בתחילת חודש יוני הגיע חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין להרצות בפני קבוצה של תומכים פוטנציאליים במפלגתו "זהות". מאז שבעה באוקטובר חידש פייגלין את פעילותו הציבורית, ופרש מהליכוד, שאליה חזר לפני כמה שנים. אבל רגע לפני שהוא התחיל לדבר, כשהקבוצה יושבת מולו, הוא קיבל טלפון, הקשה ביותר שקיבל בחייו: נכדו הבכור, סמל יאיר לוין מגבעת־הראל, לוחם בהכשרה בסיירת גבעתי, נפל עם שלושה מחבריו בקרב בדרום רצועת עזה כשטיהר מבנה ממלוכד.
"התחלתי לארוז את חפציי, והציבור שאל אותי לאן אני הולך. עניתי להם: הנכד שלי נהרג", הוא מספר. "נסעתי מהר הביתה לאסוף את ציפי אשתי והלכנו להיפרד ממנו. מאז אני הולך עם בור ענק בלב. ברור לי שהכאב של הורים גדול יותר מכאב של סבא, אבל הכאב שלי כסבא הוא כפול – גם על הנכד וגם על הוריו. יאיר היה גדול מהחיים, ראשון בכל דבר שעשה בצבא, יפה תואר, בעל יכולות מדהימות. נגביסט החוד של הפלוגה, רץ תמיד קדימה גם בלחימה, וידעתי שהוא ייהרג כשהוא עם מוטיבציה כזאת. כשקיבלתי את הטלפון המזעזע ההוא המשפט הראשון שהיה לי בראש הוא 'זה הלך צ'יק צ'ק'. הוא עוד לא היה בן עשרים, אפילו לא שנה בצבא".
לצד האסון הנורא, אתה מצליח למצוא פניוּת לעשייה ציבורית?
"האסון הזה מתורגם אצלי להרבה יותר עשייה ציבורית, כי אני לא מוכן שישלחו את הבנים שלנו לעוד סיבוב סרק בעזה, כיבוש מספר שמונה של ג'באליה רק כדי שנספר לעם שלנו שאנחנו כאילו נלחמים. זאת מלחמת שולל על מלא. מי שלא רוצה לנצח שלא יהרוג לי חיילים סתם".
מה זה לנצח?
"לכבוש, לגרש וליישב. זאת הגדרת הניצחון ואין בלתה".
אז הסתכלת על כניסת נכדך לעזה כסיכון מיותר?
"זאת הייתה מלחמת שולל של נתניהו. הצבא שכפוף לאמריקנים הציע לעשות פרימטר ומו"מ על שחרור החטופים, כלומר מיד להפסיד, נתניהו לא יכול היה למכור לבייס הפסד כזה אז הוא צייר לנו מלחמה של שנה עם 400 הרוגים, כולל הנכד שלי".
אולי עדיפה הפסקת אש.
"אם אתה לא מתכוון לנצח, אז בוודאי, קח מה שאתה יכול ותברח. אין מה לחזור להילחם אם אין כוונה להכניע. המלחמה היא גם לא נגד חמאס, היא נגד עצמנו. במקום לנצח את חמאס בתוך שבוע ניצחנו את עצמנו אחרי 15 חודש. סמוטריץ' ובן־גביר צריכים להפיל את הממשלה בעקבות הכישלון הזה".
זה לא כואב יותר, כשאתה מסתכל על מותו של נכדך כחלק מקרב שבעיניך היה מיותר?
"זה כואב הרבה יותר אבל מותו לא היה מיותר, כמו שהמוות וההפסד של בר־כוכבא לא היה מיותר, כי יש כאן משהו שהוא עמוק יותר מהסיפור של הגדרת היעדים שהייתה כישלון מוחלט; התגלה פה דור צעיר בשיא תפארתו, והנכד שלי יאיר הי"ד ביטא זאת במיוחד במסירות נפש וחתירה למגע. וזאת המנהיגות העתידית של עם ישראל, התברר שיש פה על מה לבנות".
כתבת בספרך "האדם מחפש זהות" שיאיר נלחם כשידיו כבולות בשלשלות הפרוגרס.
