קריסת משטר אסד הותירה אחריה ערים היסטוריות כחאלב, חומס, דמשק ולטקיה על סף התפוררות מוחלטת. בוואקום השלטוני שנוצר, השתלט ארגון היאת' תחריר א-שאם (HTS) בראשות אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני) על מוסדות המדינה, ונראה שיותר ויותר מדינות ומוסדות מכירים בריבונות HTS על סוריה, לרבות הצהרת שר החוץ העיראקי פואד חוסיין ביום חמישי, לפיה יזמין את א-שרע למפגש הליגה הערבית בבגדד. עם זאת, ולמרות ההכרה הבינלאומית, המדינה נותרה מחולקת ובפועל שולט HTS בפחות ממחצית שטחה של סוריה.
"המנהל החדש", שהוקם לכאורה כמסגרת זמנית למשך חודשים ספורים בלבד, נועד במקור לגשר בין הסיעות השונות ולהכשיר את הקרקע למעבר שלטוני מקיף בדרך לדמוקרטיה, כך לפי הצהרת מנהיג סוריה. אולם במקום זאת, "היאת תחריר א-שאם" (HTS) האריך באופן חד-צדדי את כהונת הממשלה לארבע שנים תמימות, תוך שהוא ממלא את שורותיו בנאמני הארגון – רבים מהם בעלי עבר מפוקפק כחברים לשעבר באל-קאעדה או כפעילי דאעש.
כ-600 משתתפים מרחבי סוריה, שייצגו קבוצות ופלגים שונים במדינה, התכנסו בתחילת השבוע בארמון הנשיאותי בדמשק לכבוד כנס ה"דיאלוג הלאומי" שנמשך יומיים. הכנס הוצג כצעד ראשון בתהליך בניית ממשלה שתייצג את כלל חלקי העם, אך בפועל כוחות גדולים ומשמעותיים מאוד בסוריה כלל לא זומנו למפגש, בראשם הכורדים.
"הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" (SDF), שרובם כורדים והם מתויגים באופן הזה, מחזיקים באוטונומיה עצומה של למעלה משליש משטח סוריה בצפון-מזרח המדינה ואינם נתונים למרותו של HTS, ולאחר שאיבדו למעלה מ-11 אלף לוחמים במלחמתם העיקשת נגד דאעש, הם שואפים להקים חברה דמוקרטית, פלורליסטית ובעיקר ריבונית. יוצא מכאן ש"ממשלת סוריה" של HTS קיימת על הנייר בלבד, חסרת סמכות אפקטיבית מעבר לגבולות השליטה בשטח של HTS.
במקביל, "הצבא הסורי הלאומי" (SNA), הנהנה מתמיכה טורקית נרחבת ומחוזק בתקיפות אוויריות טורקיות, מפנה את עיקר משאביו למאבק נגד הכורדים. בעוד טורקיה מפציצה אזורים סוריים ופוגעת באזורים כורדיים, הנהגת HTS אינה מהססת להלל בגלוי את הנשיא הטורקי ארדואן. אל-ג'ולאני, שבימים שלפני הפלת אסד שיגר אגרות לכוחות השונים במדינה בהן קרא לשלום בין כולם, מפקיר כעת במופגן את מי שהוא מתייחס אליהם כאזרחי מדינתו ומתחנף למי שטובח בהם. בין אם השליט החדש של סוריה הוא ג'יהאדיסט בתחפושת כפי שמאמינים רבים ובין אם מדובר בטרוריסט שהתביית כפי שסוברים אחרים, נראה שהתנהלותו מול טורקיה מחושבת וקרה.
דרום אדום
במחוז סווידא, המיליציות הדרוזיות מגלות עמידות יוצאת דופן. מפקדן, בהא אל-ג'מאל, הצהיר בנחרצות: "לא נאפשר לאף סיעה להיכנס לסווידא. אם תוטל עלינו מלחמה, אנו מוכנים לבצע מהפכה נגד המהפכנים. אנחנו דורשים עצמאות ולא נקבל מושל שיוטל עלינו בכפייה".
