מילואימניקים שהוכשרו למ"פים חדשים: "אנחנו רוצים להילחם"

118 מפקדי פלוגות חדשים, קצינים בסדיר ובמילואים, השלימו לאחרונה את הכשרתם בקורס מפקדי הפלוגות ה־134, שכלל 11 שבועות של הכשרה, למידה ואימונים, ויצאו למשימותיהם הבאות – פיקוד על פלוגות במלחמת חרבות ברזל. זה היה הקורס הרביעי למפקדי פלוגות שמתנהל תוך כדי המלחמה. מספר החניכים בקורסים הללו ממשיך להיות גבוה בהרבה משהיה טרם 7 באוקטובר.

לא מעט שינויים נערכו בקורס בעקבות הלחימה המתמשכת. יש תכנים שהפכו לרלוונטיים יותר, ואחרים שדחיפותם פחתה. 28 קציני מילואים השתתפו בקורס, שמתקיים בתנאי פנימייה מלאים, אחרי שכבר עשו מאות ימי מילואים בשנה החולפת. 41 חניכים, יותר משליש מהמשתתפים בקורס, נפצעו בקרבות במהלך המלחמה, חלקם באורח קשה, השתקמו – ובחרו לחזור לשירות ואף להתקדם לתפקידם הנוכחי כמפקדי פלוגות.

"זאת זכות גדולה להיות מ"פ", אומר סרן במיל' י', בן 31, נשוי ואב לחמישה מכרמי־צור. באזרחות הוא מנהל הישיבה הגבוהה "תורה בציון" בירושלים, אך בצבא הוא מיועד לפקד על הפלוגה שהוא שירת בה בשנה החולפת בתור סמ"פ, בגדוד "אלון" בחטיבה 261, חטיבת המילואים של בה"ד 1.

במקביל לקורס, הגדוד של י' גויס לכמה חודשים במרכז רצועת עזה. לפני ימים אחדים שוחררו חבריו לגדוד, לקראת סבב מילואים נוסף המתוכנן להם בקיץ. "2,000 שנה נדדנו בכל העולם", אומר י'. "סבא שלי ניצול שואה, וכשהיה פרטיזן לא היה לו כלום. כשההורים של אשתי עזבו את עיראק הם היו צריכים להשאיר הכול מאחור כדי לעלות לארץ. לא היה מי שיגן עליהם, ועכשיו אנחנו מגינים על עצמנו. זאת זכות להילחם על ארץ ישראל ולהגן על עם ישראל, ומי שהקב"ה נתן לו את הכוח ואת היכולת, מחובתו לעשות זאת. הזכות שלנו על הארץ גדולה מהמחיר של כמה ימי מילואים בשנה".

חברו לקורס, סרן א', יחזור לגדוד 13 של חטיבת גולני, הפעם בתפקיד מ"פ. עוד כשהיה מפקד מחלקה ביקש להתקדם בשורות הפיקוד, אך דווקא בקרב ב־12 בדצמבר 2023 בשג'אעיה, שבו נפלו שני מפקדיו – המ"פ רס"ן רועי מלדסי, ומפקד גדוד 13 סא"ל תומר גרינברג ז"ל – גמלה בליבו ההחלטה להיות מפקד פלוגה. "באותו הלילה נשבעתי לעצמי שאני יוצא לקורס מ"פים. הבנתי שזה הציווי שלי. הם גיבורי ישראל מהזן הכי מיוחד שיש, והייתי מחובר אליהם מאוד".

חתונתו של סרן א', בן 24 מאלקנה, נקבעה ל־12 באוקטובר 2023, אבל בבוקר שמחת תורה, בשבת לפני חתונתו, הוא קפץ מהבית של ההורים דרומה. בתור מפקד צוות בבה"ד 1 של אז הוא היה צריך להגיע לבאר־שבע, אך כשראה שהגדוד מתעכב לא חיכה, ונסע עם לוחם נוסף להילחם בעוטף. אוגדת עזה, אתר מסיבת הנובה וצומת סעד הם רק כמה מהמקומות שנלחם בהם. רק אחרי שעות חבר לגדוד שקיבל אחריות על היישובים הדרומיים בעוטף, כמו ניר־יצחק, סופה, חולית וכרם־שלום.

החתונה כמובן נדחתה, ועם תחילת התמרון הם נלחמו כשבועיים תחת חטיבת גבעתי. כשהקורס הסתיים נערכה החתונה של סרן א', והוא חזר לגדוד 13 כסגנו של מלדסי. מלדסי עצמו הוקפץ אחרי 7 באוקטובר עם כל פלוגת המסלול שפיקד עליה, שבועיים לפני תום ההכשרה, כדי לתפוס את מקומה של פלוגה ב' שנפגעה אנושות ב־7 באוקטובר במוצב נחל־עוז.

ברכת הדרך מהאישה

סיפורים כמו אלה של סרן א' לא חריגים בקורס מפקדי הפלוגות. אין כאן אחד שלא חווה לחימה באופן כזה או אחר בשנה וחמישה חודשים החולפים. "זה חלק ממה שהופך את הקורס לחוויה חזקה כל כך", הוא אומר. "אחד האלופים שהגיעו לפה שאל 'על מי פה ירו?', וכולם הרימו יד. לפני המלחמה אולי שני אנשים היו מצביעים. למדתי לא מעט מהחברים שלי לצוות כי כולם פה חוו לחימה, הגיעו עם ניסיון רב, ודרך זה ומהשיתוף של חוויות הקרב למדתי המון".