"נפילת נכדי מתורגמת אצלי להרבה יותר עשייה ציבורית, כי אני לא מוכן שישלחו את הבנים שלנו לעוד סיבוב סרק בעזה, רק כדי שנספר לעם שלנו שאנחנו כאילו נלחמים"
"למפלצת הזאת שמחסלת את כל החברה האנושית יש שם, הפרוגרס, ולא במקרה כל הפרוגרס – מגרטה ועד ארגוני הלהט"ב העולמיים – תומכים בחמאס. אנחנו מבינים שגם הוראות הפתיחה באש שהובילו למותו של נכדי, הכול אותה מפלצת. לכן כתבתי את הספר, כדי שנבין מי תקף אותנו בשבעה באוקטובר. יש כאן מלחמה גדולה, שלא במקרה המיקוד שלה הוא בירושלים, ובסוף מי שקשר את ידיו של נכדי היה הפרוגרס. למה הוא נכנס לבניין ממולכד במקום לסגור להם את המים? היינו צריכים במחנה הלאומי לדפוק על השולחן ולדרוש זאת מול נתניהו.
"יום אחרי שבעה באוקטובר אמרתי בכל במה בדיוק איפה נהיה היום, אמרתי שאם לא מתכוונים לכבוש את כל עזה ולגרש את כל האוכלוסייה ולהחיל ריבנות ישראלית – אל תיכנסו; זה ייגמר בדיוק כמו לבנון השנייה, לא תשחררו את השבויים, ייהרגו מאות חיילים ואז תלכו לעסקת כניעה, ומדינת ישראל תהיה במקום נמוך עוד יותר משנכנסה. אם לאמת הפשוטה הזאת היה שותף גם נתניהו, כמה סבל היה נחסך. כל מה שהיית צריך כדי לקבל את החטופים זה לסגור את המים. ולצד זה גם צריך לומר גלויות, מטרת המלחמה הייתה צריכה להיות ניצחון ולא חטופים".
זה לא ריאלי – ביידן דרש את הכנסת הסיוע ההומניטרי.
"אז הקשבת לביידן והפסדת במלחמה. אם לא היינו מקשיבים, כפי שעשינו ב־48' ו־67', היינו מנצחים. היינו צריכים להרעיב אותם, להצמיא ורצוי גם לשרוף כמו דרזדן, גם במחיר של הרג ילדים המוני. זה מוסרי, כי יש פה אויבים גרועים מהנאצים – הם בניגוד לנאצים לא הסתירו את מעשיהם אלא צילמו אותם".
זה לא עובר בינלאומית.
"דווקא כי לא עשית את זה. היינו צריכים לעשות מצור, ולא להכניס חיילים, ובמקום זה שלחו חיילים למלחמת שולל. כל מה שהיה פה זה צוק איתן משודרג".
למה לא ביטלנו את אוסלו?
אחרי שפרצה המלחמה חזר פייגלין לנסות ולבנות בסיס למפלגתו, "זהות", והוא נוסע בכל הארץ בניסיון לגייס תומכים. הוא דוחה את הטענה שיש פה ניסיון לקפוץ על הזדמנות פוליטית, ותולה את המהלך באי הסכמה עם נתניהו. "בעצם אני עושה את מה שאני עושה כבר שלושים שנה, לבנות מנהיגות חדשה לעם ישראל. כבר לפני שלושים שנה, אחרי ששככו ההפגנות נגד אוסלו במסגרת תנועת 'זו ארצנו', התקבצנו חבורת הוגים והבנו שיש כאן בעיית עומק מעבר לימין ושמאל, וישראל חייבת לעבור מציונות של קיום לציונות של ייעוד. הרוב היהודי צריך להיות בהנהגת המדינה ולא להיות מובל על ידי מנהיגים שאין להם החזון של עם ישראל, כי לא מספיק לומר 'אני לא שמאל', צריך לומר מה אתה כן. הרי השמאלן ישאל אותך, למה לא שיניתם את הסכמי אוסלו, והוא צודק, אנחנו כבר לא יכולים להאשים אותו. כל הימין הישראלי לא הציב מעולם אלטרנטיבה אידאית לתפיסת השמאל של אוסלו".
יש, חזון ריבונות.
