"כאשר הצבא הפלשתיני יפלוש למרכז הארץ", זו הייתה כותרת מאמר שפורסם בכתב־העת "נתיב" בשנת 1998, בחתימתו של ד"ר יובל שטייניץ – אז מרצה לפילוסופיה כבן 40, איש שמאל לשעבר שעשה את דרכו לחוגי הימין, ולאחר שפרש מפוליטיקה משמש כיום כיו"ר רפא"ל. שטייניץ אומנם לא חזה שם במדויק את מתקפת 7 באוקטובר, אך יש קרבה מצמררת בין התרחיש ששרטט ובין אירועי היום הנורא שחווינו לפני 16 חודשים. מדהים לא פחות הדמיון בין ההצעות שהפילוסוף הצעיר הניח כבר אז על השולחן, ובין הלקחים שצה"ל מפיק ממש בימים אלו מהמתקפה הקשה ומתוצאותיה הרות האסון.
"במאמר 'כאשר הצבא הפלשתיני יפלוש למרכז הארץ' הזהרתי מתסריט בדיוק כמו זה שחווינו ב־7 באוקטובר", אומר שטייניץ. "אני אגב חששתי שזה יתפרץ לא רק מעזה, אלא גם מקלקיליה, טולכרם, שכם, ג'נין וחברון. כתבתי שם במפורש שאי אפשר לסמוך על כך שתהיה לנו התרעה מודיעינית לפני אירוע כזה, כי תמיד יש הפתעות. כשאתה מסתכל על היסטוריה צבאית, מימי יוון העתיקה ועד ימינו אלה, אתה רואה שהצדדים בכל קונפליקט הצליחו להפתיע זה את זה, וגם הצד שנהנה מעליונות טכנולוגית ומודיעינית, הופתע מפעולות יריבו. אין חסינות בנושא הזה. לכן אתה צריך לנסות לא להיות מופתע, ויחד עם זאת להיערך כך שאם תופתע, תספוג רק מכה ולא מפולת".
על העיקרון הזה עמד שטייניץ עוד לפני 7 באוקטובר, ויש לו הוכחות לכך. "אספר לך סיפור. ב־6 באוקטובר 2023 התראיינתי לפודקאסט של נדב פרי על רומאן בדיוני שכתבתי, 'לא יהיה לנו לאן לחזור'. בפתח הריאיון נדב אמר לי: 'באנו לדבר על הספר שלך, אבל היום מציינים חמישים שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. כמי שכיהן הרבה שנים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בממשלה ובקבינט – הפתעה כמו זו של יום הכיפורים לא יכולה לקרות לנו היום, נכון? כבר למדנו את הלקח'. עניתי לו: 'נדב, אין חסינות מפני הפתעות מודיעיניות'. הוא שאל שוב: 'אז יכולה לקרות לנו הפתעה כמו ב־1973?', ואני עניתי 'אפילו מחר בבוקר'.
"הפרק ההוא נגנז. כשבאתי להתראיין פעם נוספת, כמה חודשים אחר כך, נדב השמיע את ההקלטה. וכן, זו האמת. אף אחד לא חסין בפני התהליך שנקרא 'הרגלה'. אתה חושש ממשהו, אבל הוא לא קורה פעם אחת, ופעם שנייה, ושלישית ורביעית, ואז בפעם החמישית אתה חושב שזה כבר לא יקרה. אתה אומר לעצמך ששוב הדליקו את הסימים רק לצורך תרגיל, או ששוב עורכים אימון מעבר לתעלה, והרי אלו שהזהירו בפעמים הקודמות טעו ויצאו מטומטמים, ואלו שאמרו שזה שום דבר – צדקו לכאורה. סיפור קלאסי של 'זאב זאב'. השטח צועק אבל הזאב לא בא, ואז כשהוא מגיע אתה לא מוכן. אני תמיד אומר לראש אמ"ן: תעשה טובה גדולה למדינת ישראל אם תצהיר שאתה לא מסוגל להבטיח התרעה מפני מלחמה. תגיד שאתה תשתדל להתריע, אבל אתה לא חסין מפני הפתעות".
בימים אלו מפרסם ד"ר שטייניץ ספר חדש בשם "הקומדיה הממשלתית". כשמאחוריו יותר משני עשורים של קריירה מרשימה בכנסת ובממשלה, הוא מגיש לקוראים תמונה רחבה, ספק־משעשעת ספק־מדאיגה, של הפוליטיקה הישראלית ומערכת היחסים שבין ממשלה, צבא, תקשורת וחברה. הספר עוסק אומנם באירועים מעברו האישי, אך כמו ששטייניץ מקפיד להדגיש, לא מדובר באוטוביוגרפיה: הסוגיות שעולות מהסיפורים הופכות אקטואליות יותר מיום ליום.
מה הביא אותך לכתיבת "הקומדיה הממשלתית"?
"התחלתי לכתוב את הספר הזה עוד לפני שעזבתי את הפוליטיקה. הליכוד היה אז באופוזיציה, ואני כבר לא הייתי שר. באופוזיציה אתה בדרך כלל די משתעמם, אז היה לי זמן לשבת ולהיזכר בהרבה דברים, וניצלתי את התקופה של ממשלת בנט־לפיד כדי לכתוב. אבל האמת היא שתמיד רציתי להעניק לציבור מבט עומק על הפוליטיקה הבלתי אפשרית שלנו ולהציג את מה שמתרחש בה מאחורי הקלעים. אני רואה בה הרבה צדדים חיוביים, אבל גם המון דברים שליליים שלא יעלו על הדעת. חשוב להבין כמה קשה להזיז דברים במדינת ישראל, ומצד שני צריך לדעת שאם אתה באמת מתעקש לחולל רפורמות ומהפכות, אתה יכול להצליח. חשוב להכיר גם את כל הבעייתיות של יחסי צבא־מדינה בישראל. בגדול, הצבא לא סופר את הדרג המדיני, לא את הממשלה ולא את הכנסת. המצב הזה לא תקין מבחינה דמוקרטית, ופוגע בביטחון הלאומי".
הראיון המלא יתפרסם מחר (שישי) במוסף דיוקן
