אחרי יותר משנה ורבע מאז טבח חמאס ב-7 באוקטובר, הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי הודיע השבוע לשר הביטחון ישראל כ"ץ על התפטרותו וסיום תפקידו בעוד כחודש וחצי, ב־6 במרץ 2025.
הלוי נימק כי ההתפטרות מגיעה "מתוקף ההכרה באחריותי לכישלון של צה"ל ב-7 באוקטובר ובנקודת הזמן בה צה"ל רשם הישגים משמעותיים ומצוי במהלך מימוש הסכם לשחרור חטופים". הוא הוסיף כי "בפרק הזמן שנותר, אשלים את התחקירים ואחזק את מוכנות צה"ל לאתגרים הביטחוניים".
בריאיון למקור ראשון, סא"ל (מיל') ירון בוסקילה, לשעבר קמב"צ אוגדת איו"ש, מומחה למבצעים מיוחדים ומנכ"ל תנועת "הביטחוניסטים", ביקש לברך את הלוי על החלטתו הקשה. "זה היה הדבר המתבקש בשל הכישלון הצורב של צה"ל ב-7 באוקטובר, עליו הלוי אחראי", הוא מסביר. "בנוסף לכל זה, גם ניהול המלחמה בשנה האחרונה לא הוביל להישגים הנדרשים, מה שבפועל גרם לכך שישראל תחתום על עסקת חטופים בתנאים הרעים ביותר".
לטענתו של בוסקילה, הלוי צריך היה להתפטר כבר בתחילת המלחה. "הפיטורין היו אמורים להגיע לפחות במהלך העסקה הראשונה, שנתנה איזשהו מרווח זמן שבו אפשר היה למנות רמטכ"ל אחר", הוא אומר. ובכל זאת, למה עכשיו? "כנראה שהרמטכ"ל הבין שצריך להוביל חיילים מתוך תחושת אמון במי שמוביל אותם. 7 באוקטובר היה אירוע שובר אמון לחלוטין, החל מהקצינים הבכירים במטה ועד אנשי המילואים". מה שנקרא, עדיף מאוחר מאף פעם.
גם אל"מ (מיל') חזי נחמה, ממובילי פורום המפקדים והלוחמים במילואים, חושב כי הלוי עשה את הדבר הנכון כשהחליט להתפטר. "חשוב לי בראש ובראשונה להגיד שאני מאוד מעריך את הרצי", הוא מבקש לציין בפתח דבריו למקור ראשון. "אני הייתי פקוד שלו לפני 30 שנה ואני יודע שהוא קצין מסור, ערכי, רציני, מקצועי, שמסר עשרות שנים מהחיים שלו לטובתי ולטובתך, לטובת ביטחון מדינת ישראל, עם ישראל וצה"ל, ועל כך אני מוריד בפניו את הכובע. המחלוקת שלי איתו היא בעיקר מקצועית".
לדברי נחמה, לפני שנה בדיוק הוא פנה אל הרמטכ"ל יחד עם עשרות קצינים ואמרנו לו שהאופן שבו צה"ל נלחם בעזה לא יוביל לניצחון. "בתגובה, הוא קיבל שתי החלטות משמעותיות מאוד שמנעו בפועל את הניצחון של צה"ל ואת ההכרעה של חמאס", חושף נחמה. "הלוי בחר שלא להקשיב. הוא החליט שהולכים על פשיטות ושלא כובשים שטח. טעות. כל קצין מתחיל יודע שעל מנת לנצח את האויב, חייבים לכבוש שטח. אי אפשר אחרת. הבעיה היא שהמילה כיבוש הפכה להיות פוליטית במדינת ישראל".
בעיני נחמה, ניתן לזהות ארבעה כשלים מרכזיים בקדנציה של הרצי הלוי. "הכשל הראשון החל עוד לפני המלחמה, כשהרמטכ"ל לא טיפל בתופעת הסרבנות ביד קשה, הוא לא פעל בצורה אסרטיבית. זה דבר בעייתי מאוד", קובע חזי. "הכישלון השני שלו הוא כמובן 7 באוקטובר. הוא האבא והאמא של הכישלון הזה, הוא היה אלוף פיקוד דרום בעבר, הוא היה ראש אמ"ן בעבר והוא רמטכ"ל. אין מישהו שיותר ממנו מזוהה עם חזית הדרום ועם הנושא המודיעיני. אין מישהו שאחראי יותר ממנו לטבח".
