קול ברמה: לראשונה, הדרוזים יצביעו בגולן

יום חמישי בשבוע שעבר, שעות ספורות לפני סגירת רשימות המתמודדים לרשויות המקומיות ברחבי הארץ. רגע לאחר שהשמש שוקעת משלימים חמשת המתמודדים ביישוב הדרוזי מג׳דל־שמס את הגשת הטפסים שלהם לנציג משרד הפנים, הממתין להם בחדרון קטן בקומה הראשונה של המועצה המקומית. זו הפעם הראשונה שהם חווים מקרוב את ההליך הדמוקרטי, וההתרגשות ניכרת על פניהם. לצד תחושת השותפות למהלך היסטורי מבורך שוררים כאן גם חששות ומתח, הנובעים בין היתר מהוויכוח החוצה את העדה הדרוזית בגולן סביב ההשתתפות בבחירות.

מחוץ לבניין המועצה המקומית, החיים נמשכים כרגיל. מערכת הבחירות מעוררת כאן בעיקר אדישות, ולא במקרה. 11 אלף תושבים מתגוררים במג'דל־שמס, הגדול בארבעת יישובי הדרוזים בגולן. רוב אנשי הדת ומנהיגי הציבור מתנגדים בחריפות לבחירות הדמוקרטיות שמדינת ישראל מקיימת כאן לראשונה. גם צעירים מקומיים שפגשנו באחת ממסעדות הפיתה־לבּנה בכניסה לכפר, אומרים כי הבחירות לא ממש מעניינות אותם.

במשך יותר מחמישים שנה, מאז מלחמת ששת הימים ושחרור הגולן מידי סוריה, פעלו בארבעת הכפרים הדרוזיים ברמה – מג'דל־שמס, עין־קנייא, בוקעתא ומַסעדה – מועצות ממונות מטעם מדינת ישראל ומשרד הפנים. המציאות הזאת עומדת להשתנות כעת, בעקבות עתירה שהגישו כמה תושבים דרוזים נגד המדינה, בדרישה לאפשר להם לבחור ולהיבחר להנהגות המקומיות. לאחר התייעצות עם גורמי הביטחון והמודיעין, החליט שר הפנים אריה דרעי לבטל את המועצות הממונות ולאפשר לראשונה קיום בחירות דמוקרטיות. הליך כזה מעולם לא התקיים בכפרים, גם לא תחת השלטון הסורי שמינה מוכתר בכל כפר. קרוב ל־23 אלף תושבים מתגוררים בכפרים הדרוזים בגולן. רובם אינם מחזיקים באזרחות ישראלית אלא בתעודת תושב, שמאפשרת להם להצביע בבחירות המקומיות ולבחור את ראשיהן וחבריהן. רובם רואים בעצמם סורים שחיים תחת שלטון כובש וזר.

לאחר פרסום החלטתו של השר דרעי, ביולי אשתקד, יצאו ראשי העדה הדרוזית בגולן בקריאה גורפת להחרים את הבחירות המקומיות. בהתכנסות מיוחדת שנערכה בקבר נבי יעפורי, מהאתרים הקדושים לדרוזים, בהשתתפות מאות תושבים, הכריזו נכבדי העדה הדרוזית בגולן כי על מי שישתתף בבחירות יוטל חרם דתי וחברתי, שכן השתתפות כזו משמעה הזדהות עם הרשויות הישראליות והשלמה עם השלטון הכובש. מהצד השני של הגבול, גם המשטר הסורי הביע התנגדות להחלטה, והגיש תלונה חריפה לאו"ם בטענה כי קיום בחירות באדמה כבושה הוא הפרה של החוק הבינלאומי. ביום ראשון השבוע ערכו בכירי העדה כינוס נוסף, ובה שבו וחיזקו את התנגדותם לבחירות וקראו בשנית להחרים את מי שישתתף בהן – כמצביע או כמתמודד. ולמרות ההתנגדות העזה והאיומים הבוטים, עם סגירת הרשימות בסוף השבוע שעבר נחשפה תמונה מעודדת מבחינה ישראלית: לא פחות מ־14 תושבים הגישו את מועמדותם לראשות המועצות הדרוזיות בגולן.

