יו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט ויו"ר ישראל ביתנו השר אביגדור ליברמן לא זוכרים מתי נפגשו זה עם זה בפעם האחרונה בארבע עיניים. היחסים העכורים בין שניים מהשותפים המרכזיים בקואליציה הנוכחית ידעו בשנים האחרונות כמה שיאים סביב נושאים שונים, בעיקר בתחום הביטחוני: הכוונה לסגור את הפנימייה הצבאית הדתית, תוכנית המקלות והגזרים של ליברמן ליישובים הערביים, הטרור המתמשך בגבול עזה ועוד אירועים על מעגל השנה הצבאי־ישראלי.
השבוע הגיע המתח לשיא חדש כאשר בנט תקף, ולא בפעם הראשונה בחודשים האחרונים, את המדיניות של ליברמן לטיפול בטרור ברצועה ("חלשה ושמאלנית"), וזכה למתקפה חוזרת במלוא העוצמה שיו"ר ישראל ביתנו מכיר ("מקריב את החינוך והביטחון למען מנדט אחד"). אחרי שבחודשים האחרונים הצליח ליברמן לשמור על איפוק מול התקפות חוזרות ונשנות על הנעשה (ובעיקר על מה שלא נעשה) בנוגע לארגון חמאס, ולשגר מדי פעם תגובות בשם המפלגה בלבד, השבוע הוא לא רק הגיב לבנט, אלא הסתער.
בנט הצליח לפגוע. השניים לא מתקוטטים על מנדטים חלילה – כל אחד מהם מכוון לקהל מצביעים שונה – אלא על התודעה: מיהו מר ביטחון, מי ראוי להיות שר הביטחון של מדינת ישראל. אחרי חודשים של מתקפה על מדיניות ההכלה של מערכת הביטחון בגבול עם עזה, בנט עבר לתקוף אישית את ליברמן וצייר אותו כחלש, מכיל ואפילו שמאלני שלא נדע. בשלב הזה הוא כבר פגע ביו"ר ישראל ביתנו בבייס שלו, העיר את הדוב וקיבל בחזרה "אני מציע לתושב רעננה לבוא ליו"ש ולראות מעשים במקום דיבורים" ועוד ועוד.
נחזור רגע לנקודת הזינוק. בעוד שבוע חוזרת הכנסת למושב החמישי שלה לכנס החורף. למעשה, שנת הבחירות כבר החלה עם הכרזתו של ראש הממשלה כי הליכוד ישיג בבחירות הבאות 40 מנדטים, הכרזה שיש בה איום על השותפות בימין. ואם לא די בכך, נתניהו ואנשיו חוזרים על המסר שלפיו הקואליציה הבאה תיראה כמו זו הנוכחית, כולם בפנים, ולמעשה מבריחים את הבוחרים מהמפלגות הקטנות. והדובדבן שבקצפת: הורדת אחוז החסימה.
נתניהו אמנם הסביר כי הוא עושה זאת בשביל דרעי וליברמן, אבל הם מתנגדים לכך נחרצות, מחשש שייכנסו אלי ישי, משה פייגלין ועוד מפלגות שעשויות לנגוס במספר המנדטים המועט שיש לש"ס ולישראל ביתנו מלכתחילה. גם יו"ר הבית היהודי לא מעוניין בהורדת אחוז החסימה. הוא לא רוצה לראות את המצביעים שלו בורחים לטובת 'עוצמה' ו'זהות', או חלילה להוביל את האיחוד הלאומי לדרך חדשה ועצמאית עם בסיס הבוחרים שלו.
על רקע המצב הפוליטי הנתון – שנת בחירות, 40 מנדטים, אחוז החסימה – בנט מבין שאת הקמפיין הפוליטי שלו הוא היה צריך להתחיל אתמול, ובוחר בחוליה החלשה ביותר של ממשלת הימין הנוכחית בכיכובם של נתניהו־ליברמן: עזה. ובפירוט: טרור הבלונים, המטענים וההתפרעויות על הגדר, שנמשך כבר חודשים ארוכים ללא תגובת בלימה ישראלית.
מדובר בתפאורה נהדרת לקמפיין פוליטי, אבל אי־אפשר להתכחש למהות. מראות השדות השרופים, בלוני הנפץ ביישובים והמטענים המושלכים כדבר שבשגרה, מציירים את ממשלת ישראל כנרפית. תושבי עוטף עזה נשלחו להתמודד עם המציאות היומיומית של גבול בוער בלי שום תאריך סיום. ובנט זועם, אבל יודע שהוא לא יכול לתקוף את נתניהו, כי "ביבי ראש ממשלה עכשיו ויהיה ראש ממשלה אחרי הבחירות. זה מצב נתון". הוא בטח לא רוצה להרגיז את מי שישב בראש שולחן המו"מ, אז הוא בוחר בליברמן. אחד פלוס אחד. מהות ופוליטיקה.
מתעקש, אבל
"כבר חצי שנה אני אומר שצריך להרוג את המחבלים, ובינתיים התרגלנו למטעני הנפץ מעל הבתים. כשבא מחבל עם מטען לגדר, למה לא הורגים אותו? אנחנו כמו בלרינות", כועס בנט בשיחה עם 'מקור ראשון' בסוף השבוע. "מה שאני אומר ימנע את ההסלמה שאנחנו רואים עכשיו. אם היינו הורגים את שלושת המשגרים הראשונים התופעה לא היה צומחת לממדים שהיא נמצאת בהם היום".
