שירית אביטן־כהן
שירית אביטן־כהן תמיד ידעה מה תרצה לעשות כשתהיה גדולה. עוד בילדותה כשישבה עם הוריה מול מסך הטלוויזיה, צפתה בחדשות, חשה קנאה עמוקה במי שסיפר את הסיפור. היא בעיקר התנגדה לאופן סיקור התקשורת את המתרחש בשדרות, עיר הולדתה. כך נרקם בה החלום להיות מי שתספר את הסיפור האמיתי מאחורי הדיווחים המפוקפקים. כבר אז היא סימנה את מטרתה, ועשתה הכול כדי לכבוש אותה.
אביטן־כהן מצליחה לתת קול ובמה לאנשים השקופים שפגשה בילדותה, שלא זכו לייצוג הולם בתקשורת. מדי יום היא מספרת את הסיפור של תושבי שדרות ועוטף עזה. משימה שהייתה לחשובה פי כמה לאחר טבח 7 באוקטובר. ב־28 ביוני 2024 האסון הלאומי הפך לאסון אישי של אביטן־כהן – אחיינה סמ"ר יאיר אביטן, תושב רעננה ולוחם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בן 20 היה בנופלו. יהי זכרו ברוך.
אודהליה ברלין
אודהליה ברלין היא דמות יוצאת דופן בעולם המוזיקה היהודית. לא רק בזכות כישרונה המוזיקלי אלא גם בזכות הדרך שבה היא פורצת את גבולות המוזיקה. ברלין, ביתו של איש הכלייזמרים מוסא ברלין, התחילה את דרכה כזמרת לא מוכרת אך לאט לאט פרצה את הדרך עם קול ייחודי, שירים שנוגעים בלבבות והופעה סוחפת שמכניסה חיים למילים ולמנגינות.
במשך שנים ניגנה בהרקדות ובהתוועדויות לנשים, אבל חיכתה לפרוץ. בפגישה עם אתי אנקרי היא נתנה לה דיסק עם שירים שלה, ואנקרי התלהבה מהשיר "והאר עינינו". באותו רגע הבינה ברלין שהביצועים לשירים מהתפילה ומהמקורות הם לא "סתם חלטורה" אלא כוח שכדאי לנצל אותו.
רוית מרמלשטיין
רוית מרמלשטיין גדלה במעלה־אדומים. בשנות נעוריה עניינו אותה בני עקיבא ומד"א הרבה יותר מלשבת ללמוד. "זו הייתה ילדות אחרת ממה שיש היום, לא היו פלאפונים, העסקנו את עצמנו כל הזמן, וההתנדבות במד"א הייתה ממש משמעותית. הקשר הבין־אישי הוא הדבר החשוב בעיניי באמבולנס עד היום. לא מה אתה עושה אלא איך אתה עושה. זה יכול להיות טיפול במקרה חירום או העברת קשיש מבית החולים הביתה. להיות שם בשביל הנוסע. אני זוכרת במיוחד מקרה אחד מטלטל – מקרה פסיכוטי שהיינו צריכים ממש להשתלט על המטופל. זה הפתיע אותי עד כמה מצבים נפשיים יכולים להיות קיצוניים. בשבילי, שהייתי אז נערה, זו הייתה התנסות מטלטלת ומרגשת כאחד״
בשל התמודדותה עם קשיי קשב וריכוז, מרמלשטיין מגדירה את עצמה בנערותה תלמידה שהייתה "נוער נושר אידאולוגית". היא למדה פורמלית באולפנת עפרה, אבל לא באמת נכחה בשיעורים אלא טיילה באזור. בכיתה י"ב עברה לשל"פ בנתיבות. בשירות הלאומי התנדבה בבית פוירשטיין עם בעלי מוגבלויות. "הייתי אחראית על הצעירים בתפקוד הכי נמוך״, היא מספרת. ״עבדתי איתם משבע בבוקר בהשכמה ועד ההשכבה בלילה, עבודה אינטינסיבית ומדהימה שלימדה אותי המון".
הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
הרבנית חנה גודינגר נולדה וגדלה בבית־אל. אחרי השירות הלאומי למדה ארבע שנים במדרשה במגדל עוז, בשיעורו של הרב אהרן ליכטנשטיין ובמכון התלמודי העיוני במת"ן, כיום היא נשואה לדוד ואם לשבעה. את צעדיה הראשונים בעולם החינוך עשתה בבית הספר הירושלמי לבנות פלך, שבו שימשה מחנכת, מורה לגמרא ורבנית בית הספר. היא הייתה האישה הראשונה ששימשה באופן רשמי ומוצהר בתפקיד אשר היה שמור במשך שנים לגברים בלבד. לאחר מכן הייתה הרבנית ראש בית המדרש במדרשת לינדנבאום וראש תוכנית "מתיבתא" במת"ן. ולפני שבע שנים הקימה את מה שהיה למפעל חייה – בית המדרש לנשים "דרישה" בגוש עציון.
בית המדרש מבקש להעניק לימוד רציני גם לנשים צעירות הבאות בשעריו למשך שנים ספורות, ומעוניין לבטא בכך את אמונו בהן וביכולותיהן ולהציג לפניהן תורה גדולה. שכן זו הדרך הטובה ביותר לגדל "בנות תורה" שממשיכות להיות מחוברות לעולם היהודי גם בהמשך חייהן.
הפרויקט המלא יפורסם מחר (יום ו') במוצש