די לשלטון השייח'ים

מונג'אד אבו־סאלח, תושב מג'דל־שמס, הוא מראשוני המגיעים לעמדת משרד הפנים המאולתרת שהוקמה במועצה, ובידיו הטפסים. בהתאם לנוהל הנדרש, הוא אסף כ־250 חתימות של תושבים שהצהירו על תמיכתם בו. מונג'אד לא מתרגש מקולות ההתנגדות. הוא רואה בעצמו מהפכן שמוכן לשלם מחיר אישי בעבור הזכות לבחור ולהיבחר, ולקבל אחריות על עתיד יישובו.

"זה נורמלי מאוד שיהיו התנגדויות לבחירות", אומר מונג'אד, ומציע להתמקד בחצי הכוס המלאה: "לדעתי המדינה לא ציפתה שיהיה כזה ביקוש וכל־כך הרבה מועמדים". בעיניו, הבחירות שבפתח הן הזדמנות היסטורית לפיתוח הנהגה פוליטית חילונית, לא דתית. "אני מאמין שהחברה שלנו זקוקה לבחירות הללו, כי עד עכשיו השלטון היה בידי אנשי הדת, ועם כל הכבוד וההערכה הגדולה שלנו כלפיהם והרצון שהם ימשיכו להיות חלק מאיתנו, לנו הדור החדש קשה להתמודד עם ההחלטות שלהם. אנחנו כבר משלמים מחיר על החרם, ובטוח שעוד נשלם. חלק מהאנשים לא יזמינו אותנו לחתונות שלהם, או שלא נוכל להגיע להלוויות במשפחה שלהם. חלק מהאנשים יסתכלו עלינו בצורה לא יפה, כאילו אנחנו בוגדים חלילה בחברה שלנו".

ראמז אבו־סאלח, מתמודד נוסף להנהגת הכפר הדרוזי, מותח ביקורת על המתנגדים לבחירות ומסביר את מניעיהם לדעתו: "הם עושים את החרם הזה כדי להיראות יפים בעיני הסורים. אנחנו במדינת ישראל עכשיו, לא בסוריה. הדתיים צריכים להתעסק בדת, לא בפוליטיקה, ולהשאיר אותה לאנשים מומחים. אני לא מפחד מהם, אלא רק מאלוהים".

חאמד עווידאת, פעיל חברתי שהיה ממובילי הדרישה לפרק את המועצות הממונות ולהביא לבחירות, רואה בקיומן הישג אישי. הוא איננו מתמודד בעצמו אלא תומך בראמז, שנהנה גם מחסותה של מפלגה ארצית – הליכוד. "כל דבר שהשייח'ים שלנו נגעו בו וקשור בפוליטיקה, הם רק הרסו ולא בנו", מצטרף עווידאת להאשמות שמטיח ראמז. "שהם יתעסקו בדת, וייתנו לאנשים מקצועיים להתעסק בפוליטיקה. אי אפשר לרקוד על שתי החתונות. יש אצלנו מאות ואלפי צעירים מלומדים, אקדמאים, שדוברים שלוש שפות – עברית, ערבית ואנגלית – ואנחנו רוצים שיקדמו סוף סוף תוכניות־מתאר ליישובים, חינוך, ולא עוד שליטה של הדור הישן".

מונג'אד אבו־סאלח משוכנע כי גם אם הוא והמתמודדים אחרים משלמים בשלב זה מחיר אישי, וגם אם הבוחרים בקלפיות ישלמו מחיר, הכיוון הכללי פועל לטובתם. "אני מאמין שכבר עכשיו ההשפעה של השייח'ים הולכת ופוחתת, ובמערכת הבחירות הבאה זה בטוח יהיה הרבה יותר קל".

