הנשיא דונלד טראמפ ביטל כבר ביום הראשון של כהונתו השנייה את צו 14115 של הממשל הקודם, שהטיל עיצומים על מתיישבים וארגונים ביהודה ושומרון. מרבית המתיישבים שספגו עיצומים הם תושבי חוות חקלאיות ביו"ש שנרדפו בידי ארגוני שמאל קיצוני, אך הצו פגע גם בכמה ארגונים נוספים, כולל תנועת ההתיישבות אמנה, ארגון השומר יו"ש, וגם ארגון "צו 9", שמחה נגד העברת הסיוע לחמאס בעזה בשעת מלחמה.
רעות בן־חיים, מובילת המחאה בארגון, קיבלה את הידיעה על ביטול הסנקציות בתחושות מעורבות. "התגובה הראשונית הייתה 'וואו, סוף־סוף'", היא אומרת. "ייחלנו לביטול העיצומים ועבדנו לשם כך. אבל במחשבה שנייה הבנתי כמה זה הזוי, כי בכלל לא אמורים להיות עליי עיצומים או מגבלה מצד ממשל זר. לא עשיתי משהו לא חוקי, לא נשפטתי ולא נעצרתי. אני מודה מאוד לטראמפ שעשה את זה, אבל בסך הכול חזרנו למציאות הטבעית של אזרחים חופשיים במדינת ישראל הריבונית".
מבחינת בן־חיים, משמעותי יותר המסר של הנשיא טראמפ, שהוא לא ילחץ להעברת הסיוע ההומניטרי לרצועה. "עברנו 15 חודשי מלחמה כואבים, והם היו יכולים להיות פחות ארוכים וקשים אילו הסיוע לעזה לא היה נכנס לרצועה. העובדה שחמאס הקטן והקיקיוני עדיין מאיים עלינו היא תוצאה של ההזנה שנתנו להם. חיזקנו אותם כלכלית ומנטלית באופן חסר תקדים. לולא הלחץ, היינו יכולים לפעול באופן שיועיל יותר למדינה".
איך הקשו עליכם העיצומים?
"כרעם ביום בהיר היינו נטולי אשראי וכל היישומונים בטלפון. לא היה אפשר להטעין רב־קו או לעשות קניות ברשת. כבעלת עסק אני מוגבלת: כל דבר הייתי צריכה לעשות ישירות מול הבנק, להציג מסמכים, להצהיר שהפעולה לא קשורה לאזרח ארה"ב, ואז לחכות כמה ימים לראות אם יאשרו את הפעולה.
צילום: לירון מולדובן
"הייתי מוגבלת בהעברת משכורות ותשלומים לספקים. ספי (בעלה של בן־חיים – א"ז) הוא אזרח אמריקני, אז לא יכולתי להעביר לו משכורת או את דמי המילואים שלו. לא יכולנו לעשות שום פעולה בנקאית בינינו, אז החשבון המשפחתי – שרשום על שמו – נכנס לגירעון. העסק שלנו, שעוסק בטיולי אופניים וסדנאות בעוטף עזה, לא יכול להכניס לשם שקל. בלי קשר העסק הוכה קשות כי ספי היה המון במילואים, ובכלל התיירות בעוטף הייתה הראשונה שנפגעה והאחרונה שהשתקמה".
על ביטול העיצומים למדו בני הזוג מהתקשורת, והם טרם ראו לכך הוכחה בשטח. "בבנק אמרו לנו שעוד לא הוסרנו מהרשימה, ולא ברור מה קורה. החלת העיצומים הייתה מיידית, אבל הם לא ממהרים לבטל אותן. יש לנו עוד תקופת שיקום מהמגבלות כדי שנוכל לחזור לתפקד".
היית חוזרת על זה עוד פעם?
"בטח. לאורך הפעילות אנשים אמרו שזה מעורר תקווה, שהם באים להשיב את הכבוד של עם ישראל. עכשיו קיבלתי הודעה ש'חוג הפרופסורים לחוסן מדיני' רוצה להעניק לי פרס. עשינו את הדבר הכי הגיוני שיש. הילדים הקטנים שלי הבינו את זה, ולא תפסו בשום אופן למה שמישהו יתנגד לזה. בסך הכול דרשנו שכאשר טובי בנינו נלחמים בחזית המפחידה הזאת, וכשכל כך הרבה חטופים עוד שם – שלא יחזקו ויעצימו את האויב".
תחזרו לפעילות?
"במהלך עסקת החטופים לא נעשה שום דבר שיפר את המציאות השברירית, אבל אם היא תתפורר – נהיה שם כדי לזעוק שאת קלפי המיקוח האלה לא ניתן בלי תמורה. ביום שאחרי, כשיועברו חומרי בנייה לשיקום הרצועה, נבקש שישלטו בזה, שזה לא יגיע לשיקום המנהרות. כבר לפני עשור משפחת גולדין אמרה את זה ולא השכלנו להקשיב לה, אבל כעת אין לנו פריווילגיה לעצום עיניים".
בן־חיים מדגישה שהיא ומשפחתה לא חשו לבד לרגע. "החיבוק שקיבלנו מעם ישראל היה קסום – מזר פרחים לשבת ועד הצעות להשתמש בחשבונות בנק ואשראי. אנשים עמדו לצידנו, וזה שיעור גדול בערבות הדדית.
"גם בקרב חברי הכנסת הייתה ניכרת התמיכה בנו, כולל שדולת ארץ ישראל בראשות שמחה רוטמן, לימור סון הר־מלך ויולי אדלשטיין, שלא נתנו לנושא לשקוע. גם ח"כ יוליה מלינובסקי יישרה איתנו קו בכול ועזרה מאוד".
