ב-8 בדצמבר 2024, נפל המשטר הסורי בידי המורדים ובראשם אחמד א-שרע "אל ג'ולאני". באותו יום, החליטו בצה"ל יחד עם הדרג המדיני שלא לחכות עד שיתבררו כוונותיו של המשטר החדש ותוך שעות ספורות מרגע הכנת תכנית הפעולה, כוחות רבים נכנסו לאזור החיץ ותפסו נקודות שולטות. במקביל פשטו חיל האוויר וחיל הים על עשרות מטרות של הצבא הסורי והשמידו יכולות אסטרטגיות וצבאיות רבות.
"אף אחד לא ידע מה מתהווה מולנו", אומר גורם בפיקוד צפון, "אחרי השבעה באוקטובר אי אפשר לקחת פה סיכונים בהקשר הזה". לדבריו המטרה בפשיטה הנרחבת על אזור החיץ ותפיסת רצועות הביטחון היא להחזיק בשטחים השולטים ולהרחיב את מרחב האבטחה אל מול יישובי רמת הגולן.
בחודש וחצי שעבר מאז, בצה"ל תפסו עוד ועוד מוצבים סוריים, חלקם נמצאים מעבר לאזורי החיץ, ומשתדלים להימנע מחיכוך עם האוכלוסייה המקומית, שברובה מבקשת בעיקר שקט. "אנחנו לא רוצים להפוך את המרחב הזה ליהודה ושומרון כי המטרה פה היא אחת – יצירת רצועת ביטחון. במהלך הכניסה, לקחנו המון אמצעי לחימה שהצבא הסורי השאיר מאחור במוצבים שננטשו. בחלק מהמקומות, האוכלוסייה אמרה 'אנחנו רואים מה קרה בלבנון ועזה ולא רוצים את זה אצלנו', אז הם הביאו לנו כמויות של אמל"ח שמסתובב פה – חלק נגנב מהצבא הסורי וארגונים אחרים ונשאר פה מאז מלחמת האזרחים".
כרגע יש שלושה צוותי קרב חטיבתיים במרחב הסורי – חטיבה 474, חטיבת צנחנים וחטיבת ההרים (810), בחמישה מרחבים – ממשולש הגבולות בדרום רמת הגולן, דרך תל כודנא, קוניטרה, חאד'ר ומרחב החרמון, כולל כתר החרמון ששולט על כל מרחב לבנון וסוריה. בכל המקומות האלה כבר הקימו מוצבי קבע עם מכולות, קרוואנים, גנרטורים ואמצעי מודיעין ואיסוף. האתגר הגדול ביותר היה בכתר החרמון, לשעבר החרמון הסורי, שם בצה"ל חששו שמזג האוויר החורפי ינטרל את יכולות האספקה למוצב ולכן אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה "הסתערו" על המשימה במהירות והקימו שם מוצבים חדשים עם תשתיות, מלאי ציוד חירום, אוכל, דלקים ועוד למקרה שסופת שלגים תמנע משיירות האספקה להגיע אליהם לזמן ממושך. אגב, בסוריה יש מספר צוותי לוחמות של גדוד עיט (595), מפעילות רחפנים במילואים ועוד.
"זה שטח מאוד מאוד משמעותי", הוא אומר, כשעל פי הגדרת הדרג המדיני עד סוף 2025 הם יהיו שם במטרה לראות מה מצב העניינים בסוריה ומה הן כוונותיו של המשטר החדש. "עד שלא נדע ולא נהיה בטוחים שמה שקורה בסוריה לא מייצר סכנה כלפי יישובי רמת הגולן ומדינת ישראל אז אנחנו נשאר פה. יש פה למידה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר", מוסיף הבכיר ומציין לצורך הדוגמה כי הנסיעה ממרחב קוניטרה לעין זיוון נמשכת 5 דקות ברכב פרטי. טנדרים שיחצו את הגדר יכולים להגיע תוך חצי שעה לכנרת. "אנחנו לא יכולים לקחת סיכון כזה ולכן עד שלא יהיה פה איזה הסדר מדיני כזה או אחר, שייצר בטיחות לתושבי מדינת ישראל ורמת הגולן, אנחנו נשאר פה. גם למפקדי היחידות ששואלים אני אומר שאין דד-ליין, אין תכנון קדימה עם משהו אחר – כרגע אנחנו פה עד שיגידו לנו משהו אחר".