עשרים דקות נסיעה ממג'דל־שמס שוכן הכפר עין־קנייא. ארבעה אנשים מתמודדים לראשות המועצה בכפר הקטן בן כאלפיים התושבים, שניים מהם מפתיעים במיוחד. בעוד רוב המתמודדים בארבעת היישובים עושים זאת ללא שיוך מפלגתי, רמזי עזאם רץ לראשות המועצה המקומית כנציג מפלגת הבית היהודי. מופתעים? גם אנחנו. "הגעתי למפלגה דרך חבר שלי מהגליל, אייל אסעד, שהוא יו"ר הפורום הדרוזי במפלגה", מספר עזאם. "הערכתי את האנשים במפלגה, זאת מפלגה עם ערכים. הכרתי את הליכוד והמערך מרחוק, אבל במפלגה הזאת ראיתי משפחה אחת גדולה וחמה. אין כאן עניין של ביזנס אלא ערכים, והתחברתי אליהם". ההתמודדות במסגרת מפלגה ארצית ובתמיכתה, חוסכת לעזאם את הצורך לכתת רגליים ולאסוף מאות חתימות.

"אנחנו בכפר מחולקים לפי חמולות, אבל אני רציתי להיות שונה ולייצג את המשפחות הקטנות. מה שלא תעשה כאן, זו לא תהיה דמוקרטיה אלא מיני־דמוקרטיה. את זה אני מבקש לשנות", אומר עזאם, המארח אותנו בחדר העבודה שבביתו על כוס קפה שמוגש עם חפיסות שוקולד אישיות מתוצרת חוץ. הוא מראה לנו סרטון שצילם ערב קודם לכן עם שרת המשפטים איילת שקד, המביעה את תמיכתה בו. הוא מצפה בקרוב לביקור שלה יחד עם יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. עד כה מעולם לא הגיע שר בממשלה לביקור רשמי בכפר הקטן.

 

בעקבות ז'אן ד'ארק

בקצה השני של הכפר, סמירה רדא עמראן, בת כיתתו של עזאם, יוצרת היסטוריה כפולה. היא האישה הדרוזית הראשונה שמתמודדת על תפקיד של ראש רשות מקומית בישראל. עמראן, נשואה בשנית ואם לשניים, עובדת כבנקאית. היא ילידת מג'דל־שמס, ועברה לעין־קנייא בעקבות נישואיה השניים. בנה הבכור הוא שוטר, והצעיר השתחרר לאחרונה מצה"ל.

איך מקבלים כאן אישה שהיא פוליטיקאית, ועוד חילונית?
"כשהחלטתי לרוץ לא חשבתי על זה. זה בכלל לא היה בתודעה שלי, עד שבתקשורת התחילו לשאול אותי איך זה להיות אישה מתמודדת. לדעתי אפילו בכפר לא שאלו או הרימו גבה". אז אולי היא לא ספגה ביקורת ישירה על התמודדותה, אך ייתכן שהדבר נובע מההתעלמות המופגנת מעצם ההליך הדמוקרטי המהפכני. "הבעיה במגזר היא שבפָּנים הכול טוב ויפה ואף אחד לא יגיד לך שום דבר, אבל אני בטוחה שבחדרי חדרים מדברים עליי מאחורי הגב ושואלים למה אני מתמודדת ואיך אני מעיזה", היא מודה. עמראן מקבלת ליווי ותמיכה מעמותת כ"ן, הפועלת לקידום מנהיגות נשית. "הן חיזקו בי את האמונה שאני יכולה", היא אומרת.

