בשלהי כהונתו כשר המדע, התייצב דניאל הרשקוביץ על דוכן הכנסת ונשא את נאומו האחרון. על סדר היום עמד אז חוק השוויון בנטל. "דבר אחד למדתי מסבא־רבא שלי", אמר, "השירות הצבאי אינו 'נטל' – זו זכות. סבא־רבא היה רב בבודפשט, ואחרי ששרד את ברגן־בלזן עלה ארצה ושימש רב בית כנסת בחולון. ביום הראשון אחרי הכרזת המדינה, והוא כבר בן 80, עטור זקן ארוך ואצטלה דרבנן, התייצב בלשכת הגיוס בתל־אביב וביקש להתגייס לצבא. אעשה מה שתטילו עליי, אפילו אבשל, ביקש. משסורבה בקשתו, התרעם: אלפיים שנה אנו מתפללים לשובה של העצמאות היהודית, לצבא יהודי, עכשיו כשהגיע היום, מי יכול להגיד לי לא?!"
את הסיפור הזה מספר לי הרשקוביץ כמה ימים אחרי שהממשלה החליטה למנותו לנציב שירות המדינה, כאשר שאלתי אותו את השאלה המתבקשת למה הוא בעצם צריך את זה. הוא הרי כבר מדען, מתמטיקאי בעל שם, רב שכונה ידוע בחיפה, שהיה שר בממשלה, ראש מפלגה ונשיא אוניברסיטה (בר־אילן). מה גם שהמסע אל התפקיד הרם לווה ברצף של מהמורות: המועמדת שבה חפץ ראש הממשלה, עפרה ברכה, נפסלה, שניים מחברי ועדת המינויים פוטרו/התפטרו, ואם אין די בכך, הוגשה עתירה נגד מינויו בטענה לזיקה פוליטית בינו למפלגת הבית היהודי שבראשה עמד.
"ההיסטוריה שלי לא מתחילה ביום שנהייתי רב או פרופסור", מסביר הרשקוביץ ל'מקור ראשון', "אלא באושוויץ, בבוכנוולד ובברגן־בלזן, שם היו ההורים שלי. מבחינתי, לשרת את המדינה היהודית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטר המניע המוביל את הרשות המבצעת, זו זכות שאין למעלה ממנה. אני רואה את הנציבות כסיירת מטכ"ל של שירות המדינה".
הנציבות נמנית עם שומרי הסף. איך אתה רואה את התפקיד?
"כשמדברים על שומרי סף מיד עולה האסוציאציה של סלקטור בכניסה למועדון שעיקר תפקידו הוא לומר למי אין רשות להיכנס. קל לומר מה אסור לעשות, קשה הרבה יותר לומר מה ואיך לעשות. הבעיה היא בגופים שתפקידם לכוון והופכים להיות רגולטורים החוסמים את הפעילות. תפקידה של הנציבות הוא בעיקר לכוון את משרדי הממשלה ולומר להם מה כן לעשות, איך כן לעבוד, לאן אתם צריכים ללכת. מדינת ישראל היא אחת המדינות שיש בה הכי הרבה רגולציה. כל כך הרבה דברים אסור לעשות. הרגולציה יוצרת חסמים. תפקידה של הנציבות להפחית את הרגולציה למינימום ההכרחי".
כדי לעשות זאת, הרשקוביץ מתכוון לעשות רפורמה שבמסגרתה אפשר יהיה להאציל סמכויות מהנציבות למשרדי הממשלה, בעיקר בנושא המינויים לתפקידים שונים. "יש דברים שהיום הם בסמכותי ואני רוצה להעניק אותה למשרד; כמובן, בלי לוותר על בקרת הנציבות".
בקיצור, לתת לחתול לשמור על השמנת.
"אני לא רואה זאת כך. אני לא מדבר על תפקידים בכירים מאוד, ששם יש תמיד לחצים שאינם בהכרח ענייניים, אבל המצב היום הוא שהנציבות צריכה לאשר כל איוש תקן של כל עובד זוטר. כאן יש מקום להאצלה. המצב האידיאלי מבחינתי הוא מקסימום האצלה תוך בקרה של הנציבות".
אך כאשר אני שואל את הנציב החדש אם לדעתו גם היועצים המשפטיים של המשרדים צריכים להיות כלולים באותה "האצלת סמכויות", על רקע חוק היועצים המשפטיים שהתקבל לאחרונה, הוא מסרב לדרוך על המוקש. "יועץ משפטי הוא תפקיד מקצועי, והיום רוצים להפוך את המשרה למשרת אמון. הדבר צריך עיון".
