כדי להמחיש את המסר שהוא מבקש לבטא בספרו החדש, הרב ניר מנוסי משמיע לי את השיר "דוגית נוסעת", של נתן יונתן. השיר הקצר מתאר ילד הממתין על החוף לספינת דייגים, אך "מלחיה נרדמו כולם". "לפני הכול זו קריאת השכמה, אני מנסה לעורר מחדש את המלחים", אומר מנוסי על ספרו "הבוקר שאחרי: מה קרה לאהבה בעידן החופש?" (בהוצאת ידיעות ספרים). "אלה שהיו אמורים להגן עלינו מהשלכות המהפכה המינית לא הבינו את הניסוי האנושי שהם עורכים, ושהם הכניסו אליו את הדורות הבאים".
"המהפכה המינית" שמנוסי מזכיר היא תנועה תרבותית שקמה בשנות השישים בקרב דור חדש של צעירים אמריקנים, שביקשו למרוד בערכים השמרניים של הוריהם. הגלולה למניעת היריון הפכה את חיי הזוגיות לחופשיים ממחויבות, פמיניזם רדיקלי שאף לשנות מן היסוד את מבני החברה והמשפחה, ומגזין פלייבוי העצים את תרבות המין. "ילדי הפרחים", כפי שהם כונו, חיו בקומונות, השתמשו בסמים פסיכדליים ודגלו ב"אהבה חופשית" ובשחרור מכל מגבלה מסורתית.
בעידן של שינויים מהירים במיניות, כשבכל שבוע מכריזים על מגדר חדש, עדיין יש צורך לבקר את ילדי הפרחים של הסיקסטיז?
"יש נושאים שנעלמים כי הם באמת חלפו מהעולם, ויש כאלה שנעשו מובנים מאליהם. המהפכה המינית של שנות השישים שייכת לסוג השני – היא כל כך נטמעה בתרבות שלנו, עד שאנשים לא מבחינים בה. אבל היא עדיין כאן, משפיעה על הדרך שבה אנחנו מבינים זוגיות ומיניות. המהפכה הזו לימדה אותנו לראות במיניות עניין חופשי ו'משוחרר מגבולות', אבל בכך היא גם רוקנה אותה מעומק ומאינטימיות והסירה ממנה את הפלא והסוד. במקום חופש, נוצר מרדף חסר גבולות אחר תשוקות שאינן יודעות שובע. החזות העליזה של צעירים שממשיכים לשחק את המשחק, מסתירה מאחוריה כאב עמוק. יותר ויותר אנשים בארץ וגם במערב מתחילים להתפכח מהתובנות שלה; הם מזהים את החורים באשליות של ממלכת החופש הגדולה שהובטחה בשנות השישים, וגוברת ההבנה שהתנועה הזו יצרה סחרור שמזמן עבר את הגבול".
כעדות לשינוי הזה מזכיר מנוסי את ספרה של העיתונאית הבריטית לואיז פרי משנת 2022, "הטיעון נגד המהפכה המינית: מדריך חדש למיניות במאה ה־21". לדבריה, נשים הן הקורבנות המרכזיות של הנורמות שהתקבעו במהפכה המינית, והחזרת כבודן תהיה כרוכה בחזרה לערכים מסורתיים. "הספר של פרי יצא כשאני כמעט סיימתי לכתוב את הספר שלי. את מה שהיא כותבת הבנתי 25 שנה קודם לכן, הרי גדלתי בסביבה תל־אביבית שהייתה בחוד החנית של המהפכה המינית, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב את זה. גם ההצלחה של הספר שלה אותתה לי עד כמה העולם בשל היום למסרים כאלה".
מנוסי, 50, הוא כוכב עולה בעולם ההגות היהודית העכשווית. לצד חיבוריו והבלוג שהוא מנהל, בשנתיים האחרונות הוא מפעיל גם ערוצי יוטיוב בעברית ובאנגלית, ומרצה לקהלים מגוונים. מתגורר כיום בפרדס־חנה עם אשתו נעמה, ולהם שישה ילדים.
ספרו הקודם של מנוסי, "מי זאת עולה", עסק במעמדן של נשים בתורה על פי הקבלה והחסידות. במרכזו, אומר מנוסי, עומדת התובנה ש"עליית מעמד האישה היא נושא שקיים בצורה מאוד ברורה ועמוקה כבר בקבלת האר"י". הוא עובד כעת על ספר המשך, שיעסוק בגברים וגבריות על פי הקבלה והחסידות. חיבור נוסף שמנוסי עוסק בכתיבתו מוקדש להשקפה קבלית וחסידית על הנושא הלהט"בי. הוא מציין זאת כדי להשיב לתמיהתי על כך שהנושא איננו מוזכר במילה בספר הנוכחי.
ניר מנוסי נולד בשם ניל מנוסי, וגדל בתל־אביב של שנות השמונים כבנם של צילה, מאיירת וקריקטוריסטית, ודידי מנוסי, דמות מפתח בבוהמה התל־אביבית של התקופה: עיתונאי, פזמונאי וסאטיריקן, שחלק מיצירותיו הפכו לקלאסיקות במוזיקה הישראלית. אביו של מנוסי מקבל מקום של כבוד בהקדשה שבפתיחת הספר: "לכל מי שעדיין מאמין באהבה. ולאבא, שרק אחרי שהלך גיליתי את העדינות שהתחבאה מתחת לחספוס שלו".
יכול להיות שהמסע שעשית היה סוג של תגובה למה שראית בבית?
"בחיצוניות אני לכאורה הפוך ממנו לגמרי, אבל האמת היא שאבא שלי מרד במוסכמות, וגם אני באיזשהו מקום עשיתי תהליך דומה. אבל השתדלתי לנפץ מתוך רצון להעלות את הניצוץ שהיה בבית ובתרבות שגדלתי בה. פרויד טען שאצל כל אחד יש נטייה סמויה לרצוח את אבא שלו, מה שהוא כינה 'התסביך האדיפלי'. אצלנו ביהדות זה שונה מהותית. בסיפורי האבות יש הבדל בין אברהם שמייצג את מידת החסד ליצחק שמייצג את מידת הדין, אבל הם לא יריבים אלא כל אחד הוא תכונה הפוכה של אחדות אחת גדולה. לכן אני דווקא רוצה ללמד זכות על אבא שלי, שאולי בגלל רוח הזמן הוא לא מצא מקום לבטא את הנטיות היותר עדינות שהיו בו".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') בשבת