איומי החרם מוכרים היטב לעמראן ולבני משפחתה. הם התמודדו עימם בעבר, כאשר בנות המשפחה ביקשו לפרוץ מחסומים שאחרות חששו לפרוץ. "כשאחותי הגדולה סיימה תיכון היא רצתה ללמוד במכללת גורדון בחיפה. לא היה מקובל אז שבנות יוצאות מהכפר והולכות ללמוד בעיר הגדולה, אבל אבי עודד אותה. הטילו עליו ועל אימא שלי חרם שנמשך שישה חודשים, אבל לא היה אכפת לו כי הוא האמין במטרה. עניין אותו שהבת שלו תרכוש השכלה ותתקדם, והוא היה מוכן לספוג את החרם. כשרצינו לעשות רישיון נהיגה, גם אז הטילו חרם על כל מי שהרשה לבנות שלו לעשות רישיון, ולא הייתה לו בעיה עם זה. כשהוא האמין במשהו, הוא הלך איתו עד הסוף".

ובכל זאת, הפעם עמראן לא מקבלת את תמיכתם של הוריה. "אבא ואימא שלי לא ילכו להצביע בשבילי, וכך גם כל אחד שהוא דתי. הדת שלהם חשובה להם יותר מהבחירות. זה קצת מעציב אותי, אבל אני מבינה. אבא שלי הוא אדם ענק ואדיר בעיניי, איש חכם. הוא יודע מה המשמעות של חרם דתי, והוא חושב שעכשיו המטרה לא מצדיקה את החרם". גם כאשר עשתה אזרחות ישראלית, היא מספרת, אביה כעס והביע עצב. "כמה ימים הוא לא דיבר איתי, ובסוף הוא החליק את זה".

למרות הביקורת וההתנגדות הפנימית, עמראן משוכנעת שהבחירות הן מהלך שאין ממנו דרך חזרה, וסבורה שהן אבן דרך בהכרה הדרוזית בשלטון ישראל בגולן. "אני לא רואה את אסד חוזר לגולן. אתה רואה את דגלי סוריה מתנופפים מעל הכנרת? יש כאן דבר שקורה בפעם הראשונה בכפרים, שהם על שטח כבוש היסטורית. אמנם ההתנגדות ברמת הגולן למדינת ישראל היא לא כמו בשטחים, היא לא אלימה ואגרסיבית אלא נסובה על אמונות ודעות. עדיין יש לנו דור שלם שהיה אזרח סוריה, ומרגיש שייכות ונאמנות כי הוא נולד שם. לא משנה אם המשטר טוב או לא, זו המולדת. אבל אני לא רוצה להיכנס לעניינים המדיניים. אני פחות מבינה בזה ולא מתעסקת בזה. העניין של הבחירות הוא רק סביב העתיד שלנו כאן ביישוב, ולא סביב סוגיות פוליטיות גדולות".

עדיין מגלים נאמנות לאסד, שטבח ורצח חצי מיליון מבני עמו?
"אני לא יכולה להאשים את אסד בכול. הוא היה חלש מדי ולא הגיב במהירות המתאימה ובאופן המתאים למנהיג, כדי למנוע סבל מבני עמו. דאעש הוא ארגון ברברי ולא אנושי, והוא היה צריך להגיב מהר יותר. הכפריים אוהבים את אסד, לפחות הרוב. הוא סיפק גבול שקט למדינת ישראל יותר מחמישים שנה. ירייה לא שמעתם. מה יותר טוב מזה? הוא עדיין קושר את האנשים כאן למולדת שלהם. הוא קיבל את הילדים שלנו במשך המון שנים ונתן להם השכלה גבוהה בחינם, ואנחנו קיבלנו כאן בחזרה לישראל את טובי הרופאים, המהנדסים ועורכי הדין שחזרו מהלימודים בסוריה והיום הם עובדים במוסדות גדולים כאן בארץ. אם היו נשארים כאן, הם לא היו מצליחים להיכנס לפקולטות לרפואה. ילדים ישראלים לא מצליחים, אז הם בטח לא יצליחו. הוא נתן לנו הזדמנות נדירה, וזו תהיה כפיות טובה להגיד שהוא רע. אנשים כאן כן מעריכים אותו ושומרים לו אמונים".

