פסק דין שניתן אתמול (א') בבית המשפט העליון על ידי השופטת גילה כנפי שטייניץ, שם את הזרקור על תופעה שמי שנמצא בשטח כבר מכיר אותה: שימוש בכלי AI לכתיבת כתבי טענות, והתוצאות הביזאריות שעלולות להיות לשימוש הזה.
על השולחן הפעם הייתה עתירה נגד פסק דין של ביה"ד השרעי בעכו וביה"ד השרעי לערעורים בי-ם, שעסקה בשאלה של תוקף פסיקת ויתור על זכויות שנכללה בהסכם גירושין. את פרטי המקרה נניח בצד, ונתמקד במה שמספרת השופטת כנפי שטייניץ על אזכורי הפסיקה שהופיעו בכתב העתירה: "באת-כוח העותרת (מפאת כבודה לא נזכיר את שמה, אך אם תחפשו ברשת תמצאו אותו בקלות – ש"פ), אשר מונתה לייצוג העותרת מטעם הסיוע המשפטי, סמכה את טענותיה על לא פחות מ-36 פסקי דין, לכאורה של בית משפט זה. חלקם על דרך של הפנייה 'סתם', חלקם מלווים בציטוטים שנלקחו כביכול מפסקי הדין. כבר מעיון ראשוני בעתירה ניתן היה להתרשם כי חלק מן המובאות אין מקורן בפסקי דין של בית משפט זה. בדיקה מדוקדקת של ההפניות העלתה כי חמש מהן מפנות לפסקי הדין שכלל אינם קיימים במאגרים המשפטיים; 14 הפניות מאזכרות פסקי דין בהם אין התאמה בין מספר התיק לבין סיווג ההליך, זהות הצדדים או התוכן הנטען; כאשר לא פחות מ-24 מן ההפניות כללו ציטוט או התיימרו לסמך טענה שבינה לבין פסק הדין אין ולוּ קשר מקרי. כן יוער כי חלק מן הטענות והציטוטים שנכללו בעתירה היו שגויים לגופם, במובן זה שהציגו חקיקה או הלכה שאינן תואמות את הדין".
עורכת הדין הנכבדה שנתפסה בקלקלתה ניסתה בהתחלה למרוח את השופטת, לטעון שמדובר היה ב"טעויות סופר", ולהחליק את האירוע, אבל בסוף התעשתה והודתה שמקור הטעות בהסתמכות על "אתר שהומלץ לה ע"י קולגות שסמכה על עצתם". השופטת הפעילה את כישוריה הבלשיים והשלימה את מה שעדיין היה חסר בווידוי, "הגם שבאת-כוח העותרת לא ציינה מהו אותו 'אתר' עלום עליו נסמכה בעיניים עצומות – ההפניות לפסקי דין שאינם קיימים; אזכורים נעדרי התאמה פנימית; וציטוטים שלא היו ולא נבראו, מלמדים בסבירות גבוהה שנעשה על-ידי באת כוח העותרת שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית. לנוכח הדמיון הרב בין מקרה זה לבין מקרים דומים מהעת האחרונה, כפי שאפרט בהמשך, אתייחס להלן לתופעה ההולכת ומתרחבת של שימוש בכלי בינה מלאכותית לצורך עריכת כתבי בית-דין".
בהמשך לכך החליטה השופטת כנפי שטייניץ לנצל את ההזדמנות למחקר נרחב על AI ומשפט. היא התחילה מעמדת "השוטר הטוב", ופירטה שימושים שניתן לעשות במערכות AI לטיוב המשפט: הערכת סיכון, הסתייעות ב-AI לניהול בתי משפט, ועוד. היא אף הפנתה ברוח זו לנאום נשיא ביהמ"ש העליון האמריקני מלפני כשנה וחצי: "על הפוטנציאל העצום שיש בכלי זה לסייע למערכת המשפט, עמד נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, ג'ון רוברטס (John G. Roberts), שהקדיש את דבריו לסיכום שנת 2023 של מערכת המשפט הפדרלית, לעתיד הבינה המלאכותית במערכת המשפט. רוברטס התייחס לפוטנציאל הטמון בכלי הבינה המלאכותית לסייע למתדיינים, לעורכי הדין ולשופטים בחיפוש אחר פתרונות צודקים, מהירים וזולים – זאת מבלי לפגוע בזכויות משפטיות וחוקתיות, ובפרט בזכות להליך הוגן. כן העריך כי עבודתם של שופטים ועורכי דין עתידה להשתנות באופן משמעותי בעקבות שילובה של טכנולוגיית בינה מלאכותית במערכת המשפט, תוך שהוסיף, בנימה צינית, כי הוא צופה ששופטים אנושיים יישארו בתפקידם עוד זמן מה".
מפה עברה כנפי שטייניץ לעמדת "השוטר הרע", ופירטה את הסיכונים, בשלל תחומים הנוגעים למשפט. זליגת מידע אישי, קבילות ראיות שקיים חשד שנוצרו בידי כלי AI ומה שחשוב לעניינינו, "הזיות AI" כלומר, מקרים שבהם כל AI מייצרים מידע פיקטיבי שנראה דומה מאוד למידע אמיתי, עד כדי קושי להבחין ביניהם: "אתגר נוסף, שדומה שהוא הרלוונטי לענייננו, משתקף מן התופעה המכונה הזיות הבינה המלאכותית. כינוי זה מתאר, בהשאלה מן הפסיכולוגיה, תופעה בה מערכת בינה מלאכותית 'הוזה'; דהיינו, יוצרת תוכן המכיל מידע כוזב או מטעה המוצג כעובדה… תופעה זו מצטרפת לכך שפעמים רבות המידע עליו נסמך האלגוריתם עשוי להיות מטעה, לא עדכני ואף מוטה במכוון… תוצרים אלה נחזים להיות כה ענייניים והגיוניים, עד כי יש המסתמכים עליהם מבלי לוודא את נכונותם".
