שופטי בג"ץ, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין וחאלד כבוב דחו על הסף את עתירת ארגון 'לביא' ו'אם תרצו' שהוגשה ביום שישי נגד בחירת השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון. בפסק הדין קבע השופט שטיין, בהסכמת חבריו להרכב, כי על אף הפרסומים בעניינו של השופט עמית לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לבחור בו לנשיא בית המשפט העליון.
"בהינתן מסד הנתונים עליו עמדתי, האם החלטת המינוי אינה מתקבלת על הדעת, כפי שטוענות העותרות? על כך אין לי אלא להשיב בשלילה", ציין שטיין. "סבורני כי החלטת המינוי בהחלט מתקבלת על הדעת, אם לא למעלה מכך. אודה ולא אכחד: הדעה לפיה הוועדה צריכה היתה לעצור את דיוניה כדי לבחון, ולו מטעמי זהירות, שמא יש מידע נוסף כלשהו אשר יכול להועיל לה בהחלטתה, אינה בגדר דעה בלתי אפשרית. אולם, כפי שכבר ציינתי, הדעה ההפוכה – זאת שגובשה בפועל על ידי הוועדה – גם היא בגדר דעה אפשרית ומתקבלת על הדעת. בנסיבות אלו, לא ניתן לתייג את מינויו של המשיב 2 (השופט יצחק עמית – ש"פ) לנשיא בית המשפט העליון כהחלטה שאינה סבירה במידה קיצונית; ואנו, מצדנו, לא נשים את שיקול דעתנו תחת שיקול דעתה של הוועדה – כללי המשפט המינהלי שוללים מהלך כזה מניה וביה".
עוד ציין שטיין כי "למעלה מן הנדרש, אציין כי נראה שניגודי האינטרסים המיוחסים למשיב 2 הופרכו על ידו רובם ככולם. עוד אזכיר, כי הפרקטיקה של 'רשימות המניעויות', לפיה אנו פועלים, היא בגדר החמרה עצמית בהשוואה לאמת-המידה שנקבעה בחוק ובפסיקה לפסלותו של שופט מלשבת בדין, אשר מוגדרת כ'חשש ממשי למשוא פנים' – ובענייננו: אינטרס כלכלי או אישי אחר בתוצאת ההתדיינות… מכל מקום, דומה כי המשיב 2 ממילא לא חרג מהפרקטיקה הנהוגה בעניין זה, לא כל שכן מאמות המידה הקבועות בדין".
השופט שטיין הוסיף והתייחס גם לטענות אודות הפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. "בהינתן כלל הסודיות, הפרסומים הלא מחמיאים בתקשורת אודות המשיב 2, דברי הביקורת הקשים שהטיח בו שר המשפטים בכתובים שצורפו לעתירה, וכן העיתוי בו קיבלה הוועדה את החלטתה בעניין המינוי – ניתן להבין את טענות העותרות כי מינוי זה עלול לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט ובבית המשפט העליון בפרט. אולם, 'להבין' ו'לקבל' – הם שני דברים שונים ונבדלים זה מזה. סודיות וחיסיון של דיוני הוועדה לבחירת שופטים נועדו להגן על פרטיות המועמדים והמועמדות, שכישוריהם והתנהלותם נבחנים בהיבט של התאמתם לתפקידים שיפוטיים. הסודיות נועדה להבטיח את כנותן ואת שלמותן של הערכות המועמדים והמועמדות על ידי מעריכיהם – זאת, על רקע החשש שבאין סודיות מעריכים אלה יירתעו מלהביע את דעתם ללא כחל וסרק ומלקיים ביניהם דו-שיח פתוח וגלוי-לב".
