"כשהיאת תחריר א-שאם (HTS) תקפו, אנחנו עדיין לא סיימנו את ההכשרה. עד לנפילת חלב, היינו בהכחשה מוחלטת לגבי מה שקורה, והקצינים לא רצו שנדע דבר. פתאום היינו אנחנו בקו החזית. המפקד שלנו היה מעט סימפתי כלפינו, כי לא היו לנו כלי נשק או אימונים מספיקים".
קצב האירועים במזרח-התיכון ובעולם בכלל מקשה להתעכב על מאורע מסוים למשך זמן רב. עם זאת, חודשיים וחצי לאחר נפילת משטר אסד בסוריה ב-8 בדצמבר וסימני השאלה אודות ההפיכה שהתרחשה בתוך שבוע וחצי טרם נענו. כעת אנו מקבלים זווית נוספת לאירועים מעיניו של אדם ששירת כלוחם בצבא סוריה בימיו האחרונים של שלטון אסד. בשיחה עם ההיסטוריון האמריקני גרגורי ווטרס, שמחקרו עוסק בכוחות הביטחון בסוריה, הוא סיפר על אירועים להם היה עד במחוז חומס, אופן הפעולה של הצבא הסורי לאחר נפילת חלב וגם על תפקידן של איראן וחיזבאללה בלחימה.
"שמעתי מפקד בחיזבאללה אומר: 'הסורים מכרו אותנו, אל תבואו'"
"נשרתי מהלימודים ב-2020", סיפר אותו תושב אל-תל שבדרום סוריה, "כך שאיבדתי את הפטור מגיוס החובה. הצלחתי לחמוק משירות עד יולי 2024, כאשר סיור משטרתי עצר אותי, ולאחר שבדקו את מסמכי השירות שלי, הם עצרו אותי. העבירו אותי בין מתקני-כליאה צבאיים במשך שלושה ימים ומשם נשלחתי למרכז הקליטה הצבאי באל-נבק. בעבר, היית מבלה זמן רב יותר בכל כלא, ולרוב חודש שלם באל-נבק בעוד שאני הייתי שם רק 24 שעות. נראה שהם מיהרו מאוד להכניס אותנו לשירות כדי להחליף יחידות שהוצבו בגזרה במשך תקופה ארוכה ונשחקו באנשים חדשים. כשהייתי באל-נבק נתנו לנו אוכל ומים, ולמזלי הגעתי ביום שחילקו עוף ולמחרת נשלחתי למשמר הגבול בחומס. היו שם בערך 500 מגויסים למשמר הגבול. אסור היה לדבר על שיוך עדתי, אבל מהתרשמותי, רוב המגויסים והקצינים היו סונים".
מיתוס היסטורי שמיוחס לקיסר הרומי אוגוסטוס מספר כי הוא שקל לתקן צו לפיו כל העבדים ברומא ילבשו ביגוד זהה, אך נמלך בדעתו לאחר שהבין שבאופן הזה העבדים יבינו עד כמה רבים הם וכי כוחם המצטבר עולה על זה של בעליהם. יתכן שהיגיון דומה הניע את החוק בצבא אסד לפיו אסור לדבר על שיוך עדתי במדינה שבה כ-80 אחוזים הם סונים וכ-14 אחוזים שיעים, בתוכם מצוי המיעוט העלווי ששלט בסוריה ונהנה מזכויות יתר.
"כאשר אבו-מוחמד אל-ג'ולאני והיאת' תחריר א-שאם (ארגון המורדים שהשתלט על סוריה) פתחו במתקפה, לא סיימנו אפילו את שלב ההכשרה. עד לנפילת חלב, היינו בהכחשה מוחלטת לגבי מה שקורה, והקצינים לא רצו שנדע מאומה. לי היה ניסיון עם מחשבים, אז שלחו אותי לעבוד במשרד המנהלה וכך הייתה לי גישה לטלפון, כך שיכולתי לעקוב אחרי האירועים", מספר הלוחם.