בדומה לבוסקילה, גם נחמה חושב שבמידה רבה הרמטכ"ל הוא זה שאחראי על העסקה האחרונה שישראל חתמה עם ארגון הטרור בעזה. "זה כישלונו השלישי", הוא מכריז. "הרי נאלצנו להסכים לתנאי חמאס כי לא עמדנו ביעד – להכריע את הארגון. אם היינו מנצחים את חמאס, אני מאמין שהעסקה הייתה נסגרת במחירים הרבה יותר נמוכים".
הכישלון הרביעי והאחרון על פי נחמה, הוא האופן שבו הרמטכ"ל החליט לתחקר את אסון 7 באוקטובר. "זהו כבר עניין ערכי", הוא מכריז. "לא יכול להיות שהרמטכ"ל הוא המתחקר הראשי של האירוע בזמן שבפועל הוא המתוחקר הראשי. גם סדר ביצוע התחקירים בעייתי, הרי התחקיר הראשון שהוצג לנו כציבור זה תחקיר בארי. טעות. התחקיר הראשון היה צריך לעסוק באופן שבו תפקד המטה הכללי. מהו המידע שהיה באותו לילה. למה עשרות גדודים ישבו בבסיסים ולא עפו לעבר העוטף בזמן שנרצחו אזרחים. למה חיל האוויר לא הופעל. על כל השאלות הבסיסיות האלו אנחנו, כציבור, עדיין לא קיבלנו תשובות".
נחמה חושף כי חוסר האמון ברמטכ"ל קיים גם בתוך המטה הכללי. "הרצי, באופן עקבי בשנה האחרונה, לא מקשיב לאלופים שלו", הוא משתף. "אני מדבר באופן קבוע עם שישה אלופים במטה הכללי וכולם אומרים לי אותו דבר – הצורה שבה הוא מקבל החלטות, העובדה שהוא אף פעם לא מתייעץ לגבי נושאים קרדינליים, יוצרת הרבה מאוד מרמור וחוסר אמון בדרגים הכי גבוהים. כן, גם אם בפועל לא מדובר בארגון דמוקרטי, אלא במסגרת היררכית".
באשר לסוגיית האחריות, ירון בוסקילה מבקש להבהיר כי הלוי הוא לא היחיד שחתום על הכישלון הביטחוני הגדול. "כמובן שכרמטכ"ל, להרצי יש אחריות גדולה יותר, אבל זהו אירוע רחב מאוד בתוך המטה הכללי, שחוצה גם את הדרג הפוליטי ונוגע בשר הביטחון ובראש הממשלה", הוא מסביר. "יש פה המון גופים שכשלו לפני המלחמה, במהלך 7 באוקטובר וכנראה שגם אחרי. לכן, אני חושב שהרצי לא צריך לשאת באחריות לבד".
נקודה זו מובילה אותנו לסוגיה קריטית. בהתחשב בעובדה שהרמטכ"ל המכהן הוא לא האחראי הבלעדי למציאות הביטחונית המורכבת, האם התפטרותו באמת תשנה את המערכה? האם מינויו של רמטכ"ל אחר יפתור את כל הבעיות? "האנשים האלה באים מאותו בית גידול, אין הבדל בין צמח לצמח אם השורשים הם אותם שורשים", מאשר בוסקילה. "כגודל המשבר, גודל ההזדמנות. אני מאמין שמדינת ישראל נמצאת בתקופה היסטורית שבה היא יכולה לחולל שינוי יסודי במצבה הביטחוני".
