ט"ו בשבט אינו מופיע בתנ"ך. במשנה הוא נזכר רק פעם אחת, ואולי תופתעו לשמוע שלא מוזכרים שם לא פירות יבשים ולא נטיעות. בפתיחת מסכת ראש השנה יש רשימה של ארבעת ראשי השנים, ובה מופיעים אחד בניסן, אחד באלול, אחד בתשרי ו… אחד בשבט, ראש השנה לאילן. זו דעת בית שמאי, אך בית הלל חולקים וקובעים שראש השנה לאילן הוא היחיד שיוצא דווקא באמצע החודש.
הלכה, כידוע, כדברי בית הלל. בגן של בית שמאי אולי היו שרים "ראש חודש שבט הגיע חג לאילנות", וגם חוסכים למכונת הכביסה סיבוב, כששולחים את הילדים עם חולצה לבנה לכבוד ראש חודש ומרוויחים גם את ראש השנה לאילנות, אבל אנחנו מציינים את ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט. עכשיו נותר רק להבין למה בעצם אילנות צריכים ראש השנה, בהנחה שהם לא מחויבים בתקיעת שופר.
למה אילנות צריכים ראש השנה
בחודש שבט כבר בדרך כלל ירדו רוב גשמי השנה, ועצי הפרי מתחילים להוציא את התוצרת שלהם: בהתחלה פרחים, ואחר כך הם חונטים ונעשים פירות. פירות שכבר חנטו לפני ט"ו בשבט, כלומר סיימו את שלב הפרח ועברו לשלב הפרי (יש כמה דעות מה בדיוק מגדיר את השלב הזה), נחשבים חלק מהיבול של השנה שעברה – אבל פירות שחונטים אחר ט"ו בשבט, שייכים לשנה הנוכחית.
להגדרה הזו יש משמעות שנוגעת לכמה הלכות:
- ערלה – אסור לאכול פירות בשלוש השנים הראשונות של העץ. השנה מתחלפת בט"ו בשבט, ופירות שחנטו בעץ צעיר בן שלוש שנים רק בחודש אדר – כבר יהיו מותרים לאכילה.
- מעשרות – ברוב השנים מפרישים מהפירות מעשר שני, שאותו צריך להעלות לירושלים (בימינו מחללים אותו על מטבע), אך בשנה השלישית והשישית לשמיטה, מפרישים מעשר עני. גם ההגדרה הזו תלויה בט"ו בשבט: למשל השנה הנוכחית (תשפ"ה) היא שנת מעשר עני, ולכן פירות שכבר חנטו לפני ט"ו בשבט עדיין חייבים במעשר שני – אבל עד ט"ו בשבט הבא, הפירות שייכים לשנה הנוכחית.
- גם בשנים רצופות ששתיהן שוות לעניין המעשרות, אסור להפריש מן החדש על הישן, ולכן מפרישים תרומות ומעשרות מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט, בנפרד מאלה שחנטו אחר כך.
- שנת שמיטה – קדושת שביעית לא חלה על פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט של השמיטה.
מתי הגיעו הפירות היבשים
לפני יותר מארבע מאות שנה החל להתפתח בירושלים ובצפת, וכן בארצות אשכנז, מנהג לערוך 'סדר ט"ו בשבט', שבו אוכלים מפירות ארץ ישראל, מודים לה' על פירות הארץ, ומתפללים על פירות השנה הקרובה. מנהג נוסף שהתפתח הוא לימוד הלכות שקשורות לארץ ישראל, כמו מצוות התלויות בארץ, וכן עיסוק בפרשת עץ הדעת.
משום שהיה קשה להוביל פירות טריים ממרחק, בטח לפני עידן המקרר והמטוס, ככל שהתפשט מנהג אכילת פירות הארץ לקהילות בחוץ לארץ, שבאכילתם ביטאו את חיבתם לארץ ואת כיסופיהם אליה, נהגו לאכול פירות מיובשים. כמו כן, מי שרצה לאכול מפירות שבעת המינים בחודש שבט, היה צריך לאכול פירות יבשים, כי עונת רוב הפירות היא הקיץ או הסתיו. הנוחים יותר לייבוש הם צימוקים מענבים, דבלים מתאנים וכמובן תמרים.