כאן אחזה כבודה במידתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, וציינה שהמידע שסיפק אותו כלי AI לעורכת הדין באמת היה נראה אמין, עד כדי כך שעורכת הדין לא הבינה שצריך לבדוק אותו (ואף ציינה שלא מדובר בפעם ראשונה שדבר כזה קורה, התקדים הוא בכך שדבר כזה קורה בכתב טענות לבית המשפט העליון), "כך נעשה בעניין שלפנינו. על פי הודאת באת-כוח העותרת עצמה, היא נסמכה על "אותם אזכורים וציטוטים, עפ"י מידע שסופק לה ע"י אותו אתר שהומלץ לה עליו ע"י קולגות מבלי לוודא את נכונותם", כאשר ההפניות שקיבלה, והמובאות שהותאמו לה – לא היו ולא נבראו; והם אינם אלא חזיון תעתועים. דומה שפלט "ההזיה" שקיבלה נחזה בעיניה כה אמין, עד כי לא טרחה לבדוק את אמיתות תוכנו. כאן המקום לציין, כי אין זה המקרה הראשון בו הוגשו לבתי משפט כתבי בית-דין הכוללים אסמכתאות משפטיות בדויות מעשה הזיות בינה מלאכותית. כך קרה בעבר הקרוב, הן במחוזותינו… הן בארצות הים".
אבל עם כל ההבנה, כבודה לא היתה סלחנית, ממש לא. היא הבהירה היטב את דעתה על "החומרה היתרה הטמונה בהגשת כתב בית-דין שלא נבחן עד תום, ועל הפרתה את החובות השונות בהן חייב עורך הדין" בהמשך לעמדת ועדת האתיקה של הלשכה שפורסמה בנושא, "עורך דין המגיש כתב בית-דין שתוכנו בדוי, תוך שהוא נסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, מועל בחובותיו, כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג; כלפי בית המשפט; כלפי הצד שכנגד; וכלפי מקצוע עריכת הדין. אמנם, לא אחת חובותיו האתיות השונות של עורך הדין מצויות במתח זו עם זו, ולעיתים אף מתוארות כ'נאמנויות צולבות'… באופן היכול לעורר תהייה כיצד לגשר בין נאמנות אחת לאחרת… אלא שאין זה המצב במקרה שלפנינו. בהגישו כתב טענות ובו טענות משפטיות בדויות, חוטא עורך הדין לכל חובותיו גם יחד".
השופטת פירטה את הגורמים הנפגעים: הלקוח שמקבל ייצוג רשלני; בית המשפט שעלול להיות מוטעה ממידע לא אמין שאותו הוא מקבל; והצד שכנגד שנאלץ להתמודד עם הצורך להפריך ראיות לא קיימות, ומשם עברה השופטת לסנקציות האפשריות: סילוק על הסף, מחיקה ואף פסיקת הוצאות אישיות לחובת עורך הדין.
הטעיית בית המשפט
כנפי שטייניץ: "לאורך השנים מנה בית משפט זה מקרים שונים בהם ראוי ונכון להשית הוצאות אישיות על עורך הדין. כך, במקרה שהתנהלות עורך הדין חורגת במידה ניכרת מחובותיו לסייע לבית המשפט לנהל את המשפט באופן יעיל והוגן; מקום בו נגרמו לבית המשפט או לצד שכנגד הוצאות יתרות אך בשל התנהלות עורך הדין; וכאשר התנהלות עורך הדין נועדה לגרום, או גרמה בפועל, להכשלת ההליך השיפוטי, או שהסבה נזק לעבודת בית המשפט… נהיר, אם כן, כי הטעיית בית המשפט נמנית עם אותן נסיבות מיוחדות, משהיא עלולה להכשיל את ההליך השיפוטי ולהביא את בית המשפט לכדי הכרעה שגויה; ולמצער, כמו בענייננו, היא מצריכה את בית המשפט להשקיע תשומות מיותרות רק בשל אופן התנהלותו של עורך הדין. לא בכדי השיתו בית המשפט במקרים דומים של הטעיית בית המשפט, הוצאות אישיות על עורכי דין".
ועל הדרך, אם הוצאות אישיות זה לא מספיק, כבודה מאיימת גם בהליכים משמעתיים על עורכי דין שיעשו שימוש מטעה כזה בכלי AI, בטענה שהדבר עשוי להיחשב להפרת החובה שלא להטעות את בית המשפט, "ולסיום יוער, כי הפרת חובתו של עורך דין שלא להטעות את בית המשפט עלולה לעלות כדי עבירת משמעת בהתאם להגדרתה בסעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין… זאת, מבלי למצות, בין בשל הפרת איסור ההטעיה הקבוע בכלל 34 לכללי האתיקה…; ובין בשל הפרת החובה לשמור על כבוד המקצוע".
בפעם הזאת החליטה כבודה להיות חנונה ורחומה, ולא הטילה הוצאות אישיות על עורכת הדין שהסתמכה על אסמכתאות שלא היו ולא נבראו למרות שהנימוק להחלטה לא ממש משכנע, אבל כן קבעה ש"מפאת התרחבות התופעה, העתק מפסק-דין זה יועבר לעיון מנהל בתי המשפט". כעת נותר לבחון האם האיום יספיק ועורכי הדין ילמדו לקח?