"ברגע שחלב נפלה בידי המורדים, הועמדנו במצב כוננות עליונה. כל מי שהיה בחופשה נקרא לחזור לבסיס, וחופשות לכולם בוטלו, אפילו עבור החיילים ששילמו "טייפיש" (שוחד) כדי להאריך את חופשתם. כוחות משמר הגבול שהיו בחלב נסוגו (ב-29 בנובמבר) תחילה לבסיס חיל האוויר באזור ואז הגיעו אלינו ב-1 בדצמבר. היו בערך 700 חיילים ביחידה, אבל רק כ-70 הגיעו לבסיס שלנו. אני מניח שרובם ערקו. כשהם הגיעו, הם הופרדו מאיתנו, כדי שלא נוכל לשמוע מהם מה באמת קרה שם. חלק מהאנשים שהגיעו איתם נראו צ'צ'נים. אני לא יודע בוודאות, אבל הם לא נראו סורים, והם היו מאוד אומללים. הם קיבלו מיטות ברבעי המפקד, ולדעתי הם היו חלק מהכוחות הרוסיים בחלב. מה שבטוח הוא שבלחימה נגד המורדים במחוז חמה (בתחילת דצמבר) מספר ימים לאחר מכן משמר הגבול כבר לא לקח חלק".
"ביום שבו חמה שוחררה, או אולי יום לפני, המקומיים ברסטן ובטלביסה התקוממו. פתאום היינו אנחנו בקו החזית. המפקד שלנו היה סימפתי כלפינו יחסית כי לא היו לנו כלי נשק ולא עברנו די אימונים. ב-5 בדצמבר הוא שלח אותנו למקום בטוח מחוץ לעיר חומס, שם נאספו יחידות נוספות. הלוחמים הוותיקים נשארו בדר אל-כביר, וכמה מתגייסים התנדבו להישאר ולהילחם". ראוי לציין שבראשית מלחמת האזרחים, במאי 2011, קיים צבא סוריה מצור על רסטן וטלביסה הממוקמות צפונית לחומס, זאת לאחר שמקומיים שהזדהו עם צבא סוריה החופשית פתחו בהפגנות נגד השלטון. צבא סוריה תקף את התושבים והרג רבים מהם.
"חיזבאללה ואיראן היו מעורבים", מספר הלוחם, "שמעתי הקלטה של מפקד בחיזבאללה שאמר 'הסורים מכרו אותנו, אם עוד לא חציתם [מלבנון] – אל תבואו'. גם ראיתי כמה קצינים איראנים שארגנו את ההגנה על חומס. כהכנה לקרב על חומס הוקצו לאנשי משמר הגבול משימות לבניית ביצורים והעברת אספקה. יום לפני שחומס שוחררה, הקצינים שאלו אם אנחנו רוצים נשק – כולם סירבו".
"שמענו שהוכרזה הפסקת אש – ואז התחילו לירות טילים"
"תוך כדי ההכנות לקרב התחילו שמועות על כך שהקהילה הבינלאומית סיכמה ליישם את החלטה 2254 ושאסד יעזוב. הקצינים התחילו להגיד דברים כמו 'אנחנו אוהבים את המדינה שלנו, הצבא נלחם עבור סוריה, לא עבור אסד', במקום לומר 'אסד' כמו שנהגו בעבר". החלטה 2254 של מועצת הביטחון של האו"ם התקבלה בדצמבר 2015 וניסתה להביא לסיומה של מלחמת האזרחים בסוריה. חרף העובדה שהתקבלה פה אחד, ההחלטה לא יושמה כאשר משטר אסד סירב לוותר על שלטונו והפסקות האש הופרו שוב ושוב.
"כבר שמענו שהוכרזה הפסקת אש, אבל אז התחילו (הצבא) לירות טילים וארטילריה על רסטן וטלביסה. החיילים שלא עברו אימונים מספקים פגעו בטעות בבסיס הצבאי בבדר אל-כביר. הבסיס הוקף והתקיימו קרבות כבדים בצפון מחוז חומס. ראינו את רחפני השאהין (של המורדים) מעלינו ולא ידענו איך להגיב אליהם, אז החיילים ירו לכל עבר, אבל לא פגעו בכלום. הוקפנו, ואני מניח שהארטילריה המשיכה לירות צפונה, אבל מטוסי קרב הפציצו אותנו מאחור. המטוסים המשיכו להפציץ עד הרגע האחרון של המשטר".
"ב-7 בדצמבר הקצינים ברחו. כמה מתגייסים ניסו לברוח איתם, אבל נורו לעברם יריות. בלילה ברחנו גם אני ושני חברים שלי. הלכנו לכיוון דמשק, ובסופו של דבר לוחמי HTS תפסו אותנו. הם זיהו שאנחנו מגויסים בכפייה, ולכן לא היו אכזריים מדי כלפינו. יום לאחר מכן המשטר נפל".