הנציבות נתפסת בציבור בעיקר כבית דין משמעתי לפקידים שסרחו. האם זה אכן תפקידה העיקרי?
"ממש לא", מבהיר הרשקוביץ, "ואחד האתגרים שעומדים לפניי הוא מיצוב דמותה של הנציבות. בימים הספורים שאני כאן הספקתי להיחשף לכל כך הרבה תוכניות ופעולות שהיא עושה. למשל, אתמול התבקשתי לחתום על תעודות במסגרת תוכנית 'משפיעים'. זו תוכנית המכשירה בנות חרדיות לעתודה ניהולית בכירה בשירות המדינה. יש פה הכול: שוויון מגדרי, שילוב חרדים, תכנון. האם שמעת מילה אחת על זה בתקשורת? במקום זה מפרסמים בהבלטה את פנייתן של חברות כנסת לבדוק אם שגרירנו בארה"ב רון דרמר ידע והעלים מראש הממשלה את המידע על ההטרדות המיניות לכאורה של יועץ נתניהו דייויד קיז".
איך בודקים שגריר? ירימו אליו טלפון? מזמנים אותו לנציבות? שולחים אליו חוקרים?
"יש אגף משמעת שהנציב אינו מעורב כלל בפעולותיו. יש להם עורכי דין, מומחים ואמצעי בדיקה. אני מניח שיבחנו אם הנציבות צריכה להתערב באירועים שקרו לפני שאדם נכנס לשירות המדינה. מה שאני יודע הוא שהעובדות הן שדרמר לא שמע טענות ספציפיות, אלא האשמות כלליות על התקופה שקיז טרם נכנס לתפקידו".
מסמך יצחקי? סחטנות
פרופ' הרשקוביץ (65) נולד בחיפה כנצר למשפחת רבנים. הוא למד ב'מרכז הרב', ובצבא הגיע לדרגת רב־סרן בחיל המודיעין. את תאריו האקדמיים – כולם במתמטיקה – רכש בטכניון, שבו הוא משמש עד היום פרופסור מן המניין. עד היום פרסם יותר מ־80 מאמרים מדעיים. הוא הוסמך לרבנות, ומכהן כרבה של שכונת אחוזה בחיפה.
משהוקמה מפלגת הבית היהודי על חורבותיה של המפד"ל הישנה נקרא הרשקוביץ לעמוד בראשה, וכיהן כשר המדע מטעמה. כבר אז החל להבין, לדבריו, שפוליטיקה והוא לא "מתכתבים" זה עם זה. אחרי פרישתו כיהן כנשיא אוניברסיטת בר־אילן, ואז נאלץ להתמודד עם האשמות שהוא קידם את בנו, הרב צחי הרשקוביץ, כדי להעניק לו קביעות כמרצה באוניברסיטה, אף שלדברים לא נמצא שחר. הרשקוביץ האב מתגורר בחיפה עם רעייתו שמעונה, לשעבר מנהלת בית ספר, ולהם שלושה בנים ושתי בנות, אחת מהן היא ד"ר פנינה נויבירט, שופטת בבית משפט השלום בתל־אביב.
שמו הועלה כמועמד למשרת נציב שירות המדינה לאחר סיום תפקידו של הנציב הקודם משה דיין, לפני כשנה וחצי. המשרה לא אוישה מאז, ושימש בה ממלא המקום אהוד פראוור. הנושא התעכב בעיקר בשל התעקשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות לתפקיד את עפרה ברכה, הממונה על ביקורת הפנים ברשויות המקומיות במשרד הפנים, אף שוועדת אפרתי (בראשותו של השופט בדימוס חנן אפרתי) לבחירת הנציב פסקה כי לברכה אין הכישורים הדרושים לתפקיד. גם העובדה שאחותה ובתה הן עובדות משרד ראש הממשלה הועלתה כעילת פסילה. דו"ח מטעם מבקר המדינה אף קבע כי ברכה לא צייתה להוראות נציבות שירות המדינה בתפקידה הנוכחי. מועמדותה ירדה מהפרק רק אחרי התערבות בג"ץ.
שאלתי את הרשקוביץ אם לא הרגיש חוסר נעימות בכך שהפך לאפשרות שנייה. "לגמרי לא", עונה הרשקוביץ. "ראש הממשלה הסביר לי כבר ברגע שהתחילו הבעיות שאינו מוכן לנטוש את המועמדת שהוא בחר בתחילה. לכן התעקש להילחם עליה, אבל כמו מפקד טוב, הבין שזה לא ילך והמשיך הלאה. הוא פנה אליי מכיוון שיש לי לכאורה כל הנתונים. אני מכיר גם את המערכת הממשלתית ואת צורכי השרים, הרי 'בתוך עמי אנוכי יושב'".