"זה לא חזון, וזה לא ייעשה כל עוד מובילי החזון לא יהיו בהנהגת המדינה. לכן זה חסר משמעות אם אתה לא מכוון להנהגת המדינה. עיין ערך סמוטריץ' ובן־גביר, שאני לא נגדם; תראה את בן־גביר פורש מהממשלה כאשר נחתם הסכם הכניעה וסיום המלחמה, אבל מודיע שימשיך לתמוך בנתניהו כי הוא תלוי בו. גם כשאתה מצביע בן־גביר אתה מצביע ביבי. והבעיה היא לא ביבי אלא מה שהוא מייצג, הוא מייצג את תפיסת 'קיר הברזל' וזה בדיוק מה שכשל בשבעה באוקטובר. נתניהו נמצא במיצוי המחלה הימנית הזאת של לא להציב חזון אלטרנטיבי ל'חזון הנורמליות' של השמאל. אנחנו במפלגת זהות ניסחנו חזון, לא חוכמה לצאת עם פאץ' מקדש על המדים לשדה הקרב, העיקר זה לבוא עם פאץ' כזה לריאיון. כמה פוליטיקאים הולכים כמוני עם סיכת מקדש? החזון שלנו רק התחדד בעקבות שבעה באוקטובר.
"נתניהו לא ראוי להיות ראש הממשלה, איך אפשר לפספס צ'ק פתוח של טראמפ שנתן לנו לפתוח את הגיהינום על עזה, בלי ביידן? אם לא היו האמריקנים, הימין היה ממציא אותם. חייבים חזון יהודי למדינה היהודית, בלי החזון אתה מאבד את הצדק שלך, ונתניהו איבד את הצדק מזמן. תראה מה קרה לדור הזה: יצאנו מגוש קטיף ואנחנו מגינים על אותו נתניהו שהצביע בעד החרבת הבית שלך, ואין חזון מחוץ אליו".
אבל אתה כמו ליברמן, מהאופוזיציה דורש דברים משוגעים שלא מתיישבים עם אילוצים בינלאומיים. תראה אפילו את בן־גביר וסמוטריץ' ש"התיישרו".
"לקרוא לי ליברמן זה מעליב, אבל כל מה שאמרתי קרה, וגם כשהאמריקנים איגפו את בן־גביר מימין הממשלה המשיכה להתנהל כמו שפעלה בעבר, ועכשיו בזמן שטראמפ מדבר על הגירה, בישראל מכניסים רבבות קרוונים. אין דבר כזה כורח המציאות, הכול בראש שלך עמיאל, ואתה אשם, לא ביבי. אתה שבוי שלו שלא מצליח לדמיין מציאות בלעדיו, וביבי שבוי של השמאל. כשינון מגל שואל את נתניהו אם יבנה את גוש קטיף, נתניהו עונה לו 'לא ריאלי', למה במקור זה היה ריאלי? הכול בראש. והבוחרים שצריכים להחיות את החזון מפחדים ממנו. אנחנו בשידור חוזר כי גם כשיבוא ראש ממשלה יותר ימני 'תסלחו' לו בגלל הלחץ האמריקני. מה זה בידוד מדיני? עדיף לנו שייהרגו 400 חיילים ונחכה לטבח הבא?"
"הרוב היהודי צריך להיות בהנהגת המדינה ולא להיות מובל על ידי מנהיגים שאין להם החזון של עם ישראל. לא מספיק לומר 'אני לא שמאל', צריך לומר מה אתה כן"
מי כן יכול להיות ראש ממשלה? אתה פוסל את כולם.
"לא רואה מישהו אחר חוץ ממני בשדה הפוליטי הקיים".
יש לך מצביעים בכלל?
"אנחנו עוברים יפה מאוד את אחוז החסימה – מה שלא קרה עד היום בגלל פחד של אנשים, וזה עוד לפני הטלטלה של שבעה באוקטובר, שחיזקה אותנו. אנחנו פועלים על פי החזון שלנו, ואם לא יהיו לנו מספיק מנדטים כדי להרכיב ממשלה נצטרף רק לממשלה שמבטלת את הסכמי אוסלו".
אבל יש כבר ממשלת ימין כבר, מלא מלא.
