בשבוע שעבר פרסמנו כי מאז יום העצמאות ועד לערב ראש השנה, חתם נשיא המדינה על הקלה בעונשם של כחמישים אסירים בלבד וזאת במסגרת מתווה החנינה המיוחד שהוכרז לרגל שנת ה־70 למדינת ישראל. המתווה, שהיה אמור להביא לשחרורם של רבים, גרף שבחים מכל פינה ועבר, אך כעת, עם חשיפת הנתונים, צצה מחלוקת בין המשפטנים באשר לפרשנותם כאשר ישנם עורכי דין שהתאכזבו וכאלה שדווקא רואים את הנתונים לחיוב.
"לא ברור מדוע מדינת ישראל מתעקשת להחזיק אסירים אשר עברו עבירות קלות, כאשר ברור ששיקום, כחלופת מאסר, הוא הפתרון", אומר עו"ד לירן זילברמן, מומחה לדין הפלילי ולעבירות צווארון לבן. "אילו הדבר היה נעשה בצורה נכונה, מתווה החנינות של הנשיא היה מהווה פתרון למצוקת הצפיפות בבתי הכלא, לשיקום האסירים ולחיסכון כספי אדיר. לא ברור מדוע אדם אשר מרצה את מאסרו הראשון ולמד את הלקח צריך להישאר עוד זמן בכלא כאשר בדיוק לשם כך נועד מוסד החנינות".
עו"ד רלי אבישר רווה, מומחית לדין הפלילי, טוענת כי מדובר במספר קטן מאוד בהתייחס למה שהיה אמור המתווה להעניק: "המתווה, שהתחיל בקול תרועה רמה, עתיד להסתיים בעוד מספר ימים בקול ענות חלושה וכמעט בדממה. אותה "מתנה" ששיווקה היה רחב היקף ונטעה בלב אסירים רבים תקווה כי אכן יזכו להקלה בעונשם במסגרת המתווה, התבררה כבועת סבון שהתפוצצה בפניהם. ניתן לומר כי המתווה לא השיג את מטרותיו, שכן בסופו של יום היעדר חנינה גורפת, כמעט ולא שינתה את המצב הקיים מבחינת הפעלת סמכויותיו של הנשיא במתן חנינה גם ללא המתווה, וכמובן שלא סייע בהפחתת כמות האסירים בבתי הסוהר. יש רק לקוות שאם יהיה מתווה נוסף בעתיד, הוא אכן יאפשר למספר רחב יותר של אסירים לחסות תחת כנפיו".
"מתווה החנינות היה אמור להוות בשורה לציבור הישראלי, אך לצערי הפך ללא רלוונטי", אומר עו"ד ניר יסלוביץ, סניגור פלילי, ומוסיף: "כבר לפני 3 שנים המליצה ועדת דורנר על הקלה בענישה, שיקום בקהילה והפחתת תקופת המאסר. הוועדה, אשר הוקמה דווקא בשל הביקורת הציבורית על קלות הענישה, קבעה כי עונשי מאסר חמורים אינם גורמים להרתעה ואף מעלים את הסיכוי כי העבריין ישוב לבצע עבירות לאחר שחרורו. בנוסף, מצאה הוועדה כי שיקום מחוץ לכותלי בית הסוהר הנו זול ויעיל בהרבה מאחזקת אדם בבית הכלא. בנוסף, אם נתייחס לדו"ח הסנגוריה הציבורית, באשר לצפיפות בבתי הכלא, הרי שהיה בכוחו של מתווה החנינות לפתור מספר בעיות בפעולה אחת".
