בית המשפט העליון זיכה היום (רביעי) בדעת רוב של השופטים יוסף אלרון ואלכס שטיין צעיר תושב אילת שהורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע באונס של שתי נשים צעירות בחדר מלון בעיר אילת ונדון לעשר שנות מאסר. שופטי הרוב סברו כי יש לזכות את הצעיר שהיה חייל בעת האירוע, בשנת 2019, משתי סיבות נפרדות. הראשונה היא חולשת הראיות נגדו והבעייתיות בעדות המתלוננות, ואילו השנייה היא העובדה שהתביעה לא מסרה להגנה במועד תוצאות בדיקה ששללה הימצאות סם אונס בגוף המתלוננות. בדעת המיעוט נותר השופט עופר גרוסקופף שסבר שאין לזכות את הנאשם, אך המחדל החמור של אי העברת הבדיקה להגנה עד לערב סיום המשפט צריך להוביל להקלה ניכרת בעונשו, כך שיעמוד על 5 שנות מאסר בלבד.
בפסק הדין הסביר השופט אלרון, כי משמעות קביעתו איננה שהמתלוננות שיקרו. "עמדתי מבוססת אפוא על כך שאין אנו יכולים לקבוע במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי את הרשעת המערער. אין משמעות עמדתי כי ניתן לקבוע שגרסת המתלוננות כוזבת, או כי הן ביקשו לטפול אשמה על המערער באופן מכוון ומודע. אולם, גרסאות המתלוננות בנסיבות תיק זה, כמתואר בהרחבה לעיל, אינן מספיקות להרשעת המערער. מקווה אני כי הבחנה חשובה זו תסייע למתלוננות להשלים, במידה כזו או אחרת, עם פסק דין זה", כתב אלרון.
אלרון התייחס גם לפגיעה הקשה בזכותו של הצעיר להליך הוגן עקב אי מסירת תוצאות הבדיקה במועד. "חקירה פלילית והליך משפטי אינם נעשים ב"תנאי מעבדה", כך שמתרחשות טעויות ותקלות מעת לעת. עם זאת, שיטת משפט המבקשת להקנות משקל ממשי ואמיתי לזכות הנאשם להליך הוגן, אינה יכולה להשלים עם טעויות כה חמורות כגון אלו שנפלו בהליך זה ולגלגל את השלכותיהן לפתחו של הנאשם – המערער".
לדבריו, "קשה להפריז בחומרת המחדל שבגילוי המאוחר של הבדיקה לאיתור סם האונס ותוצאותיה. מחדל זה הוביל לכך שהתנהל הליך פלילי ממושך נגד המערער, בחשד לעבירות חמורות ביותר, עד ימים ספורים לפני הכרעת דינו; וזאת מבלי שהוצגה לבית המשפט ולבאי-כוח הצדדים ראיה משמעותית שקשה לאמוד את השלכותיה לו הייתה נחשפת במועד המתאים לכך. טענות המדינה בהקשר זה הן טענות המבקשות, בעיקרו של דבר, להפנות מבט לעתיד תוך הפחתת משקל התקלה שנפלה בנסיבות המקרה שלפנינו. אולם, מה על המערער, אשר זכותו להליך הוגן נפגעה באופן אנוש? עבורו, הכשל שנפל אינו בר-תיקון".
השופט אלרון לא הסתפק בכך ומתח ביקורת חריפה על שופטי המחוזי שדנו בתיק, "בית המשפט המחוזי סבר כי המחדלים שארעו "לא גרמו כל נזק" להגנת המערער. עמדתי הפוכה ממש – לא ניתן לערוך מחדש חקירה נגדית (בפעם הראשונה); לא ניתן למחוק מהכרתו של המותב, אשר היה לדבריו "כפסע" ממתן הכרעת הדין, את ההליך השלם שהתנהל מולו על בסיס ההנחה השגויה כי לא נעשתה בדיקה מתאימה לאיתור הימצאותו של סם אונס; לא ניתן לקבל כי מהמערער נשלל, בשל מחדל המדינה, היבט משמעותי של הזכות הבסיסית להתגונן מפני המיוחס לו. הקלות שבה טענות המערער המתייחסות לפגיעה בזכותו להליך הוגן נדחו בהכרעת הדין – משל היו הן טענות סתמיות חסרות ממש – מטרידה היא. טעות זו של הערכאה הדיונית חובה עלינו לתקן".