בנוגע לאפשרות שהממשלה תשנה את כל המטה הכללי הנוכחי, בוסקילה טוען כי הוא לא רואה בזה צורך אמיתי. "יש גם אנשים בתוך המטכ"ל שלא קשורים באופן ישיר ל-7 באוקטובר, שאי אפשר לומר עליהם שקיבלו החלטות שהובילו לאסון", הוא מציין. "יותר מזה – יש גם אנשים שאנחנו סומכים עליהם מאוד, ששיקול הדעת שלהם הוא כזה שיכול להוביל אותנו להכרעה הרבה יותר טובה ומשמעותית על האויב. אני מצפה שראש הממשלה ושר הביטחון יבחרו לקדם דווקא אותם". ריענון שורות די חלקי.
"נצטרך גם להחזיר אל תוך צה"ל אנשים מבחוץ", מציע בוסקילה ומיד מוסיף כי זו לא הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שקצינים בכירים ששוחררו משירותם הצבאי, מתבקשים להתגייס מחדש נוכח הנסיבות. "כך קרה גם עם האלוף דאז גבי אשכנזי, שחזר להיות רמטכ"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה", הוא משחזר. "ההחלטה הייתה לא לקדם אף אחד מבפנים, אלא להביא מישהו מבחוץ. לא בגלל עניין סמלי, אלא בגלל היכולת האישית שלו לשקם את צה"ל".
חזי נחמנה נוקט עמדה דומה, אך לא זהה. "צריך לדבר לגופו של עניין ולא לגופו של איש", הוא אומר. "הדבר הכי חשוב זה לא מי יהיה הרמטכ"ל הבא, אלא מה יהיה תיאום הציפיות בין שר הביטחון וראש הממשלה לרמטכ"ל הבא. צריך להבין מה תהיה האג'נדה שלו, מהי תפיסת עולמו הביטחונית, האם הוא מצדד ומאמין בגישה הכרעתית שביכולתה להביס את חמאס, או שהוא שייך לאסכולה שמדברת על 'הרתעה' ונתינת 'מכה קשה' ועוד כל מיני ביטויים שנכנסו לצה"ל ב־20 השנים האחרונות".
בהיעדר רמטכ"ל מחליף, בשבוע האחרון שמו של אייל זמיר עלה שוב ושוב לכותרות. מנכ"ל משרד הביטחון, שביקש לאחרונה לפרוש מתפקידו וכיהן בעבר כסגן הרמטכ"ל, נחשב כעת למועמד המוביל במערכת הפוליטית. אבל הוא לא היחיד. גם סגן הרמטכ"ל הנוכחי, אלוף אמיר ברעם, ולשעבר מפקד זרוע היבשה ומפקד פיקוד המרכז, אלוף תמיר ידעי, נחשבים למועמדים פוטנציאליים ראויים. שוב, ירון בוסקילה וחזי נחמה מסכימים כי אייל זמיר הוא המועמד המתאים ביותר לתפקיד החשוב.
"הייתי פקוד של אייל", נזכר בוסקילה. "הוא היה המפקד הישיר שלי בזמנו כאלוף פיקוד דרום ואני מעריך אותו מאוד. התפיסות שלו, הרמה המקצועית שלו, החתירה למגע הופכות אותו לדמות שיכולה להוביל את צה"ל לשיקום, לתיקון ולהצלחה משמעותית בעת הזו". וזה לא הכול. לדברי נחמה, זמיר הוא המועמד המתאים ביותר מפני שהוא יכול למלא את תפקידו מבלי "לזעזע" את המערכת. "יש לו גם היכרות מעמיקה עם צה"ל וגם היכרות מעמיקה עם המערכת האזרחית, מה שנותן לו יתרון", הוא טוען.
"העובדה שזמיר שריונר ולא שייך למסורת הצנחנית שהתפתחה ב־30 השנים האחרונות, זו נקודה לזכותו", מסכם חזי נחמה. "העובדה שהוא א-פוליטי והמינוי שלו התקבל על כל חלקי הקואליציה והאופוזיציה בצורה טבעית, זאת עוד נקודה לזכותו. זמיר מאמין בהכרעה ואני בטוח שברגע שיתמנה לתפקיד, הוא ימנה אלופים כמוהו. מפקידם כמו יניב עשור ושי קלפר מגולני שמבטאים רוח התקפית, רוח לוחמנית, רוח הכרעתית. אם הם ייבחרו לתפקידים המובילים, אנחנו סוף סוף נראה צבא שמתנהל אחרת".