עמראן, עזאם ויתר המתמודדים בכפרים הדרוזיים בגולן, מבקשים לחולל שינוי בניהול המקומי של יישוביהם. "ראשי היישובים הממונים לא ניצלו את המעמד שלהם כדי לקדם את הכפר ולא הביאו תקציבים ראויים. אני רוצה שיהיה כאן מקום יותר טוב. חשבתי שאם אני ארוץ ואגייס איתי עוד כמה אנשים צעירים, יהיה אפשר לעשות כאן דברים טובים", היא אומרת, ומוסיפה בחיוך: "המנהל שלי בבנק אומר שאני כמו ז'אן ד'ארק (מצביאה צרפתייה שהובילה את שחרור ארצה מהכיבוש האנגלי במאה ה־15, ונחשבת אייקון פמיניסטי; י"ק)".

הצעירים יצביעו

המחלוקת בעדה משפיעה גם על התנהלות מערכת הבחירות. במסגרת הקמפיינים שהמתמודדים מנהלים, לא תמצאו מטות של פעילים או שלטי רחוב. הכול קורה ברשתות החברתיות, בעיקר בפייסבוק. "אני לא עושה חוגי בית, כי אני מבינה שעלולים להחרים את מי שיארח חוג בית או ישתתף בו", מסבירה עמראן. "אף אחד לא יבוא כי יש חרם. אי אפשר ליישם כאן את המודל הישראלי של הבחירות. הכול כאן זה בפייסבוק. אני כותבת פוסטים ומעלה את הנושאים והאג'נדות בעדינות רבה. ברור לי גם שרק מי שנמצא בפייסבוק, הוא גם זה שאולי יצא להצביע".

"המצב הפוליטי בגולן רגיש מאוד", אומר גם מונג'אד אבו־סאלח ממג'דל־שמס. "יש אנשים כמוני, שמאמינים שמדינת ישראל היא מדינה טובה, ויש אנשים שמבחינת הזהות שלהם מרגישים שייכים לסוריה. האינטרס שלי הוא לשמור על החברה, שנישאר מלוכדים, ולא להיכנס באנשים ראש בראש. אתה לא יכול להתקדם כשאתה במלחמה. יש הרבה אנשים שילכו להצביע. הדור הצעיר, מגיל חמישים ומטה, ילכו להצביע. אני לא מאמין שהשייח'ים שלנו יעמדו בקלפיות ויסתכלו. החברה חשובה להם, והם אוהבים את כולם ורוצים שנישאר מאוחדים".

במשרד הפנים מלווים מקרוב את הבחירות הראשונות מסוגן בכפרים הדרוזיים, ומבהירים כי לא יאפשרו לשום פרובוקציה לפגוע בהליך הדמוקרטי לקראת יום הבחירות ובמהלכו. בועז יוסף, הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים ומנהל הבחירות במחוז, עוקב מקרוב אחר ההליך ומכנה אותו "חגיגה לדמוקרטיה". הוא מספר כי משרד הפנים יצא בקרוב בקמפיין מיוחד וממוקד לתושבים הדרוזים בגולן, כדי לחשוף לפניהם את יתרונות המהלך הדמוקרטי ולעודד אותם להצביע, למרות איומי החרם. "הם לא חוצנים שלא יודעים מהי דמוקרטיה ומהן בחירות. הם מאוד משכילים, אבל לא הייתה להם הזכות הזאת בחיים. בכל מערכת בחירות אנחנו עושים קמפיינים בעברית ובערבית כדי לעודד הצבעה, והפעם נתפור קמפיין מיוחד לחברה הדרוזית בגולן. אבל אנחנו גם נזהרים שבעתיים שזה לא יהיה עידוד מוגזם, כי אנחנו לא רוצים לגרום לתסיסה ולמלחמות עם האוכלוסייה הדתית".