עו"ד סוזי ארניה, סניגורית פלילית, סבורה כי מתווה שנות ה-70 של נשיא המדינה לחנינות היה נקודת אור עבור אסירים רבים אך בפועל יישומו, בינתיים, לא צלח. "ההצהרה על המתווה לשחרור אסירים אשר ראויים להשתחרר נעשתה בקול תרועה רמה אך בפועל אנחנו למדים על 50 אסירים בלבד שהשתחררו. אמנם במחלקת החנינות בבית הנשיא מדגישים כי הם לא יושבים כערכאת ערעור על בית המשפט ובעצם נענים לבקשות במתווה תוך הצבת תנאי סף. אך ההצהרה של מתווה שנות השבעים בנוסף לפסיקת בג"צ על הצפיפות בבתי הכלא יצרו ציפייה לא קטנה בקרב אסירים. לצערי המספרים מלמדים על אחוז יחסית קטן של בקשות שנענו".
לדעתה של ארניה, לאור "בגץ צפיפות בתי הכלא" נוצרה ציפייה כי תפתח דרך של חנינה פחות מבוקרת ונוקשה, וכך ייווצר סנכרון עם החלטת בג״ץ בנושא. "אמנם, דרך המלך הנה שחרור מוקדם על ידי ועדת שחרורים הבוחנת כל מקרה ומקרה באופן משפטי , ואולם – ככל שמדובר באסירים שעברו כברת דרך שיקומית, וככל שהנסיבות מצביעות על הטיית הכף אל עבר החמלה – הייתי מקווה שהדבר יקבל ביטוי אף בחנינות".
לעומת זאת, ישנם פליליסטים שחושבים אחרת. עו"ד אייל בסרגליק, מומחה למשפט פלילי ויו"ר הוועדה לעניינים פליליים של לשכת עורכי הדין, מסביר את המספר הנמוך באי הבנת המתווה: "מי שקרא את המתווה יבין במהרה שמדובר במקרים של אסירים בעלי מחלות/לקויות קשות; מעל גיל 70, או שילדיהם הקטינים מטופלים על ידי אחרים בגלל המאסר, שעברו התעללות על ידי נפגע עבירה, שידם אינה משגת לשלם קנס ולכן נמצאים במאסר, או שמרצים עונש מאסר ראשון של עד שנתיים. לאחר שנכנסו לתוך מתווה זה, עדיין בוחנים את חומרת העבירה ונסיבותיה, משך ריצוי המאסר, רצידיביזם (חזרה על עבירות), מסוכנות, התנהגות בכלא, חרטה, הליכי טיפול ושיקום, ועמדת נפגעי העבירה. גם כאשר עברנו את שלל המשוכות הללו – החנינה תישקל בדרך של קיצור תקופת מאסר – כלומר לעמוד בפני ועדת שחרורים אשר תשקול לשחררם כאסירים ברישיון, ובעלי לקויות קשות – מול גורמי רווחה בקהילה- בתנאי שימצא מקום מתאים לטיפול ושיקום".
עו"ד דלית אלעד, קצינת חקירות בעברה וסנגורית פלילית, דווקא מעודדת מהמספרים וחושבת שהדבר מעיד על הרצינות בה נבחנות הבקשות: "המתווה קבע מאפיינים מפורטים למתן החנינה לאסירים, אין מטרתו של המתווה לפתוח של שערי בתי הכלא בישראל באופן גורף, אלא קיצור תקופות מאסר במשורה ותוך שיקול דעת לאלה הראויים לכך – מי שמעד מעידה חד פעמית, פוטנציאל שיקומו גבוה, הפגין חרטה, ומסוכנותו לציבור נמוכה".
אלעד הוסיפה: "ע"פ הפרסומים, הוגשו לנשיא כ-1400 בקשות חנינה במסגרת המתווה, והוא העניק חנינה או הקלה בתנאים לכ-50 אסירים וכן מחק לכ-15 חיילים את הרישום הפלילי שצברו כקטינים. המספרים מעידים לטעמי על הרצינות בה נשקלות הבקשות, על מנת לעמוד בדרישות שנקבעו במתווה. אך בל נקדים את המאוחר. הבקשות עודן מונחות על שולחנו של הנשיא ונבחנות על ידו, וייתכן שהמספרים עוד ישתנו".