כשאני שואלת אותו אם בכל זאת מדובר גם במלחמה על תיק, הוא מסרב להודות: "הכי קל לקחת את זה למקום הפוליטי אבל אני באמת מאמין שהמצב הזוי. יש לי אחריות ואני נלחם על העמדה שלי". בעיניו היציאה מהקבינט למאבק ציבורי חשוף היא לא פוליטיקה כי אם רצון לגייס את דעת הקהל כדי להשפיע פנימה בחזרה, ולהוביל למיגור הטרור ברצועה. לגבי עמדת צה"ל בסוגיה הוא מבהיר: ישנו דרג הפקידים, ותפקיד השרים לקבל החלטות.
ליברמן כמובן רואה את הדברים הפוך לחלוטין. "ברור שבנט החליט לפרק את הממשלה והתחיל מערכת בחירות", הוא תוקף. "הוא יורה בתוך הנגמ"ש כל הזמן. בנושא של עזה הוא עשה סיבוב פוליטי. הוא שמע את עמדתי בקבינט ויודע שהיא מרחיקה לכת הרבה יותר משלו". כשאני שואלת על מדיניות ההכלה שבנט מדבר עליה ואכן נראית בפועל, הוא משיב ש"אין שום הכלה", אך מצהיר כי "ההנחיה הייתה לעבור את החגים בלי התנגחות" וכי זו "הייתה אסטרטגיה נכונה ומדיניות נוקשה, נחושה ועקבית של תגובות". מבחינתו, ההימנעות מפעולה צבאית רחבה מפסח, דרך חגיגות השבעים ועד אחרי החגים היא הצלחה ברורה.
שר הביטחון זועם על הכביסה המלוכלכת שבחוץ ומפנה אצבע מאשימה אל בנט. "לא הייתה פעם שהוא הרים אליי טלפון ולא עניתי לו או חזרתי אליו. הוא יכול להתקשר או לקבוע פגישה עם אלוף פיקוד דרום ויש לו את הקבינט. הנושא הזה נידון שם כבר עשר פעמים. אין בדבריו שום מילה של אמת. לנוכח האתגרים הביטחוניים גם בדרום וגם בצפון והנושא הרוסי – לצאת לבחירות ולשתק את כל המערכת? זה דבר בלתי אחראי".
אבל גם ליברמן יודע שהבחירות כבר נראות באופק, חוק הגיוס שהביא משרדו הוא אחד הגורמים העיקריים העשויים לדרדר את המערכת הפוליטית לסיום מהיר אם לא יעבירו אותו בתוך חודש וחצי, בהתאם ללוח הזמנים שקבע בג"ץ. ליברמן הבהיר כי הוא לא מוכן להתפשר ולו על בורג קטן, ואילו ביהדות התורה דווקא בונים על גמישות מצידו לשינויים, שיניחו את דעתם של הרבנים ושיאפשרו להם להישאר בקואליציה. במצב הזה נראה שהפיצוץ הקרוב הוא בלתי נמנע, ושליברמן בטח לא רוצה לנהל שתי חזיתות במקביל: אחת מול החרדים ואחת מול בנט.
חוששים משריונים
ועם זאת, יו"ר הבית דווקא צריך את ליברמן, לפחות עוד קצת. בעוד שבוע יתכנס מרכז מפלגת הבית היהודי כדי לאשר שינויים בחוקת המפלגה שהציע בנט, שייתנו לו קצת יותר ריכוזיות בניהול המפלגה ויחזקו את מעמדו. ההתנגשות עם ליברמן ממצבת אותו כדמות האחראית בממשלה, שמבקשת מהבית כוח כדי להמשיך להיות כזו גם בבחירות הבאות.
בין היתר רוצה בנט להחזיר לו את האפשרות לשני שריונים בעשירייה הראשונה, להחליט בעצמו על פרישה מהממשלה ולאפשר כינוס של חברי המרכז ברוב גדול יותר מזה שנדרש בעבר. בדף שנשלח אל חברי המרכז, בנט מסביר את השינויים שהוא מבקש ומציג אותם כסעיפים שיאפשרו גמישות במשא ומתן הקואליציוני הבא, וגם כניסיון לגוון את הרשימה ולצרף אליה חברים חדשים.
שני שריונים, שני מקומות לאיחוד הלאומי ושניים לבנט ולשקד, מותירים ארבעה מקומות בלבד להתמודדות בעשירייה הראשונה של הרשימה, ולבית היהודי יש כיום שמונה מנדטים כזכור. לכן לא פלא שמתמודדים שאינם חברי כנסת, חוששים להיתקע בחוץ בפריימריז הקרובים. כזה הוא ארז צדוק, שאף עתר נגד כינוס המרכז בימים הקרובים בטענה שרבים מחברי המרכז מתמודדים בבחירות המוניציפליות, ומכיוון שהם זקוקים לתמיכת בנט הם לא יצביעו נגד השינויים שהוא מבקש להעביר.
אחרי שיעבור את ההצבעה הזאת, ימשיך בנט להיאבק בגלוי על תיק הביטחון. מבחינתו, אם ליברמן קיבל את התיק כשלו חמישה מנדטים בלבד, אין כל מניעה שהתיק ישב אצל יו"ר הבית היהודי עם מספר מנדטים כפול. בנט מתאמץ להוכיח למה הוא ראוי כל־כך לשבת בקריה, כדי שבסופו של דבר לנתניהו יהיה קשה יותר לתת את התיק למישהו אחר.