כיוון שחזרנו לארץ ישראל, אנחנו יכולים לאכול פירות טריים של ארץ ישראל, כמו תפוחים, בננות ופירות הדר, וכמובן זיתים ותמרים שהם משבעת המינים. יש מהדרים ומכינים גם לחם מקמח חיטה מקומי, או שותים יין מקומי. ויש מי שמטעמים נוסטלגיים עדיין אוכל פירות יבשים, למרות שרובם מיובאים.
כך הולכים השותלים
בשנת ה'תרמ"ד (1884) בחרו אנשי יסוד המעלה – אחת המושבות הראשונות של התנועה הציונית, שהקימו עולי העלייה הראשונה – לנטוע את עצי הפרי של המושבה בט"ו בשבט. באותה שנה ניטעו כ־1,500 עצי פרי ובהם אתרוגים ורימונים. עליהם הוסיפו בימים הבאים כאלף עצים נוספים של זיתים, תאנים ותות.
כמה שנים מאוחר יותר, כתב המורה והסופר זאב יעבץ תוכנית חינוכית, שבה הציע בין היתר לציין בט"ו בשבט את "חג האילנות". בט"ו בשבט בשנת ה'תר"ן (1890) יצא יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעות לכבוד היום. אז לראשונה בוצעו הנטיעות בט"ו בשבט כפעולה חינוכית וחגיגית.
בט"ו בשבט תרס"ז (1907) התקיים בבית הספר החקלאי מקווה ישראל טקס נטיעות, בהשתתפות 300 תלמידי בתי ספר שונים. היוזמה נקלטה במושבות עבריות נוספות, ובשנה הבאה הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כ"חג הנטיעות". בתל אביב חגגו את ט"ו בשבט בתהלוכה של ילדי העיר כבר בשנתה הראשונה – אך מכיוון שזו הייתה שנת שמיטה, נשאו הילדים זרי פרחים במקום שתילים.
המנהג מתקיים גם בימינו, בהובלת מערכת החינוך ותנועות הנוער, כשבכל רחבי ארץ ישראל ילדים יוצאים לנטיעות בט"ו בשבט. וכפי שכתב יצחק שנהר: ”כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים: רֹן בַּלֵּב וְאֵת בַּיָּד, מִן הָעִיר וּמִן הַכְּפָר, מִן הָעֵמֶק, מִן הָהָר – בְּט"וּ בִּשְׁבָט! בְּט"וּ בִּשְׁבָט!"
היום יום הולדת
אז כפי שראינו, ט"ו בשבט במקור היה ראש השנה לאילנות, ולא יום הולדת. אפשר לטעון שטכנית הוא יום ההולדת של לא מעט אילנות, כי הם ניטעו בתאריך הזה כמו שנים קודם.
מי כן חוגג יום הולדת ביום הזה? בית המחוקקים שלנו.
הישיבה הראשונה של האספה המכוננת (לימים הכנסת) התקיימה בבניין הסוכנות היהודית בירושלים בט"ו בשבט תש"ט (14 בפברואר 1949). הנבחרים שהגיעו לירושלים מהשפלה, עצרו בשער הגיא לטקס נטיעת עצים.
יוסף שפרינצק, שנבחר ליו"ר האספה המכוננת והכנסת הראשונה, אמר בנעילת האספה: ”ביום זה נטעו ילדינו עצים חדשים, עצי דעת ועצי חיים, לאומה לימים הבאים. גם אנחנו נבחרי ישראל, נטענו היום נטיעה חדשה. בפקודת הדורות שחלפו ולמען הדורות שיבואו, נטענו היום את האילן הנאה – אילן עצמאות ישראל". נטיעת עצים באתרים שונים בירושלים ובסביבתה הייתה לחלק ממסורת חגיגות יום-ההולדת של הכנסת.