נציב שירות המדינה הוא גם חבר בוועדת המינויים, שתפקידה להבטיח את טוהר המידות במינויים לתפקידים החשובים במדינה: הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, ראש המוסד, ראש השב"כ, נציב בתי הסוהר, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד בנק ישראל. זמן קצר לפני מינויו של הרשקוביץ נאלצו כאמור להתפטר שניים מחברי הוועדה, איריס שטרק ויעקב נגל, לאחר שבג"ץ מתח ביקורת על צירופם לוועדה. נגל, בגלל הטענה ששימש ראש המועצה לביטחון לאומי והוא נחשב למקורב לראש הממשלה.
איזו דרגת קרבה היא עילה לפסילה? האם גם מישהו שרק עבד במחיצת ראש הממשלה נפסל לכהונה?
"אינני יודע למה התכוון בג"ץ, ואני תוהה על החלטה זו. אני מכיר את נגל שנים רבות, ולפי מיטב ידיעתי הוא חף מפוליטיקה לחלוטין. הוא גדל בצבא והגיע לתפקיד ראש המל"ל באופן טבעי ומקצועי, מן המערכת. ראש הממשלה עובד צמוד אליו, וזה נובע מהגדרת התפקיד. בעבר היו ראשי מל"ל שהובאו ישירות בידי ראש הממשלה מבחוץ. זה לא הסיפור כאן. בראייה שלי, כל קשר שהוא על רקע מקצועי הנובע מהתפקיד – אין כל סיבה לפסול אותו. המצב שונה כאשר מדובר בחברות אישית, עסקים משותפים או אינטרסים משותפים".
האם בכלל יש צורך בוועדה כזו? מדוע שלממשלה לא יהיה החופש להחליט מיהם האנשים שהיא מעוניינת בהם?
הרשקוביץ מהסס. "זו שאלה מעניינת, אבל לדעתי יש בוועדה צורך, ולו רק משום שהדרג המחליט הוא דרג פוליטי, והחשש שמא, בכל זאת, יהיו שיקולים זרים שמעורבים בהחלטה. אני נותן לפוליטיקאים את הקרדיט שהם חושבים בצורה עניינית, אבל הם בכל זאת פוליטיקאים, ולכן יש מקום שכל מינוי יעבור עוד כמה עיניים".
בשנים האחרונות קורה שכאשר עולה שם של מועמד לתפקיד בכיר, מיד מתגלות "פרשיות" מעברו. מה דעתך על התופעה הזאת?
"זה מביא למצב שאנשים טובים לא רוצים לשרת בשירות הציבורי. לא משום שהעבודה קשה, אלא משום שהם חוששים שיתחילו לחטט בעברם. אני לא מדבר על אלה שבסופו של דבר מוצאים אצלם שלדים בארון, אלא על אלה שמכניסים להם שלדים שלא היו. אחת הטענות נגדי הייתה שאין לי ניסיון ניהולי אף שהייתי שר, הייתי נשיא אוניברסיטה בעלת תקציב תפעולי של מיליארד שקלים בשנה. אני החלטתי להמשיך, אבל יש אנשים שנשברים ואומרים: השתגעתי? מה אני צריך את זה?"
מה הלקח שאפשר ללמוד מפרשת גל הירש?
"אולי במקום להסתכל בחשדנות על כל מועמד, בואו ונסתכל בחשדנות על כל מידע חדש שמתגלה דווקא כשאדם הוא מועמד. את הגנבים האמיתיים מגלים הרבה קודם, ואם יש אדם שהיה זך וצח כשלג, ופתאום, ברגע שהוא מועמד, מגלים עליו כל מיני דברים, יש להתייחס לכך בחשדנות רבה".
הרשקוביץ מסתייג בהחלטיות גם ממה שכונה "מסמך יצחקי", שלפיו המשטרה אספה מידע על אישי ציבור ושמרה אותו "ליום פקודה". "ממה נפשך, אם יש בעיה בתפקוד של איש ציבור אני מצפה משומר סף אמיתי שיבוא בזמן אמת. אם יודעים על מישהו ומחליטים לא להוציא עכשיו אלא לשמור מכיוון שזה ייתן למישהו כוח בעתיד – זהו פשע לא קטן מזה המיוחס לאותו אדם. יש בזה משהו מן הסחיטה".
אז איך מוצאים את האיזון בין הצורך באותה שמירת סף לבין מניעת בריחתם של הטובים מהשירות הציבורי?