אתה מאמין שהנכבדים בעדה, שמתנגדים כל־כך לבחירות, יאפשרו להן להתקיים ללא הפרעה?
"אני מבין אותם, אבל לא מקבל את הגישה שלהם. הם טוענים שיש להם נאמנות לסוריה ושהם חייבים לשמור על הקשרים איתה. אנחנו לא יוצאים בהתרסה מולם, אלא עובדים באופן מקצועי ושיטתי. תושבים כאן לא רוצים שהממונה על המחוז ימשיך לבחור את ראשי הרשויות שלהם, אלא אומרים שהם יודעים מה הם רוצים. אנחנו צופים שאחוז ההצבעה יהיה נמוך, אבל צריך להתחיל במשהו. לא קופצים עשר מדרגות בבת אחת. אולי הפעם יהיה אחוז הצבעה נמוך, אבל בעוד חמש שנים בהחלט נראה אחוז הצבעה שמתקרב לאחוז הממוצע בכל מדינת ישראל".

כיצד תוכלו למנוע הפרעות להליך הבחירות?
"הכול מתואם עם משטרת ישראל, והיא תגלה אפס סובלנות להפרת השקט ביום הבחירות. מתוך ההיכרות והשיחות שלי עם השייח'ים, הם כבר מבינים את המצב ורואים שאנחנו דבקים בהחלטה. בשבועות האחרונים היו שתי עתירות נוספות מטעם היישובים הדרוזיים בגולן, נגד קיום הבחירות או בעד דחייה שלהן. בג"ץ העיף אותן מהר מאוד, ואפילו לא היה דיון. הם לא יכולים להצביע על סיבה אחת שלא יהיו בחירות, ולכן אני צופה שלא יהיו בעיות מיוחדות".

בנעליים שלי

באותו חבל ארץ, אך בהקשר שונה לחלוטין, תתקיים מערכת בחירות נוספת אחרי זמן רב שלא הייתה בו. כ־20 אלף תושבי היישובים היהודיים בגולן יצאו לבחור את ראש המועצה האזורית גולן ואת חבריה לאחר כעשור שבו הם לא עשו זאת, פשוט משום שאלי מלכה, ראש המועצה הוותיק והמוערך, היה המועמד היחיד ללא מתחרים. לאחרונה הודיע מלכה על פרישה מן התפקיד המקומי ומעבר לפוליטיקה הארצית במסגרת מפלגת יש עתיד.

החיים בגולן מתנהלים לרוב על מי מנוחות, בוודאי לאחר שהשקט חזר לשרור באזור עם תום מלחמת האזרחים מעבר לגבול הסורי. "כולם מסכימים שאלי מלכה הוא אחד מראשי המועצה הטובים שהיו", אומר לנו גורם המעורה בפוליטיקה המקומית. "השאלה היא מי ייכנס עכשיו לנעליו הגדולות. אם היה חיסרון בהנהגה שלו, זה היה בתחום יחסי האנוש. הוא הוביל בכל הכוח, ולפעמים לא הסתכל אחורה. כל המועמדים מדברים על שינוי התרבות הארגונית במועצה, סביב השירות לתושב. יש מועמד צעיר שמנסה לייצר משוואה של צעירים מול ותיקים, אבל פחות הולך לו".

השמצות פרועות וקמפיינים בוטים הם לא חלק מסדר היום של מערכת הבחירות הגולנית. "בגולן הצליחו לשמור על קהילתיות ייחודית ועל אחווה בין כל סוגי האוכלוסייה", ממשיך בן שיחי. "כל המתמודדים מדברים על פיתוח תשתיות ועל חינוך, אבל הנושא המוביל הוא התעסוקה, שהוא הבעיה המרכזית בגולן. הגולן הוא האזור היפה ביותר בארץ, אבל אין כאן מספיק מפעלים וחברות. אנשים צריכים להתפשר על מקום העבודה ועל השכר, או לנסוע רחוק. יש גם עצמאים שמצליחים". נושא נוסף שמעסיק את התושבים הוא תחום הבריאות, והרפואה המפגרת מאוד בהשוואה לאזורי המרכז. "זה אזור שהיה צעיר יחסית, ועכשיו הוא מתבגר", מאבחן הגורם המקומי. "זה מאוד מטריד את התושבים, שמגיעים לגיל השלישי ונזקקים לשירותי רפואה שלא קיימים כאן כמו במרכז".

