היה לוקח את הילדים וזורק אותם למים. מצד שני הוא היה למדן. בראש השנה האחרון שלנו יחד כולנו שיחקנו, והוא ישב ולמד תורה על הספה. היו לו הרבה צדדים. כשהיו מתקפות טילים בשדרות, הוא היה יורד לשדרות ועושה שם את הקניות לשבת. היה עושה מנגלים לחיילים, ואחרי מותו הקימו עמותה על שמו שממשיכה את זה. כל יום שישי הוא היה מצלם את עצמו עומד על המנגל, מבשל דברים לשבת ואומר דברי תורה על הפרשה. הוא קרא לזה 'מנגל ותורה'. זה היה מגיע למאות אלפי צפיות.
"ארי היה חוד החנית שלנו. הוא עלה לארץ ראשון, לפני כולנו, מתוך אהבה יוקדת למדינת ישראל. למד בישיבת הכותל והיה חייל בודד בגולני. הוא נלחם לשרת במילואים אפילו שכעולה מחו"ל היה פטור מכך. בעקבותיו גם אני הלכתי לגולני, וגם הבן של ארי. ארי השפיע המון בעולם, כל אחד מאיתנו לוקח מארי מה שהוא יכול. להוסיף קצת טוב, קצת יותר ארי בעולם. יש לי אח שעוסק המון בהסברה".
איתן פולד מתגורר בתקוע, אב לחמישה. הוא גדל בניו־יורק, ובגיל עשר עלה עם משפחתו ארצה, לשכונת בקעה בירושלים. "לא בדיוק גדלתי בערוגות של סמוטריץ'", הוא צוחק. ובכל זאת הוא מלווה אותו מיומו הראשון בפוליטיקה, כבר תשע שנים. הוא מתאר את בית הוריו כ"משפחה סופר ציונית. בכל פעם שאבא שלי נוחת בארץ הוא מנשק את הרצפה. הזיכרון הראשון שלו כילד זה שהוא לוקח את הטלית של אבא שלו ומתנדנד, וסבא שלי פונה אליו ואומר 'יהודי תמיד מתפלל לירושלים'. זה מלווה אותו כל חייו, יהודי בן שמונים".
אחרי השחרור מצה"ל עסק איתן בתחום השיווק, אבל תמיד שאף להגיע לזירה הציבורית. כשסמוטריץ' החליט להיכנס לחיים הפוליטיים, חבר משותף תיווך ביניהם. "בהתחלה הוא לא קיבל אותי, אבל אחרי שבועיים הוא התקשר ואמר 'שנינו חדשים בזה, בוא נצמח ביחד'. למדתי את העבודה תוך כדי התפקיד".
רכבת הרים
בשנים האחרונות והסוערות, תפקידו היה מאתגר במיוחד. הוא עבד עם סמוטריץ' בתקופת המאבק על הרפורמה, המלחמה, השינויים התקציביים התכופים. "זה טירוף מוחלט, לא נרשמתי לקורס הזה", הוא מודה. "בצלאל אדם שמאוד מקשיב ומתייעץ, כיף לעבוד עם אדם שיודע לשנות את עמדתו, אבל השנתיים האחרונות היו קשות מאוד וגם מרגשות. בתקשורת הכלכלית לא מפסיקים לתקוף אותו. זו רכבת הרים, להיות חלק מקבלת החלטות של מלחמה שאף אחד לא צפה. אנחנו חלק מזה, לא בורחים מזה. לבצלאל יש פוסט שהוא כתב ב־2017 על עזה, והוא אומר שם שעזה היא פצצה מתקתקת ושלא תהיה ברירה אלא לכבוש אותה, שאם לא נפרק אותה היא תתפוצץ על כולנו. כדובר אמרתי לו שהוא לא יכול לכתוב דבר כזה, הציבוריות הישראלית לא בשלה לזה. הוא התעקש. אחר כך כל חצי שנה הוא היה מבקש ממני את הפוסט, עושה כמה תיקונים ומעלה את זה שוב".
סמוטריץ' הצביע נגד העסקה אבל לא פרש מהממשלה, כלומר בסופו של דבר הוא הכשיר אותה. אם הוא היה מאיים לפרוש, אולי העסקה לא הייתה עוברת.
"זה לא היה מפיל את העסקה, אולי את הממשלה. העסקה הייתה עוברת כי האופוזיציה הייתה נותנת רשת ביטחון. אבל גם אם הייתה אופציה שהוא היה יכול לפרוש ולהפיל את העסקה, עולה כאן שאלה ערכית, מוסרית ודמוקרטית. אם יש בעם רוב מוחלט של 80%, קואליציה ואופוזיציה, בעד עסקה, האם מותר לכפות את עמדתך כמיעוט על הרוב? אני לא חושב שיש לזה תשובה חד־משמעית. מה שאני יודע לומר זה שאם הוא היה עוזב את הממשלה, זה היה מונע ממנו לעשות תיקון. אין לי ספק שהמלחמה הזאת צריכה להסתיים בניצחון גדול על חמאס. יש סרטון של אחי ארי, שקרא את המציאות כמעט ברוח נבואית. הוא אומר שם שאנחנו נצטרך לכבוש שוב את עזה. שהתעלמנו מהמחבלים של ערפאת, התעלמנו מהמנהרות, התעלמנו מחמאס בעזה ואנחנו ממשיכים להגיד 'יהיה בסדר', ורק כשיהיה מחיר דמים נצטרך לכבוש את עזה. זאת הצוואה שלו. צריך לנצח בעזה כמו שניצחנו בצפון. הרוע הצרוף הזה לא יכול להישאר מאחורי גדר. בצלאל נשאר בממשלה כדי לוודא שזה קורה, כדי לקיים את הצוואה של ארי".
קיבלתם הבטחות שלמרות העסקה נחזור למלחמה?
"אני לא נמצא בחדר הסגור עם ראש הממשלה ואני לא יודע מה הובטח. אבל אני יודע שללא ביטחון מקסימלי של בצלאל ושל שרי הציונות הדתית שהולכים לניצחון, הם לא היו נשארים דקה אחת בממשלה. בימים האחרונים אפשר לשמוע את הנשיא טראמפ אומר שאי אפשר להמשיך לחיות עם חמאס בעזה. אני שומע מה שיוצא מההסכמות בממשלה, שמדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות לוודא שמטרות המלחמה מושגות. יש לנו פה תפקיד קריטי, ונשארנו בממשלה כדי לוודא שזה קורה. אי אפשר לישון במדינה שהשביעי באוקטובר הוא אופציה. זה המבחן אם התעוררנו. אם נחזור לקונספציות ונגיד שיהיה בסדר, אז אין לנו סיכוי".