"במידה מסוימת האחריות מוטלת גם על אלה שמחפשים את הכותרות, גם על בתי המשפט, ובעיקר על התקשורת. אני מבקש מאנשי התקשורת, חבר'ה, בואו נעמיד דברים בפרופורציה".
ודאי שמעת את הטענה כי נתניהו בחר בך מכיוון שיהיה לו "נוח" לעבוד איתך, כאדם המגלה נאמנות למי שבחר בו. מה דעתך על הטענה?
"אני מקווה שפנייתו אליי הייתה בשל כישוריי, שיקול הדעת, היושרה שלי וידיעתי את כללי המשחק, מה מותר ומה אסור. בנוסף על כל אלה יש לי ניסיון. אני שמח על כך שאנשים חושבים שאני נוח לבריות. איני רואה סתירה בין זה לבין מילוי התפקיד".
אולי הוא מצפה ממך להחלטות שיהיו נוחות לו או למשפחתו?
"בשיחות שהיו בינינו הוא הבהיר שהציפיות שלו מהנציב הן לפעול רק בתחום החוק. אני לא מאמין שהוא מצפה שאעשה דברים בניגוד לחוק".
ומה בנוגע לדברים הנופלים בתחום ה"אפור"? אולי כאן הוא מצפה שתנהג עמו מנהג "בית הלל"?
"כל החלטה של הנציב באה אחרי התייעצות עם הגורמים המשפטיים ושיקול דעת. בעבר ידעתי לקבל החלטות לא נוחות. כל מי שפונה אליי, ואפילו ראש הממשלה, לא יקבל ממני בהכרח את התשובה או ההחלטה שהוא רוצה לקבל, אלא את התשובה שאנו מאמינים שהיא הנכונה".
את נחת זרועה של התנועה ה"טהרנית", כלשונו, חש פרופ' הרשקוביץ בהיותו שר המדע, כאשר ביקש למנות את מזכ"ל המפד"ל שעבר, שר־שלום ג'רבי, לתפקיד מנכ"ל משרדו, והמינוי נפסל בבג"ץ אף שהיועץ המשפטי דאז מני מזוז אישר אותו. ועדת אפרתי טרחה, יחד עם אישור מינויו של הרשקוביץ, להזכיר את הפרשה הזאת, תוך מתיחת ביקורת על שניסה "לעקוף" את הנציבות במינוי הזה.
שאלתי אותו אם הוא מצטרף לביקורת הנשמעת על בג"ץ בכל הקשור להתערבותו בנושאים שהם מעניינה של הרשות המבצעת, בעיקר בנושא פסילת חוקים. "יש בציבור מחלוקת לגיטימית בין שתי אסכולות על בג"ץ", עונה הרשקוביץ. "יש הטוענים שיש כאן טשטוש הגבולות בין הרשויות, ואפילו פגיעה בגבולות. לו הייתי בעולם הפוליטי הייתי מתייחס לכך, אך כעובד מדינה מספר אחת לא ראוי שאתייחס למחלוקת".
כששאלתי אותו אם ייתכן שאת כל הפרשה רקחו פעילים בתוך הבית היהודי, שחששו כי ג'רבי יסייע לו להגביר את כוחו במפלגה בהיותו איש שטח מקושר, הרשקוביץ סירב לאשר את הטענה.
לא אישי, ענייני
לשכתו של הנציב צנועה יחסית ללשכות אחרות של בכירי המדינה. בימים הראשונים הוא עדיין בונה את הצוות שאיתו יעבוד. שוב יצטרך לנסוע מביתו בחיפה לירושלים, במסלול שיזכיר לו את ימיו כשר בממשלה. את ארוחת הצהריים מגישים לו במשרד בחמגשית.
אתה יודע שמעכשיו תצטרך לטפל בנושאים "פיקנטיים" אך רגישים כמו למשל מתנות לראש הממשלה ולנבחרי ציבור אחרים. איך אתה נערך לכך?
"כשאני מקבל החלטה, אני משתדל מאוד לנטרל את העניינים האישיים. אני נושא את תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה, שכאשר נכנס לבית המדרש היה אומר 'יהי רצון שלא יארע דבר תקלה על ידי'. דבר אחר ברור לכולם וגם לראש הממשלה – ההחלטות שלי יהיו ענייניות ויהיו רק במסגרת מה שמותר".
הסתקרנתי אם גם מינוי הנציב החדש נזקק לאישורה של אשת ראש הממשלה, כפי שטענו, בצדק או ברשעות, חוגים מסוימים. הרשקוביץ צוחק. "את שרה נתניהו אני מכיר מערבי הגיבוש שקיים ראש הממשלה בביתו או במלון בצפת. אני גם מכיר שניים מאחיה, מתניה וחגי בן־ארצי. אין לנו קשר אחר. אם אתה שואל, לא התראיינתי אצלה לפני קבלת התפקיד".