"מצב דברים זה הובילני לחשוב שמא יש עמנו מקום לחרוג בפעם הזאת מהאמור בכלל הסודיות ולחשוף בפני הציבור את דיוני הוועדה, כבקשת העותרות. לאחר שקילת הדברים, הגעתי למסקנה כי לא יהא זה ראוי לחרוג מכלל הסודיות. כפי שנאמר: Hard cases make bad law", הוסיף שטיין, "בהקשר דנן, הציבור הכללי נחשף למנות גדושות של פרסומים שליליים אודות המשיב 2, אשר הופיעו בכלי התקשורת, מבלי שראה במו עיניו את המענה המפורט שמשיב זה נתן לכל פרסום ופרסום. מענה זה נפרש בפני הוועדה לבחירה שופטים והובא כאן בקיצור נמרץ. חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה בנדון דידן, אף היא נפרשה בפני הוועדה וצוטטה כאן. הציבור הכללי מוזמן לעיין בכל אלה ללא מתווכי מידע כדי לגבש עמדה מושכלת בנוגע להחלטת המינוי. בשולי הדברים, אזכיר כי בפני העותרות פתוחה הדרך לפנות בעצמן לוועדה ולבקש ממנה את פרסום הפרוטוקולים; והוועדה תחליט בבקשה זאת כחוכמתה".
הארגונים העותרים, 'לביא' ו'אם תרצו' מסרו בתגובה, "בית המשפט העליון הספיק לדחות היום עתירה מפורטת שהוגשה ביום שישי, והראתה שורה ארוכה של פגמים ותמיהות במענה שמסר השופט עמית לתחקירים השונים שהתפרסמו בעניינו בשבועות האחרונים. בפרט הראו לביא ואם תרצו כי תמיהות אלה מעולם לא בוררו, וכי הוועדה לבחירת שופטים בחרה לשמוע הסברים מפי השופט עמית בלבד, ולאחר מכן להצביע על מינויו לנשיא לאלתר, ללא שום בדיקה נוספת. מיד לאחר מכן, נקבעה ההשבעה למועד קרוב ביותר, כאשר פרוטוקול הדיון כלל לא פורסם לציבור. כך ממונה נשיא בית המשפט העליון בישראל – עם עננה כבדה מעל לראשו, בהליך חפוז ובמחשכים".
"המחשבה הנאיבית כי בית המשפט העליון יישם את פסיקתו במקרים דומים על אנשים אחרים – קיבלה תשובה מהשופטים שטיין, גרוסקופף וכבוב", תקפו הארגונים העותרים, "בית המשפט כלל לא טרח להוציא את העתירה לתשובה, ובטח שלא לקיים בה דיון, אף שנאלץ להודות שהוועדה לבחירת שופטים לא הייתה מוכרחת למהר ולמנות את השופט עמית, ולמצער – שייתכן שהיה ראוי לפרסם לציבור את פרוטוקול הדיון. אין לנו אלא להפנות את הציבור לדבריו של השופט עמית בעצמו, כשקבע שיש לבטל חוק יסוד מאחר ש: 'על החשש מפני מינויים בלתי ראויים, השיבה הכנסת בתשובתה המשלימה כי חזקה על שר שלא ימנה במודע אנשים שאין להם את הכישורים המתאימים להצליח בתפקידם. ובקיצור, לפנינו שוב תשובה בנוסח "סמוך עלינו", אך כפי שהבהרתי לעיל, במדינה דמוקרטית אין לקבל תשובה בנוסח זה אלא יש צורך במנגנונים שימנעו את הצורך לסמוך באופן עיוור על הרשות המבצעת'. על הרשות המבצעת לא ניתן לסמוך באופן עיוור, ומתברר שגם על בית המשפט העליון לא".
"מצער שההרכב לא נתן דעתו לדבריו של השופט פוגלמן, שהובאו בעתירה: 'סמכותנו לשפוט את האחר, בין את הפרט, בין את הרשות השלטונית, מחייבת כי נגזור על עצמנו אמות מידה מחמירות של יושרה, מקצועיות, הגינות והיעדר משוא פנים. אלה לא רק חייבים להתקיים בשופט פנימה, אלא להיראות היטב כלפי כולי עלמא ולהאיר כמגדלור את דרכם של המתדיינים הבאים בשערינו מדי יום ביומו. אלמלא כן, לא יאמין הציבור בשופטיו ובמערכת המשפט האמונה עליו, וזו לא תוכל למלא את תפקידה החיוני במדינה יהודית ודמוקרטית'. נאה דרש, אך מתברר שדרושה רפורמה מקיפה כדי שגם נאה יקוים", הוסיפו.