ארבעה תושבים הגישו את מועמדותם לראשות המועצה האזורית גולן: חיים רוקח, 57, מהמושב הדתי נוב; מיכל רייקין, 53, מהמושב קדמת־צבי; אשכול שוקרון, 49, מהיישוב קלע־אלון; וצעיר המתמודדים גל גפני (37), מהמושב רמות. ברחבי הגולן כמעט לא מצאנו שלטים תלויים לאורך הכבישים ועל גדרות היישובים. מערכת הבחירות מתנהלת בפייסבוק ובחוגי בית אינסופיים ביישובים השונים, שהמועמדים עוברים ביניהם כדי לתאר את יתרונותיהם ולהציג את תוכניותיהם. חיים רוקח נחשב לאיש עשייה בולט בגולן. הוא תכנן והקים מיזמים בתחומי התעסוקה, החקלאות, התיירות והתעשייה. "הסלוגן שלי הוא התושב בלב העשייה. אני חושב שהמועצה צריכה להיות שירותית, ושעובדי המועצה צריכים להבין שהם צריכים לשרת את התושבים ולעשות הכול כדי לעזור להם", מציג רוקח את המסרים שלו ואת הנושאים החשובים בעיניו: תעסוקה ובריאות.

אל"מ במיל' אשכול שוקרון, בעבר סמח"ט הגולן, מגיע אל ההתמודדות היישר מתפקיד מנכ"ל עיריית קריית־שמונה. "הנסיון שצברתי בקריית־שמונה, ביכולת לגייס משאבים ולעבוד מול פקידות ומול פוליטיקאים, יעזור לי לרתום את הממשלה לתמוך יותר בגולן", הוא משוכנע. השבוע הביא שוקרון את שר התיירות יריב לוין לפאנל תיירנים, לדיון בבעיות השוררות בענף, ובשבוע הבא יגיע לגולן ראש הממשלה נתניהו כדי לתמוך במועמדותו.

גל גפני, טייס חיל האוויר במילואים, הצעיר ואולי גם 'הבועט' שבמתמודדים המנהלים קמפיין שגרתי, קורא תיגר על אחדות הדעים החיובית סביב הנהגתו של ראש המועצה היוצא אלי מלכה. "יש לי הרבה הערכה לכל מה שנעשה בגולן עד היום, אבל אני לא נכנס לנעליים גדולות כמו ששאר המתמודדים מתארים, אלא מגיע עם הנעליים מהבית. כמועמד הצעיר אני לא חושש להגיד מה שצריך להגיד, גם אם המסרים מורכבים. אנחנו רוצים להביא לשינוי ולקדמה כאן, ולקבל אחריות כבני הגולן הממשיכים".

מי שנהנית מתמיכתו של מלכה ונחשבת לממשיכת דרכו היא המועמדת מיכל רייקין, שמסתמנת כבעלת הסיכויים הטובים ביותר להיבחר. רייקין ניהלה את תוכנית "צוערים לשלטון המקומי" במשך חמש שנים, ולפני כן כיהנה במשך שמונה שנים כסגניתו של מלכה וכמנהלת אגף חברה וקהילה במועצה. "למדתי ממלכה הרבה מאוד ואף אחד לא יכול לקחת ממנו את הזכויות שיש לו, אבל אני לחלוטין לא ממשיכתו של אף אחד", אומרת רייקין על הדימוי המקומי שלה. "מי שאומר שאלי מלכה ימשיך לנהל את המועצה דרכי, מזלזל גם בי וגם בו. מי שמכיר אותי יודע שאף אחד לא ממנה אותי. אשען על יסודות עמוקים שהוא הותיר לנו, אבל יש הרבה מאוד תחומים שדורשים שינוי בצורת החשיבה וההובלה, ואני מתכוונת להתמקד בהם".