"כשסמוטריץ' נבחר ורצה להיות שר ביטחון, כתבתי לו שהוא חייב להתעקש על זה. נכון שהאמריקנים לא הסכימו למינויו, ונתניהו השתמש בטיעון הזה כדי לא למנות אותו, ולסמוטריץ' אין ברירה אלא להסכים כי הבוחרים שלו רוצים שהוא יהיה כינור שני לנתניהו, ומקסימום למשוך מדי פעם קצת ימינה. האמריקנים מחליטים מי יהיה שר הביטחון שלך, ונתניהו זורם. מצב שבו מדינה זרה ממנה את אנשיו של ראש הממשלה – זה להוריד את הדגל, בטח כשרואים שהרצי הלוי עובד אצל האמריקנים. גם מי שנבחר להחליף אותו הוא אייל זמיר, למה לא וינטר? כל אחד אחר היה עדיף. כשחוזרים ותומכים במי שתמך בגירוש מגוש קטיף, איך אתה מצפה לשינוי? ולהצביע לבן־גביר זה לא שינוי כי זה כמו להצביע לביבי. זה מזכיר לי תמונה של סוס קשור לכיסא פלסטיק, והוא חושב שהכיסא חזק ממנו כי הוא קשור אליו, אנחנו ממשיכים לחשוב שהחיבור הזה לנתניהו אין עוד מלבדו".
ליכוד חדש
אם הבשורה מהפכנית כל כך, למה אין לה קונים? אי אפשר להאשים רק את המצביעים.
"זה ההבדל בין פוליטיקאי למנהיג. הפוליטיקאי מבטיח דברים טובים, ונותן לך לשבת באזור הנוחות, המנהיג דורש ממך לקום מהכיסא, ומבטיח ששום דבר לא יהיה כפי שהיה. אולי הישראלי מעדיף לשבת בכיסא נוח, עד שהוא מתחיל לבעור. הפעם אנחנו נעבור חזק ונוביל שינוי מהותי. יש שתי אופציות: אחת, שנהיה מספיק גדולים עם החיבורים שאנחנו מתכננים, ואז נצליח להקים מפלגת שלטון חדשה שלא זורקת לפח הזדמנויות של פעם בדור כמו תוכנית ההגירה. האופציה השנייה היא שלא נקים עדיין מפלגת שלטון, אבל יהיה לנו מספיק כוח כדי לדרוש די לאוסלו, לא ניכנס לממשלה ולא אקח אחריות לאסון הבא שיגיע. אני לא אכנס לפח שנמצאים בו סמוטריץ' ובן־גביר, למלכוד הזה, אני אפילו לא רוצה להיות שר בממשלה. המפלגה שלי היא היחידה שגם לוקחת קולות מגוש השמאל, בעיקר מליברמן. אני לא רוצה להיות שר, אני רוצה להיות הליכוד החדש, רק עם חזון. ובוודאי שלא נחבור לשמאל, נצביע לפי ראות עינינו, ותאמין לי שמעמדה כזאת הכי קל להשפיע ולשנות, יותר משולחן הממשלה. רק אם יהיה ביטול של הסכמי אוסלו ניכנס לממשלה, עם החזרת ממשל צבאי על כל יהודה ושומרון".
כבר שנים אתה מנסה להריץ את זהות, מאיפה הכסף?
"מתורמים. אתה מוזמן להצטרף, יש הרבה אנשים שמבינים שזה החזון היחיד והוא התקווה היחידה והם משלמים, אני והמפלגה חיים רק מתרומות".
שנים אתה מדבר על הגירה, יש פוסט שלך מ־2014 שדורש הגירה. התרגשת שטראמפ מאמץ את התוכנית שלך?
"אני אמרתי מיד שנתניהו לא ייתן לזה לקרות, והנה הוא מזרים קרוונים לרצועה. כפי שהוא אמר שגוש קטיף לא ריאלי הוא יגיד שגם זה לא ריאלי, ואני אומר בצער שזה לא יקרה. ההישג הכי גדול הוא שהקונספט של הגירה מעזה הפך להיות דבר שאפשר לשמוע בציבור הישראלי, ועל זה שמחתי. אבל לצערי זה לא יקרה, אם כבר ההפך".
אתה יודע, בדרך כלל בריאיון פוליטיקאים מבטיחים סוף טוב.
"כרגע אין מה להבטיח חוץ מדם יזע ודמעות, כמו צ'רצ'יל. אם אנחנו משלמים את המחירים הנוראיים, בואו לפחות לא נשלם אותם על חזון שיחזיר אותנו ל־6 באוקטובר".