נציין כי העתירה שנדחתה הוגשה ביום שישי האחרון, באמצעות עו"ד יוסי בן ברוך בדרישה לבטל את החלטת הוועדה לבחירת שופטים למנות את השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. בעתירה התבקשו שופטי בג"ץ להקפיא את המינוי ואף לדחות את השבעתו של השופט עמית לנשיא, המתוכננת ביום חמישי הקרוב, ה-13.2.2025 עד לבירור העתירה. לטענת העותרים, הוועדה קיבלה את ההחלטה למנות את השופט עמית באופן חפוז וללא בדיקה מעמיקה של שורת פרשיות חמורות שהתפרסמו בעניינו בשבועות האחרונים. הוועדה הסתפקה בקבלת הסברים מהשופט עמית בלבד, ללא בדיקה חיצונית או אימות העובדות, בניגוד מוחלט להתנהלות במקרים דומים של מינויים בכירים.
בעתירה פירטו העותרים את שורת הפרשיות המטרידות שנקשרו בשמו של עמית ערב בחירתו. בין היתר נטען כי השופט עמית ישב בדין במקרים בהם היו מעורבים גורמים שהופיעו ברשימת המניעויות שלו, התנהל בניגוד עניינים בעתירות הנוגעות לתחום הנדל"ן כאשר היה בעצמו צד להליכים משפטיים בתחום, וישב בדין בעניין נבחרת הדירקטורים כאשר אחיו היה בעל עניין ישיר בתוצאות ההליך.
"אין מחלוקת כי השופט עמית ישב בדין בניגוד עניינים – מבחינה אובייקטיבית – בשל ההליכים שהתנהלו בעניין הנכס שבבעלותו", נכתב בעתירה. "העובדה שזוהי תשובתו של מי שמבקש לכהן כנשיא בית המשפט העליון מצערת מאד. מדובר בתשובה שמהותה, למעשה, כי השופט עמית עצם את עיניו בכוונת מכוון."
העתירה מצטטת את דבריו של השופט עמית עצמו בפסיקות קודמות: "אנו זקוקים למחסום בפני שחיתות שלטונית… במדינה דמוקרטית אין לקבל תשובה בנוסח 'סמוך עלינו' אלא יש צורך במנגנונים שימנעו את הצורך לסמוך באופן עיוור על הרשות המבצעת". העותרים מדגישים את הפער בין דברים אלה לבין ההתנהלות בעניינו שלו. עוד משווה העתירה את הטיפול במינוי השופט עמית למקרים אחרים בין היתר: בעניין ניצב אבשלום פלד, היועמ"ש ערכה בדיקה מקיפה שנמשכה שבועות ארוכים, ובמקרה של מ"מ נציב שירות המדינה נפתחה חקירה משמעתית בגין טענות פחותות בחומרתן.
"הוועדה בחרה בבוטות להעניק משקל בלעדי אך ורק לשיקול של מינוי נשיא קבע, תוך התעלמות מוחלטת משיקולי טוהר המידות ואמון הציבור", טענו העותרים והדגישו כי הדחיפות בקבלת סעד זמני נובעת מהעובדה שמועד ההשבעה נקבע באופן חריג לתאריך קרוב במיוחד – שבועיים בלבד לאחר ההחלטה, בניגוד למקובל במינויי נשיאי העליון הקודמים. במקביל ביקשו לקיים בדיקה ראויה העומדת באמות המידה המקובלות בשירות הציבורי, ורק לאחר מכן לקיים הצבעה חוזרת על המינוי. "לא ניתן ליישב בין החובה לקיים 'אמות מידה מחמירות של יושרה, מקצועיות, הגינות והיעדר משוא פנים' לבין ה'בדיקה' המואצת שנערכה בעניינו של השופט עמית", נאמר בסיכום העתירה, שכאמור נדחתה כעבור יומיים.