איך תתייחס לתלונות אנונימיות?
"תלונות אנונימיות הגיעו אליי גם כשר וכנשיא אוניברסיטה. על פי רוב לא התייחסתי אליהן. זה הנשק הקל ביותר בידי אדם שמרמה. ייתכן שיהיו מקרים קיצוניים שיצריכו בדיקה".
הנציבות אינה בית משפט ולא דנה בראיות. איך אפשר לשפוט אם תלונה מסוימת מוצדקת?
"יש לנציבות אגף חקירות, תביעה ובית דין. אמנם בית הדין המשמעתי אינו כפוף לסדר הדין הפלילי, אך נכחתי בכמה דיונים שלו וראיתי שהפרקטיקה הופכת להיות די דומה. הוא מתייחס לכל תלונה שמגיעה אליו".
ביקשתי את התייחסותו לריבוי המקרים הקשורים בהטרדות מיניות, והרשקוביץ עונה כי בשנים האחרונות השתנו באופן דרמטי הנורמות בתחום הטיפול בהטרדות. "הרבה בכירים בעבר היו יושבים בכלא על פי הנורמות של היום. זו מגמה חיובית. זה דורש מאיתנו כל הזמן בדיקה ועדכון. התשובה שלי לכל המעלים פרשיות מן העבר הרחוק היא שהשינוי הוא עצום, וכתוצאה מכך הנורמות של היום שונות ומחמירות מהעבר. צריך להעמיד דברים בפרספקטיבה הנכונה. פעם לומר 'מיידלע' היה מטבע לשון מקובל. היום זה לא היה מתקבל בברכה. צריך להפעיל שיקול דעת ולראות בכל מקרה את הקונטקסט. אני רק יכול לומר לך שכרב, מעולם לא ישבתי לבד עם אישה שבאה להתייעץ, תמיד דאגתי שאשתי תשב עמי".
יחד עם זאת, הנציב החדש מסתייג מאווירה שהוא קורא לה "טהרנות־יתר" בציבוריות הישראלית. "היום אפשר להבין טוב יותר את דברי חז"ל ש'לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו את דבריהם על דין תורה'. במקום מסוים איבדנו את ה־common sense, השכל הישר. היום לא בוחנים את היושרה של האדם, אלא באיזו מידה הוא מקורב לראש הממשלה. אם דיבר פעם עם נתניהו, מיד הוא מוכתם. מי שהיה פעם פעיל בפוליטיקה – נפסל. זה בולט במקרה שלי. מי שמכיר את הפוליטיקה של הציונות הדתית, יודע שהגעתי לפוליטיקה לא מתוך הפוליטיקה אלא 'הוצנחתי' על ידי ועדת עמידרור, שהחליטה להעמיד בראש הבית היהודי מישהו א־פוליטי כדי להציג משהו חדש. אחרי ארבע שנים חשתי שאני לא מתכתב עם העולם הפוליטי ושההתנהלות בו אינה לרוחי, ועזבתי, אם כי אני שמח על התקופה שניתנה לי ההזדמנות לתרום למדינה. עכשיו, ראה איזה אבסורד יש בעתירה שהגישה נגדי התנועה לטוהר המידות על זיקה פוליטית".
מה באמת הזיקה שלך לבית היהודי היום?
"בדיוק כמו הזיקה שלי למרצ או לרשימה המאוחדת. אפס. לא התפקדתי לשום מפלגה, איני חבר בשום מוסד מפלגתי, שורת חבריי חוצת מפלגות; אז אני שואל אותך – איזו זיקה יש לי? השאלה לאיזו מפלגה אני מצביע אינה רלוונטית".
הבעיה היא שהכיפה על הראש כבר יוצרת זיקה.
"נכון, מה אני יכול לעשות? אבל אני חושב שיש יותר חובשי כיפה בליכוד מאשר בבית היהודי. אז עכשיו יגידו שיש לי זיקה פוליטית לליכוד… אין לי, מעולם לא הייתי שם. אני מכיר חובשי כיפה שמצביעים מרצ.
"התפקיד של נציב שירות המדינה הוא רגיש מאוד", מדגיש הרשקוביץ, "נדרשות ממלכתיות מרבית ויושרה בלתי מוגבלת. מטבע הדברים, יש לא מעט אנשים המצפים למעידה שלי".
מי הם?
"לא משנה. יש הרוצים ברעתי האישית ויש הרוצים ברעתו האישית של מישהו אחר".
נתניהו?
"אתה אמרת".
