עו"ד אוריאל ניזרי המייצג את בנו של ראש הממשלה נתניהו, יאיר, משך את הערעור שהגיש על פסיקת בית משפט השלום שחייב את לקוחו לפצות את חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר ב-40 אלף שקל בגין הוצאת לשון הרע. את ההחלטה למשוך את הערעור קיבל נתניהו בעקבות המלצת סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, השופטת אביגיל כהן, בדיון שנערך בערעור היום.
כזכור, הסאגה המשפטית המדוברת החלה בתביעת לשון הרע שהגישה חה"כ לשעבר ממפלגת העבודה, סתיו שפיר, נגד יאיר נתניהו, בעקבות דברים שכתב עליה ברשת. שופט בית משפט השלום בת"א, אבים ברקאי, קיבל את התביעה באופן חלקי, וקבע כי שלוש התבטאויות של נתניהו בנוגע לשפיר הן בגדר לשון הרע: "חובבת פדופילים", "תמצאי כבר בעל ערבי קבוע שלא יזרוק אותך" ו-"את לעומת זאת חייבת למשלם המיסים שמונה מיליון שקל".
מנגד דחה השופט ברקאי את התביעה הנגדית שהגיש נתניהו נגד שפיר, כשקבע שעומדת לה הגנת "אמת דיברתי" על האמירות "גזען", "מטרידן" ו-"מתבטל מכספנו". לדברי השופט, "על פניו, הנתבע אכן נהנה מכך שהוצאות הדיור, האוכל והמחיה היומיומיים שלו ממומנים מכספי מדינת ישראל. די בכך כדי להקים לתובעת הגנת 'אמת דיברתי' ביחס לטענה בדבר התנהלות הנתבע 'מכספנו'". בנוסף לפיצוי בסך 40 אלף שקלים חויב נתניהו לשלם לשפיר את הוצאות ניהול התביעה בסך 20 אלף שקלים והוצאות ניהול התביעה שכנגד בסך 10,000 שקלים נוספים.
נתניהו, שסירב להשלים את תוצאות ההליך בערכאה הראשונה, ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בהודעת הערעור טען עורך דינו של נתניהו כי קביעת בית משפט השלום לפיה פרסומיה של שפיר נהנים מהגנת האמת בפרסום שגויה, "צדק בית משפט קמא, כאשר קבע כי המשיבה פרסמה לשון הרע כלפי המערער, אך טעה כאשר קבע, כי אמת היה בפרסום. טעה בית משפט קמא, כאשר קבע כי המערער מתבטל מכספי הציבור, בין היתר, מאחר ואינו מתבטל ולא הוכח ולו בטענה ענין זה, שנית אין מדובר בכסף שקיבל המערער אן בטובת הנאה, שכן מדובר במשכורתו של אביו ו/או מתנאי העסקתו ולא בכספי ציבור. כפי שאין ילדיהם של שופטים מתבטלים מכספי הוריהם אשר מקבלים שכר ו/או הטבתו במגזר הציבורי, כך אין בנו של ראש הממשלה אשר היה חי אצל אביו מתבטל מכספי ציבור".
"כמר כן, טעה בית משפט קמא, כאשר התעלם לחלוטין מהפרסום החמור והתייחס רק להקשר של מכספנו ללא מתבטל. יובהר, כי המערער לא יכול היה להתבטל מכספי ציבור וכל אשר הגיע אליו הינו כספי עבודתו של אביו ועמל כפיו של אביו לא כספי ציבור שזרמו למערער, בניגוד לנקבע בפ"ד לצד כך, כי למערער היו מקורות הכנסה נוספים לרבות מעבודה וטעה בית משפט קמא כאשר ניסה לייצר אבחנה שגויה שוב באופן מכליל כאשר אף באופן פרטני איך הדבר נכון עובדתית", הוסיף עורך הדין.
לדבריו, "עוד טעה בית המשפט קמא כאשר קבע, כי המערער הינו 'גזען'. יש הבדל בין אדם שהוא במהותו גזען לבין אמירה גזענית (אשר אף היא לא הייתה). גם אם יוחסו למערער אמירות שבית המשפט קמא סבר, כי הינן בעיתיות, אין בכך בכדי לעמוד בנטל ובוודאי שלא לקבוע כי אדם מסוים הוא 'גזען' במהותו. מדובר בקביעה עובדתית אשר איננה עולה עם דיני לשון הרע, אשר מייצרים את ההבחנה האמורה לא אחת. בין מהות האדם לבין אמירה בעיתית ככל שתהיה. עוד טעה בית המשפט קמא, כאשר קבע, כי המערער הינו מטרידן. שעה שהוצא נגדו צו הטרדה מאיימת בעניין ספציפי. כך שניתן היה לומר שהמערער הטריד בעניין ספציפי אך בוודאי שבית משפט בישראל לא יכול היה לקבוע כי המערער הינו 'מטרידן' במהותו על בסיס הראיות והטענות אשר הוגשו ואשר נומקו על ידי ובפני בית משפט קמא לפי הקשרם של הדברים".
כאמור, השופטת כהן לא קיבלה את הטענות והמליצה על משיכת הערעור. ההמלצה התקבלה ובעקבותיה החליטה השופטת לחייב את נתניהו בהוצאות הערעור על הצד הנמוך. "יפה עשה המערער אשר קיבל את המלצת בית המשפט שלא לעמוד על הערעור", נכתב בפסק הדין. "הערעור נדחה איפוא. אין בפסק דיני זה משום קביעה זו או אחרת בנוגע לנכונות הטיעונים המשפטיים שנטענו מפי באי כוח הצדדים בפרוטוקול. באשר לפסיקת הוצאות: מחד – קיבל המערער את המלצת בית משפט והביא בכך לסופיות ההליך. מאידך – אין להתעלם מכך שהמשיבה היתה צריכה להתנהל מבחינתה בהליך עד תומו. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ובכלל זה גם את העובדה שב"כ המערער קיבל את המלצתי לוותר על קיומו של הדיון בבית משפט, מצאתי לנכון לחייב את המערער בהוצאות אך על הרף הנמוך. המערער יישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח. סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה. יתרת הערבון תוחזר למערער באמצעות בא כוחו".