"יש שיח עם מנהיגי הכפרים, שבעיקר רוצים שקט וחוששים", הוא אומר על הקשר של הכוחות בשטח עם התושבים הסורים, "הם לא יודעים מה הולך לקרות פה, בעיקר אל מול היאת תחריר א-שאם. בינתיים אנחנו משתדלים כמה שפחות לנוע בכפרים, ומול זה אנחנו צריכים מאוד להיות חדים בביטחון כוחותינו. אנחנו לא מאפשרים בגדול הסתובבות של חמושים אבל זה מאוד תלוי מי זה. זה אירוע נורא רגיש. אתה לא רוצה לפתוח עימות עם המשטר החדש כי אתה לא באמת יודע מה הכוונות שלהם כרגע. אבל בסוף אם חייל ירגיש בסכנה יש לו את כל הכלים לפעול. אף אחד לא כבול. לא יהיו פה חמושים שמסתובבים".
אחד האתגרים שיש לצה"ל היא ההבנה שפה מדובר באירוע אחר מאשר בלחימה בעזה או בדרום לבנון, "צריך לשנות די.אן.איי ללוחמים שמגיעים לכאן מהתמרון. הדגש הוא יותר אזרחי, כי אתה לא רוצה לעשות אפקט הפוך עם האוכלוסייה. יש נוכחות גם מעבר לקו בראבו בחלק מהמקומות", הוא מדגיש, "זה לא שיטתי אלא מבוסס על השטחים השולטים. למשל תל כודנא שגולש מעבר לקו. צה"ל לא סטטי, יש פשיטות כמעט מדי לילה בעיקר למוצבים הסוריים ואיסוף אמל"ח שנשאר. מוצאים המון נ"ט, סאגרים, קלאצ'ים, פגזים, מרגמות. יש אמל"ח איכותי שהושאר פה על ידי הצבא הסורי ואנחנו מוודאים שזה לא מגיע לידיים הלא נכונות".
"אנחנו מוכנים לכל תרחיש גם אם זה אומר ללכת קדימה, וגם אחורה אם נבין שהאזור בטוח, למרות שאני לא רואה את זה קורה. בינתיים אנחנו פה במוכנות גבוהה וקטלניות מול כל תרחיש שיהיה, כי אי אפשר לקחת סיכונים אחרי השבעה באוקטובר. כולם מבינים את זה. עד שנבין שהאזור בטוח". חוץ מהכניסה לתוך מרחב החיץ, באוגדה 210 הוסיפו עוד רבדים הגנתיים בכל המרחב. בשנה האחרונה, בעיקר בגלל שרמת הגולן הוצפה בכוחות של צה"ל, היה צורך להכשיר ולשדרג את המוצבים שהוזנחו במשך שנים. בנוסף, גם ביישובים עצמם, במסגרת פרויקט "משיב הרוח", מערכי האבטחה חוזקו וכיתות הכוננות קיבלו מא"גים, מקלעי "נגב" ונשקים אישיים, וגם יחידת ההתערבות המהירה "פרא" הוקמה.
פרויקט נוסף שנמצא בעיצומו זה "מזרח חדש", להקמת המכשול הקרקעי המאסיבי לאורך אזור החיץ שמורכב מתעלת נ"ט עמוקה, סוללה עפר גבוהה וסלעים גדולים שברור לכולם שלא יחסמו לחלוטין אבל יכולים לעכב במקרה של פלישה עד הגעת כוחות תגבור למקום. "יש פה מאמץ גדול של כל הצבא על האירוע הזה. השלמנו כבר יותר מ-17 קילומטר מתוך כמעט 40. כוחות רגליים זה פחות יעכב, יותר רכבים וטנדרים. זה פרויקט הנדסי שדורש תשומת לב רבה", הוא אומר ומציין שיש ההערכות שעד סוף השנה זה יסתיים.