גם סרן א' וגם סרן י' הודפים את הטענות על משבר בקרב דרג מפקדי הפלוגות והגדודים, לאור העומס הרב שהמלחמה הביאה. "אני לא חושב שיש משבר", אומר א'. "תראה כמה אנשים יש בקורס מ"פים. אין יחידה שלא הוציאה אנשים לקורס הזה, ויש כאלה שרצו לצאת ולא אישרו להם. אומנם המחיר של התפקיד הזה הוא כבד, זה תפקיד טוטלי שדורש התמסרות לחיילים ולפלוגה. אבל כל עוד יש ברכת הדרך מאשתך ומהאנשים הרלוונטיים, ושהם מבינים את המחירים שמשלמים, אז מתמודדים".

הקצין במילואים י' מבהיר שבניגוד למה שמנסים לצייר, אין כאן עניין של התנאים בצבא או גובה המשכורת. "אצלי בפלוגה, 18 לוחמים קיבלו הודעה שהם יכולים לפרוש מסיבות שונות – גיל הפטור, מספר ילדים וענייני בריאות, ו־15 מהם ביקשו להישאר.

"כשמרגישים שיש משמעות למה שאנחנו עושים, אז כולם רוצים להישאר ולהיות חלק. כשמורידים את הרגל מהגז ומאבדים משמעות, אז יש משבר כוח אדם וחשים תחושת מיצוי. כמילואימניקים, אנחנו רוצים להילחם. יהיה לי יותר קשה להניע אנשים לבט"ש מאשר להסתער על מחבלים שיורים עלינו".

גם י', כמו עמיתו א', מדגיש את התמיכה החזקה שהעורף מעניק – המשפחה הרחבה, הקהילה מסביב וגם מקומות העבודה שמסייעים ונותנים אוויר. "וכמובן, גם האישה, שמשלמת מחיר כבד על הימים הארוכים לבד", סרן א' מצטרף אל התודה לרעיה.

לדבריו, "אחת הסיבות שאני ממשיך קדימה היא כי יש הבנה שאני שותף בהיסטוריה. אני מבין שאני הולך להיות עכשיו מ"פ בחטיבת גולני במלחמת חרבות ברזל, ולדעתי זה הדבר הכי גדול שבחור בן 24 יכול היום לעשות.

"מה שעוד צריך להבין זה שהרצון של האויב להרוג אותנו רק מתגבר. אם מישהו בצד השני מקדיש את חייו לכך שאנחנו לא נהיה פה, אז מי אני שאעמוד מנגד ולא אעשה כלום? אנחנו צריכים את האנשים שמבינים את זה ומוכנים לשאת במחיר הקשה הזה של להיות מ"פ לטובת המדינה והעם".

החידוש: רחפנות ותת־קרקע

טקס הסיום של הקורס נערך ביום חמישי שעבר באולם במושב כפר־אחים, מול בני המשפחות הנרגשים ובנוכחות מפקד זרוע היבשה אלוף נדב לוטן ומפקד פיקוד ההכשרות והאימונים אלוף דוד זיני, ואיתם מפקדי הקורס.

אל"מ נ', מפקד מגמת מפקדי הפלוגות ובעצמו מפקד צוות בקורס, מבקש להדגיש את הזכות שיש לו לפקד על קצינים כאלה, שעתידים להוביל פלוגות לוחמים בהמשך המלחמה. "נדרש מאיתנו לגרום לחברה המופלאים האלה להיות הכי טובים שיש. בחרבות ברזל הם איבדו חברים במספר שלא איבדתי בכל השירות שלי. יש פה קסם שאין בשום מקום אחר בצבא, בטח תוך כדי מלחמה. אנחנו מספרים לחניכים־המ"פים לעתיד על יום כיפור, על מלחמת לבנון השנייה ועל צוק איתן, ואז מישהו מרים את היד ואומר 'יש לי כמה דוגמאות מהמלחמה הזאת' – ואת זה מחברים לתורת הלחימה שמלמדים. זה הסיפור של הקורס הזה".

לדברי אל"מ נ', שני חניכים שהתחילו את הקורס התבקשו לחזור ליחידותיהם עוד לפני שהכשרתם הסתיימה. "בכל רגע יכולים להגיד לנו להחזיר לשורות צה"ל מפקד פלוגה, ומה שהספקנו איתו – זה מה שיש. צריך לעבוד מהר, מדויק ויסודי. היינו חייבים להתחיל מהבסיס כי לא כולם באותה הרמה. יש פה תורה שנכתבה בדם והתעצבה במעלה הדרך, כמו עקרונות המלחמה וערכי צה"ל".

שילוב תחומי הרחפנות והלחימה בתת־קרקע הוא דוגמה בולטת לתכנים שלא היו בקורס עד לפני שנתיים. "על הטכניקות הקרביות וניהול הלחימה הפלוגתית לא ויתרנו, ועשינו תרגילים בדרום ובצפון, ביום ובלילה", אומר מפקד המגמה.

לא מעט מאלופי צה"ל הגיעו לשוחח עם חניכי הקורס בחודשים החולפים, והיו צריכים להתמודד עם טענות קשות שעלו מצד הקצינים, אשר חלקן נגעו בסוגיות הכישלון והאחריות של 7 באוקטובר. "לדעתי, אדם שהוא לא חלק מהכישלון לא ידע להתמודד עם התיקון", אומר אל"מ נ'. "צה"ל עושה היום הכול כדי לתקן. זאת טכניקה בלתי נפרדת מהקורס, לנתח ולתחקר את הכישלון ולהפיק ממנו לקחים. צה"ל עבר טלטלה, והם אלה שיושיעו את צה"ל. אני מסתכל עליהם ורואה את המג"דים הבאים, את המח"טים הבאים ואת הרמטכ"ל הבא".