עמדה נחושה זו באה לידי ביטוי מעשי כאשר בראשית החודש נחסמו שיירות המזוהות עם HTS שניסו לחדור לשטחים הנשלטים בידי "חדר המבצעים הדרומי" (SOR), בעיקר בדרעא, סווידא וקוניטרה, אך נכשלו. SOR היה ארגון המורדים הראשון שהצליח לכבוש את דמשק במהלך מלחמת האזרחים הסורית. הקבוצה ניהלה מגעים עם ממשלת המעבר הסורית בנוגע להשתלבות אפשרית בתוך משרד ההגנה החל מדצמבר 2024.
בין מנהיגי SOR ניתן למצוא גם את אחמד עוודה שנחשב ל"איש של רוסיה", שכלל לא השתתף בפגישה של א-שרע עם ראשי הפלגים. עוודה מבסס את מעמדו כיריב פוטנציאלי לאל-ג'ולאני ולצד התמיכה הרוסית, הוא נחשב לבעל קשרים הדוקים עם איחוד האמירויות ומצרים, כאשר "החטיבה השמינית" (8th Brigade) בפיקודו מהווה כוח משמעותי באזור.
SOR לא מסתפק בהגנה פסיבית – הוא פועל באופן אקטיבי לפירוק קבוצות ושבטים שאינם נתונים למרותו, עם דגש מיוחד על נטרול תומכי HTS באזור דרעא. המציאות מלמדת כי הכורדים אינם היחידים שמתכוננים לעימות אפשרי.
הכרזת ראש הממשלה בנימין נתניהו לפיה על אזור דרום-סוריה להיות מפורז ושאסור ל-HTS לפעול שם, נוסף על הצהרת שר הביטחון ישראל כץ לפיה ישראל תשמר את שליטתה בפסגת החרמון הסורי עד למועד לא ידוע – מציבות אתגר משמעותי בפני ההנהגה החדשה במדינה. לדרישה הישראלית מתווספת תקיפת צה"ל של מטרות דרומית לדמשק שהכילו נשק ומרכזי פיקוד ושליטה.
לפי הערכות, ישראל פועלת ליצירת אזורי חיץ שימנעו מתקפות עתידיות על גבולותיה. עם זאת, הדרישות הללו מציבות את המשטר החדש בסוריה בדילמה – עימות עם ישראל החזקה בהרבה או ויתור על שליטה בחלק מהשטח, שתי אפשרויות שעלולות לערער את יציבות המדינה בתקופת המעבר, כאשר הקבוצות השונות נושאות עיניים לא-שרע ובוחנות בקפידה את התנהלותו מול ישראל.
במקביל, ישנם פרסומים לפיהם ישראל מחזקת את קשריה עם האוכלוסייה הדרוזית בג'בל א-דרוז – או "הר הדרוזים" – בדרום. בתחילת המאה ה-20 הייתה ג'בל א-דרוז מדינה ריבונית למשך 15 שנים ואחרי מלחמת ששת הימים, הציע יגאל אלון לחתור להפרדת ג'בל א-דרוז מסוריה כדי להקים שם מדינה אוטונומית שתהווה חיץ בין ישראל לסורים.
המורכבות האזורית באשר לג'בל א-דרוז מתעצמת נוכח העובדה שבין האזור האוטונומי הדרוזי לבין שאר חלקי האופוזיציה הסורית, מתגוררים כ-800 אלף ערבים סונים. עם זאת, הגוף ששולט שם הוא כאמור SOR ("חדר המבצעים הדרומי"), גוף שישראל מכירה היטב – ולא מן הנמנע שמתקיימים עמו מגעים מתחת לפני השטח. חשוב לציין שבקרב קהילת הדרוזים בסוריה נשמעו קולות השואפים להתקרב לישראל, אך עם זאת התפיסה הרווחת היא שרובם לא רוצים להתנתק מסוריה.
למרות שליטתה המוגבלת וההתנגדות ההולכת וגוברת, ממשלת היאת תחריר א-שאם זוכה לתמיכה בינלאומית מדאיגה. אל-ג'ולאני מוזמן לביקורים דיפלומטיים ברחבי מדינות ערב, מוסדות וגורמים בעלי השפעה ומוניטין מאמצים את הנרטיב של HTS ומכנים אותם "ממשלת סוריה". הבעייתיות במתן ההגדרה הזו להיאת תחריר א-שאם נעוצה בעיקר בחשדנות שבה יש לנהוג כלפי גוף שעד לפני רגע תפקד כארגון טרור – ובמדינות רבות עדיין מוגדר ככזה – אך גם בעובדה ששליטתו בסוריה בפועל היא חלקית בלבד.
